Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 232
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעי' א' (ומחזיר הטעות עסמ"ע סק"ד) אודות מה דקי"ל שבמדה ומשקל חוזר בכל שהוא. וכתב בסמ"ע דקי"ל כמ"ש הטור סעי' ג' בשם הראב"ד ז"ל ע"ש שלפעמים כל המקח בטל כשא"ל שק זה שיש בו סאה אני מוכר לך. ולפעמים רק ישלים כשאמר שק זה סאה וידעו שניהם שאין בו סאה עפי"ז יש להסתפק היכא ששניהם לא ידעו ועכ"פ שניהם ידעו שאינם יודעים וכן במוכר כלים מלאים עד למדידה או עד למשקל ואח"כ נמצא בהם זיוף פסולת שעי"ז יוחסר המדה או המשקל אם יש בזה ביטול מקח מצד שיכול הלוקח לומר אומדנא שלי היתה שיהי' בכלי זה כ"כ משקל כפי הרגילות ועד"ז קניתי' ולא ע"מ שיוחסר מכפי האומדנא ונראה שכשמשלים לו בכזה אין לו עוד טענה שכיון שלא הובחן מה שבתוך הכלי לא הקפיד אם באמצע משונה הרבה וכגון הרגיל בדבש הבא מן הכוורת ולכך יכול להשלים לו גם דבש אחר יהי' האיך שיהי' וכשאיננו משלים לו נראה שטענתו מצד אומדנא הידועה שבכלי כזה יש לא פחות מכל כך מדה או משקל. ועכשיו ע"פ המום נפחת דבר מסוים נראה שה"ז כפירש לו בכלי זה יש סאה ומהדיוקים שבל' הראב"ד ז"ל א"א להוציא בזה שום משמעות או הכרעה דהדיוקים סתרי אהדדי וכשידוע לנו ששניהם לא ידעו פשיטא שאין בזה ביטול מקח לכ"ע. ואודות ערבוביא עפרורית שנמצאים בדבש שיש דרך לתקן ע"י מחוי במים ואח"כ יפול העפרורית ויוכלו לעשות מזה משקה שהיא נקראת מעד והלוקח טוען שלא קניתי אדעתא דהכי רק ע"מ למכור הדבש המזוקק ונקי בהווייתו. נראה שטענתו טענה כל שע"פ מנהג המקום יש בזה צד קפידא. ויש שאינם רוצים לעשות משקה ההיא שאינם רוצים הטיפול וכדומה טעמים וסגנון מכירת הדבש הוא למכור הדבש הנקי בעינו. בכזה נראה שטענת הלוקח היא טענה וע' גבי יין למקפה וגבי תורא לרדייא כו' וכשרוצה שישלים לו רק לפי הערך כ"ה על צד היותר טוב:
אחד מכר תבואה שקנה ממבצר פלוני ואמר עי"ז תתן לי סך פ' לכל מדה ריוח יותר ממה שפ' נותן לי כי אתה יודע שממבצר ההוא מדה גדולה ביותר. ואח"כ הובאה התבוא' במדה קטנה גם ממדה בינונית והלוקח רוצה שישלים להמדה הידוע' ביניהם שהי' רגיל מהמבצר ההוא. והמוכר אומר לא מכרתי לך רק כפי שיובא מהמבצר ואם הי' טעות מכפי שסברנו חזור בך הו"ל כמוכר שק ואמר זה וכן יש בו שכשנמצא חסר המקח בטל וא"צ להשלים וכבסמ"ע ע"ה ברס"י רל"ב שהרי לא מכר רק כפי שיובא מהמבצר. גם הו"ל מעין מוכר באמנה גם שמסברא גם באמנה יש ביטול מקח ע"י אונאה במדה או משקל או מנין. מ"מ כשהי' המקח ביניהם בסגנון אמנה בפירוש גם אודות המדה י"ל שאינו יכול לחזור ולא לתבוע ומ"מ אם הלוקח מוחזק יכול לומר קים לי שגלוי דעת מועיל גם במטלטלין כנ"ל [בסי ר"ל] מכר שקים תבואות ואמר המוכר תמדוד שק אחד ותבחין עי"ז ערך כולם כי כולם שווים ואח"כ נמצא בקצתם פחות מערך ההוא. א"צ לומר שאם יכול לטעון אולי אין כולם ממקום אחד כמו שאמרת שהם ממקו' אחד וכולם שווים. שיכול לומר שישלים לו הנחסר וכל שבמשקל ומדה חוזר בכל שהוא. והרי לא וויתר על המדידה רק מצד שאמר לו שכולם שווים. אך גם כשידוע בעדי' שכולם ממקום אחד ממוכר אחד והרגילות שיהיו כולם שווים. מ"מ י"ל שאין זה כקונה באמנה שאין בו דין אונאה. כי יכול לומר לא האמנתי בהחלט. רק מצד דעביד לגלויי תיכף אמרתי מסתמא מי שמכר לך לא שינה מדתו מהרגיל בשווי השקים ועתה ששינה אין לי טענה עמו רק עמך ותתבע מאתו וצלע"ע:
סעי' ג' (אם נשתמש) במום אונאה אחר שימוש לא מהני גם מיגו שכתב הש"כ ז"ל [סי' רכז] לאחר כדי שירא' לתגר מיגו דפרעתי (כי אומרי' מיגו דהעזה לפטור ממון) כי י"ל רוצה בקב שלו והי' לו להחזיר ומכל שכן אם הי' יכול להודיע לב"ד להרשותו על מה שאינו שלו:
(עסמ"ע סק"י) גם הי"א שע"י יכול להבחינו אין טענת מום. מ"מ מודו במה שאין דרך התגרים להבחין וכמו חבית יין אין מי שיבחין כמה שמרים בה אם נמצא כשעירה שמרים יתרים מכפי הראוי לכ"פ הו"ל מום: אם ידוע שהי' מהירים לדרך או הקונה או המוכר. י"ל שאינו גדר יכול להבחינו כי אם כשהי' יכולים במהירותם. ולהוציא ממון גם מעט כגון לפתוח הכלי י"ל דג"כ אינו גדר יכול להבחינו:
סעי' ז' (ע"מ שאין אתה חוזר עלי) מוכר שאמר ללוקח אני מוכר לך עפר ואפר. ואח"כ נמצא שקצת מהסחורה היא גרועה מקצתה שהייתה לעיני הקונה. ועי"ז יש שתות: שמעתי שסוחרים שהי' מוליכים מה שקורין טוטין. היו רגילים לטעון כן. ולא שמעתי היאך היו דנים ביניהם בטענה ההיא ולפני לא נזדמן עד כה טענה הנ"ל. והיום כ' לפני שאלה בטענה הנ"ל. וכתב השואל שאולי הרי זה כדסי' רכ"ז סעי' כ"ב ואולי יש סברא להיפך. ונרא' שסברתו היא שאומר על שוה מאה ששוה זוז הוא מאמר שוא והוא כדלתי'. מה שאין כן מאמר הנ"ל שאולי הוא דרך לשון התגרים בגוזמא. ומ"מ מרגיש עי"ז הלוקח שיש בהסחורה גרעון. אך לפי"ז גם באומר שוה זוז מדוע לא יאמר שהרגיש עי"ז כי דרך התגרים כ"ה לומר גוזמות והפלגות. אלא ודאי שכל שפשטיות המאמר הוא שקר ידוע הוא כדליתי'. ואין ממנו שום רמז שהרי הוא יכול להיות בלשון סג"נ להשביח המקח וכאומר כמו שאין לך ספק אולי אינו רק זוז כן אין לך להסתפק על אונאה. וכיון שסגנון התגרים כ"ה טוב טוב יאמר המוכר. מוכרע המאמר לסגנון להשביח. ואין להלוקח לאסוקי דעתי' ע"י מאמר ההוא שום גרעון בהסחורה. אך מצד. שהסחורה הוליך הלוקח לעירו. והשומא צ"ל כשווי הסחור' במקום שקנה ביום ההוא וכאן וכאן אין ידיעה מהשווי דשם אז בבירור ואין ידוע כאן שזאת הסחורה הנשומת היא שקנה מהמוכר והולכת הסחור' לשם יש בזה הוצאה. כ' בזה במק"א שהוא כדסי' רל"ב סעי' כ"א. שכשהודיעו שמוליך משם למקום אחר. כשנודע שהמקח בטל ההוצאות הן מוטלות על המוכר גם על ההולכה ראשונ'. אך כשעל פי שומא אין ביטול רק החזרת אונא' צל"ע כעת אם ההוצאות משלימות לכדי ביטול מקח עי"ז. ואולי כשאין ביטול מקח אין ההוצאות מוטלות עליו כלל. כי לא נתפרש אודות ההוצאות רק גבי מום וגם שם יש פלוגתא וקיי"ל כהרמב"ם ז"ל. ויש מקום לומר שבשתות גם שהוא ביטול מקח מ"מ קיל ממום. כי מום מסתמא ידע בו (ובהגהות בטורים החדשי' כתוב בשם דרו"פ ז"ל צדדים אם איירי בידע המום או לא) מה שאין כן שתות שמ"מ טועים בו והו"ל כדסי' רל"ב סעי' י"ח גבי סרסור דלא הו"ל למידע. אך מ"מ מסברא כל שאינו סרסור מום ושתות ביטול מקח לא מצינו ביניהם חילוק בזה. אך לגבי קנה ומחזיר אונאה אולי י"ל שאין הוצאות מוטלת על המוכר ומ"מ נוטה קצת שיצטרפו לשיעור ביטול מקח וצלע"כ היטב: גם שבסי' רל"ב סעי' י"ח כ' שבסרסור דלא ידע אין עליו הפסק מצד דהו"ל ללוקח לידע שהוא רק סרסור ומסתמא אינו יודע והי' לו להחזיק השור בפני עצמו ולהבחין עליו מ"מ לגבי הוצאות הנ"ל לא שייך כן. כל שהסרסור ידע שמוליך תיכף הסחורה משם מצד שאין לו פנאי שם להבחין עלי' וכיון שאין על הלוקח טענה. ממילא מה שסרסור מסתמא שוגג אין גורם חיוב על הלוקח. כיון שע"י המום לא יצאה הסחורה מרשות מוכר ללוקח. וממילא מה שהמום גרם ההפסד בההולכה או כדומה מה דל"ש הי' ללוקח להבחין אין הסרסור פטור עי"ז כלל. וההוצאות י"ל דגריעי מזרוק מנה לים גם בידוע שאמר ע"י שגגה רק הו"ל כערב שחייב גם שהי' הלוה ידוע לשניהם בשוה והי' יכול המלוה להבחין על נאמנותו כהערב מ"מ חייב הערב כיון שעל פיו נתן. וכל הוצאות הולכת הסחורה הי' ע"י המוכר. ומה שע"י סרסרותו הי' שוגג. הרי הערב חייב גם אם נודע שהי' שוגג ומשמע מסתמיות הפוסקי' ז"ל שגם אם נודע שהמלוה הי' נוטה אצלו שהערב היה שוגג חייב הערב וצלע"כ בזה. אך יש לחלק שמ"מ ערב אמר על עצמו לשון חיוב שמקבל שיהי' ערב. מה שאין כן בסרסור מוכר. שלא אמר על עצמו לשון חיוב לגבי ההוצאות אך הרי יש פוסקי' ז"ל דסבירא להו שהאומר פ' בטוח הו"ל כאומר ערבות. אם עפי"ז הלוהו ומסתמא חייב גם אם אמר ע"י שגגה. אך מ"מ כשהי' להמלוה לידע שהאומר י"ל שהוא בטעות או בשגגה י"ל דכ"ע מודו שפטור האומר וצלעע"כ היטב:
סעי' יא (על הלוקח להביא ראי') תפילין שנבדקו. ונמצא בהם פסול והקונה תובע מהסופר או ממי שמכר לו. כל שניכר שהפסול הוא מתחלת כתיבה הרי פשיטא שצריך להחזיר לו המעות. אך פסול [שאפשר] שנעש' הטשטוש או המחק מחמת היישון. או שודאי כ"ה שנעש' ע"י היישון נראה שהסופר יכול גם להוציא המעות מהקונה מצד כאן נמצא כאן הי' כל שנטל על דעת קנין. וגם דאיגלאי מלתא למפרע שיש ביטול מקח מ"מ שייך כאן נמצא כאן הי': כתבתי לעיל אודות כאן נמצא כאן הי' גבי תפילין שנמצא בהם פסול שגם שאיגלאי מלתא למפרע על צד ביטול המקח מום במקח. מ"מ שייך בזה כאן נמצא כאן הי'. וכן מפורש גבי יין ובהמות כבש"ע. ומזה יש כעין ראי' למ"ש הט"ז בסי' ע"ה גבי מטבע מזוייפת שיש חזקת פרעון וגם דאיגלאי מלתא למפרע שלא הי' ודאי פרעון. ומכאן יש כעין הכרע שאנו דנין לגבי חזקה לפי שמוחזק אצלינו גם אם יש צד איגלאי מלתא למפרע שהי' מוחזק אצלינו בטעות. ובסי' רל"ב בש"כ הביא בשם מוהרשד"מ ז"ל. כעין היפך מסברת הט"ז ואין לחלק ולומר שכאן נמצא כאן הי' שייך מצד שהי' ברשותו לעשות בו כרצונו ועי"ז שייך בזה שנוי רשות מה שאין כן לפרעון. שהרי גם במה שמצוי כוותי' ממש בשוק שבזה גם בלי מכירה בידו לעשות כרצונו בשל חברו על מנת שיחזור לו כזה ממש כשלא ירצ' למכור וכדקיימא לן בה' גניבה וגזילה ע"ש בש"כ. וא"כ אין הכרע לגבי הכאן נמצא כאן הי'. רק מצד שהי' מוחזק בעינינו דרך מכר גם אם הי' בזה צד טעות וצלע"ע ועל כל פנים בתפילין אי אפשר להוציא מיד הסופר. גם כשיש ספק ספיקא. ספק שהי' כן מתחילת כתיבה. ספק שנעש' כן אח"כ אצלו כי מוחזק מוכרע לזכות בזה: חולי בכהמות הו"ל מקח טעות וכמום גם אם לא חל על בהמ' שקנה שום חולי ושנוי כלל. ואולי הו"ל כהיזק שאינו ניכר שכמו דקיל במזיק כ"ה לגבי מקח טעות כיון שגם שם הי' שווים כמו שנתן עבורם (כי אין אלא מקומו ושעתו ועי"ז אין להבחין מצד שיכול להוליך הבהמ' משם למקום שלא ידעו מאין הם) ומה שע"י קול שבעיר יש עליהם כעין מום כיון דאינו ניכר אולי קיל ממזיק שמצד מאי הו"ל גבאי דאזקן חמיר מזיק ומ"מ באין ניכר קיל. ואולי הו"ל ניכר להיודעי' החשש ומעין מ"ש התוס' ז"ל שכשההיזק ע"י שכ"ה מהתוה"ק הו"ל ניכר ואינו ניכר רק כשההיזק הוא רק מסקנת חז"ל. ומה שאמרו חז"ל מוכתב כמלכות הו"ל מום י"ל שהוא מצד שלמלך יש צד קנין בחוקי המלכות. אך מ"מ מה שאינו כתוב בפרשת מלך בשמואל הנביא ע"ה משמע שאינו קנין ופרשה ההיא קאי רק אמלך שמעם בני ישראל. ומוכתב למלכות משמע דהו"ל כניכר או שמום שייך גם אינו ניכר וצלע"ע היטב: פרה אחר ז' שבועות מקנינה נצמח בה שאינה אוכלת ואומרי' שע"י ניתוק באברים פנימים בתוכה כ"ה. וטוען שאולי כ"ה קודם קנין ולא הוראה עד אח"כ. בנך אולי לא שייך חזקה כי לגבי שבפנים הו"ל חזקה שלא נתבררה בשעתה. ומניעת אכילה אין עלי' ספק אימת הותחלה ואלו הי' טריפות בפנים הי' שייך חזקה שע"י רוב כשירות כמו שמקילין עי"ז בגבינות. אך אולי בפנים איזה ניתוק שאינו טריפות. אך רחוק שיהי' כן כל כך זמן בסתר קלקול בפנים ולא יוכר. ואמרתי להבחין אם שייך כן ע"י מבינים ובקיאים היטב. להטיל קבלת חרם בכך אולי הרגשת ממום קודם שמכרת. גם אם מבינים אומרים שהמום לפעמי' נגלה ואח"כ בהסתר ואח"כ נגלה. מ"מ י"ל שבלי שום אמתלא אין להטיל קבלה גם סתם. ומכל שכן בכך שהחזקה מסייעתו שהמום לא הי' קודם וחזקה מצלת מקבלה מסברא. ואם אמתלא ע"י שמכר בזול יותר מכפי דרך הצריכים י"ל שמטיל היטב: המוכר עוף שחוט כשר. ואח"כ נמצא עצם שבור המטריף. לפימ"ש בה' אונאה צריך המוכר להחזיר המעות. וגם שנוהגים כעת בפשטות שאין לוקח בהמה טוען על המוכר גם ע"י טריפיות שאינם בריאה. ע"י מה שנכנס בתחילה להספק אם יוכשר בריאה. מ"מ גבי עוף לא שייך כן. כי לא עלה על לב הלוקח ספק טריפיות כיון שאין גם מיעוט מצוי להטריף. וגם אם תובע בשאר טריפיות בבהמה צלע"ע:
(עוד מצאתי) קונה עוף שחוט ונמצא נקב במעיים מבטל המקח גם שלא נהוג לבטל מקח בבעלי חיים ע"י טריפיות כ"ה רק כשקונים מחיים. ובמה דלא נהוג בפירוש קם כהלכה היטב: אחד מכר בשר ביום ג' שאז נחוץ למליחה או שרי' היטב. וע"י שלא הודיע שכ"ה נתרשלו כמה שעות מהשרי' ונאסר הבשר לבישול יכול הלוקח להחזיר וליטול הממון כי גם שאין הולכי' בממון אחר הרוב מ"מ בנך כמעט אין גם אחד שיקנה בשר שאינו רק לצלי בשפוד יבש ולאכול כן. ולשלם כמו עבור בשר דעלמא אצ"ל אם כבר עברו ג' ימים ומכר סתם דהו"ל מום קבוע. אך גם בהנ"ל כיון דהשרי' נהוגה סמוך לילה סמוך להבישול ואם אז אחר ג' ימי' ומכר בתחלת היום ולא הודיע י"ל דג"כ יחזיר. א"צ לומר אם לא הודיע עד לאחר ג' ימים. דה"ל מוכר טריפה בחזקת כשירה. וגם שלהלוקח נודע ע"י אחר שעבר ג' ימים ולא הי' מכשול. מ"מ מצד המוכר הו"ל מכר מכשול. אך גם אם הודיע כשהי' נחוץ ולא הי' פנאי לשרי' אז ג"כ י"ל כן. ומ"מ אולי גם אם לא הודיע עד לאחר ג' ימים יכול לטעון שמכר על מנת להודיע ואח"כ נאנס או שכח גם אולי כיון דמעטים שורים תיכף להבאה מבית המטבחים שייך אין מוציאין ע"י רוב. וכשהלוקח מוחזק נוטה שמחזיר וגם שכחה אינה טענה להוציא מהלוקח. והו"ל הלוקח איני יודע אם נתחייבתי כמו שהוכיח סופו שלא הודיע. י"ל שעל מנת כן מכר. ומ"מ אם הודיע והי' נחוץ ולהלוקח לא הי' פנאי חייב באולי לשלם ואונסא של הלוקח אינו מטיל חיוב על המוכר שהממון נעשה שלו כשמכר: המוכר פרה לשחיטה בזמן שלא הוכר עוברה ואח"כ הוכר עוברה קודם שחיטה והו"ל מקח טעות כי לחלב היא שוה הרבה גם אולי הו"ל כטעות במנין כו' כל שידוע שאין עשוים למכור בסך פ' פרה עוברת. מצד דקיימא לן אין לך אלא מקומו ושעתו ובשעת מכירה לא הי' אפשר להוודע אם היא עוברת כעצמים בבטן כו' א"כ אין כאן טעות לא במנין ולא בשווי כיון שכל בני אדם הי' קונים רק שלא בחזקת ודאי עוברת. אך אם הי' התנאי ביניה' שיחזיק המוכר אצלו הפרה כמה ימים. ובתוך כך הוכר עוברה אולי כיון דאיגלאי עתה למפרע שבשעת קנין הייתה מעוברת. וכפי התנאי שבשעת המכר הי' עביד לגלויי עד זמן קבלת הפרה שהיא עוברת אפשר שעי"ז הו"ל מקח טעות. וכמו מוכר בכפר או בשדה ואין שם מבין ואח"כ בא ונודע על ידו שיש אונאה או טעות. שגם שאין לך אלא מקומו ושעתו מ"מ הרי גם במקומו הוא מקח טעות רק שלא נודע רק אח"כ למפרע כ"ה בהנ"ל ואולי יש לחלק שמה שחסרים שם מבינים אין זה עצמיות המקום. ויש לשער כפי הבחנת בקיאים כאלו הי' שם אז מה שאין כן בהנ"ל שלכל בני העול' העלם ניתן מלידע. גם יש לחלק מצד דקיימא לן שבכפרים משערים סכום השווי כפי מה שהוא במדינ' והו"ל כמקום אחד מצד שנגררים אחר העיר ששם בקיאים. מה שאין כן אודות עוברה וצלעע"כ: אך במה שמוצאים ולדות עוברי' אחר שחיטה אין נוהגים לבטל עי"ז מקח וכמו שאין מבטלים ע"י טריפות וכל הקונים מרוצים על הספק. ואין טענה עי"ז לומר שגם בחיי הבהמה כשנודע עוברה אינו מקח טעות כי לגבי אחר שחיטה כיון שאין תועלת עי"ז הם מרוצים על הספק דעיבור. מה שאין כן במה דעביד לגלויי קודם שחיטה וכנ"ל או במי שלא מבין להכיר בשעת מכירתו ולבקיאי' הי' ידוע אז שהיא מעוברת שבזה נראה דהוא מקח טעות ואין הכרע ממה שאחר שחיטה אין מבטלים המקח ע"י הכרה דעיבור. גם שנתייקר ביני ביני. כי מכל מקו' ידיעת הטעות מצד עצמו אין בו תועלת אז: אחד קנה מחבירו העור והמעיים דעגל שגמר מלינק והאכילוהו. והקנין הי' רק בכסף כל המעות בלי משיכה ובלי סטומתא דת"כ ולא פירשו דבריהם אם הקנין הוא בין שיהי' טריפה או לא. ונטרף על סירכא ללב עשיתי פשר ביניה' נוטה לקונה שלא יהי' עליו רק שליש מההיזק כי קנין כסף לבד הוא ספק פלוגתא דרבוותא. וגם שנתן לו כל המעות מ"מ יש בזה ספק וסרכות אם מבטלים מקח הוא ג"כ פלוגתא דרבוותא. ובקניות בהמות שלימות כבר הוקבע מנהג המדינות שסתמיות הקנין הוא בין כך וב"כ ואין מבטלים המקח על שום טריפות בעולם. מה שאין כן בכהאי גוונא שלא הוקבע מנהג ולא פירשו המדובר יש ספק. וגם הסוברים דסרכות כיון דמצוים הו"ל לאתנויי. הנה בעגל אין מצוים סרכות מטריפות כלל. אך בעגל שפסק מלינק יש ספק אם מצוי גבי' או לאו. גם לא שאלתי להשו"ב אם הי' סרכא עבה הניכרת שהייתה קודם מקח ולפי דברי הקונה הייתה גדולה. והמוכר לא הכחישו. ומצד שאסור לקנות טריפות ודאיות על מנת למכור לזה הכרעתי שיושאר של המוכר דהו"ל ספק ספיקא. ספק שמעות אינם קונות וספק שלא קנה מטריפה. מה שאין כן כשיוחלט להקונה יש ספק ספיקא לאיסורא. (אך מ"מ מצד ספק אחד י"ל ג"כ דהו"ל כנזדמנו לו. וגם לקצת מהאחרוני' ע"ה שכ' דהעיקר דכסף קונה. מ"מ ספק א' יש והו"ל כנזדמנו לו גם סרכות טריפתם מצד ספק. והוי ספק ספיקא) גם מצד השומא דצד ההפסד והריוח הי' נראה קצת שהמקח הי' רק לאופן הכשרות דאם לא כן יהי' המקח בדרך זבין וזבין כו'. אם לא מצד שהרוב יהי' שיוכשר. וא"כ הדר הו"ל מקח טעות. ולזה הכרעתי הפשר שיהי' שליש ההפסד של הקונה כי יותר נוטה לזכות: