סעיף ב' (ולא את הבור) אחד מכר מקום שהי' עומד עליו בית משותף בינו ובין אחיו ונשרף. ומכר זכותו לאחר סתם. ויש שם מרתף חומה כיפה. והוא גם כן משותף ולא פירש להדיא בעת מכירתו כי אם לשון פלאץ. ולשון חצי ולשון חלקו. ושארי לשונות אין העדים זוכרים. והעדים אינם עדים הרגלים לכל ש"ץ ושמש. רק עדים אחרים. נראה דמכל מקום אין זה בכלל ההיא דסי' רי"ד מכר בית לא מכר בור ודות דהרי בסס"י רט"ו כ' שהכל לפי מנהג המקום. והרי המנהג למכור סתם בית ואין מפרשים מתהום ארעא ועד רום רקיע ומכל מקום כיון דסתם קנין לכתיבה הנהוגה עותד. וכיון שבכל שטרי קנין סודר כותבין מתהום ארעא ועד רום רקיע. כותבין כן בסתם בכל קנינים סתם והרי על ידי מתהום ארעא כו' נכלל ממילא גם בור ודות ומרתף (ונראה שאין חילוק בזה בין ידעו מהמנהג ללא ידעו. דסתמיות דידהו נשאר אכפי מנהגא) אם כן י"ל שסתם הקנין סודר שהי' על מנת לכתוב כולל הכל וגם שלא היה הקנין סודר לפני הש"ץ והשמש היה זה מצד שלא נגמר עדיין והושלש המעות על תנאי פצוי מערעורים דכתבים שביד השותף. והי' התנאי שתיכוף הפצוי יוגמר המכר. וממילא יוכתב שטר כנהוג וכולל הכלל וצלע"ע:

סעיף י"א (אם הם קבועים) יורה הקבועה בכירים כנהוג נראה שנדונית כמחובר לקרקע לגבי כמה מילי דקיימא לן בהו דתלוש ולבסוף חברו הוא כמחובר וגם שלא ביטלו לשם לעולם. ועל כל פנים לגבי חזקה שביד אדם הוא שלו שזה שייך במטלטלי. מה שאין כן במקרקעי דאזלינן בתר חזקת מרא קמא. כשמכר המקום והיורה אינה מפורשת בשטר הרי היא בחזקת מרא קמא [ואינה מכורה] בפרט דלא גרע ממה שעשוי להשאיל ולהשכיר. והרי כ"ה המנהג לקבוע יורה שלו בכירים של אחרים בדרך שאלה ושכירות כנהוג [ע' בפתחי תשובה סי' זה סק"ד שהביא בשם שו"ת פני יהושע שפסק ג"כ כך] ומכל מקום צלע"ע קצת בזה: