סעי' א' (המחזיר אחר דבר לקנותו) בההיא דעני המהפך בחררה. נרא' שכל שאמר הראשון לשני איני מוחה לך משתקנה. כבר אין עליו שום נדנוד תרעומת כל דהו בכל אופנים דשם וכל שהלך השני וקנה גם בכסף לבד אין הראשון מעכב עליו בשום אופן. וגם אם גילה דעתו כעין מסירת מודעה אולי אין עי"ז צד תרעומות על השני כיון שמ"מ אמר לו להדיא קנה. ובמסירת מודעא והי' אונס נוכר צלע"ע:

שם (לזכות בהפקר) מ"ש ר"ת ע"ה דמציאה מותר להדר להוציאה מיד מי שהי' מהדר אחרי' ומהפך בה נראה שטעמו משום דמצוות ואהבת לריעך כמוך. לא נקבעה כי אם בגדר מה שהוא בכלל זה נהנה וזה לא חסר. שהרי מצוות עשה זו אין מתן שכרה בצדה וכופין עלי' לקיימה. ובמדת סדום הוא שכופין והיינו מה שהוא בגדר זה נהנה וזה לא חסר. ולא זולת זה מכלל דלא שייך מצוות עשה זו כי אם בכהאי גוונא מה שאין כן במה ששייך ב' צד חסרון לעצמו עי"ז הן בעסקי הנפש הן גוף לא שייך כלל מצוות עשה זו והוא בכלל חייך קודמים כי חיי שעה ותיקוניהם הם ג"כ בכלל חייך. וכמו דילפינן וחי בהם פקוח נפש דחיי שעה כה"ג בכלל וחי אחיך עמך דילפינן מזה חייך קודמים חיי שעה ג"כ. שחיי שעה דידי' קודמים. וא"כ לא שייך ואהבת לריעך כי אם במה שהוא בכלל זה נהנה וזה לא חסר. וגם לבן פוטירא דלא ידע מדרש של וחי עמך (ולפי מ"ש במק"א בהוראות תיבת עם על טפל מבואר דרש זה כפי פשטות הפסוק בלי שום נטי' כלל. שמה שמוטל להחיות לאחיך הוא טפל עמך וטפל לחיותך וממילא חיותך קודם) מ"מ מודה הוא בחיי שעה שחייו קודמים. שהרי טעמא דידי' במ"ש מוטב שימות מיתת עצמו ואל יראה אחד במיתת חברו. הוא מצד הלא תעשה של לא תעמוד על דם ריעך אשר לא תעשה זו היא הגורמת למנוע שיראה הוא במיתת חברו ע"י חיותו את עצמו ולא שייך לומר אתי עשה דוחי בהם ולא שימות בהם ודחי את לא תעשה דלא תעמוד על דם ריעך. דהרי בכלל וחי בהם הוא ג"כ פקוח נחש חברו א"צ לומר לפימ"ש בספר תוס' יוה"כ כמ"ש במק"א בשמו. אך גם לפימ"ש שם שי"ל דוחי בהם קאי על חיות על עצמו. הרי מ"מ ודאי פקוח נפש דחברו נמצינו למדים מכל הנך ילפותי דתנאי שם מקל וחומר ממילה ומעבודה וילפותא ממחתרת ואינך ילפותי דשם. וא"כ הוי ממילא בכלל וחי בהם פקוח נפש חברו. ואיכא עשה ולא תעשה בפקוח נפש דחברו ואין נדחה בשום אופן זהו טעמא דבן פוטירא ע"ה. מה שאין כן לגבי חיי שעה דליכא לא תעשה דלא תעמוד על דם ריעך מה שאין כן לגבי פקוח נפש. ומ"מ הוקבעה ההלכה דוחי בהם לפקוח נפש וחיי שעה שהחלט ועל כל פנים לפי ההלכה דחייך קודמים ברור דואהבת לריעך לא שייך כי אם בזה נהנה וזה לא חסר. ולזה לא שייך דין עני המהפך בחררה כי אם במה שמצוי לו במקום אחר דהוי בכלל זה נהנה וזה לא חסר קצת. מה שאין כן במה שאינו מצוי מה שהוא בגדר מציאה: אודות קולא שמציאה יכול לקנות מה שחברו מהדר אחרי'. מסברא י"ל שכשאין רווח שתות אין גדר מציאה או זול שהרי בכל קפידא עד שתות והו"ל בכלל שווי ואינו זול. ומסברא צ"ל ג"כ הבחנה על עצמו בכך משקל דעלך סאני כו'. ואולי אי' גדר מציאה או זול רק בסך חשוב לפי דעת הבריות לפי הסגנון דהבא אחר חברו. ובכך גם במילי שאין בהם אונאה הגבול שתות כנ"ל רק להדיעה מרגליות כו' אולי חילוק בכך:

שם (וי"א דלא שנא) גם להדיעה שגם בזול מופלג אסור לקנות להפקיע מהמהפך בה. אם המהפך בה כשיקנה יורים ביטול כיס וכמו במה שקורין אורנדא בעיר במקומות אלו שמוחה השוכר על בעלי הבתים מלמכור י"ש ומרשה רק לאשר הוא בוחר בהם. בעלי הבתי' שמונע להם ריוח אינם רשאים לשכור העסק גם נגד אשר הי' העסק להם שנים רבות. ובכל הזמני' ההם מנע הריוח כנ"ל. מ"מ מכיון דהשיגו ידיהם הנדחים וסיפוק בידיה' לשכור י"ל שרשאים לשכור. וכשם שמניעת הריוח הי' עליו צד אמתלא שכוונתו להריוח לעצמו בכך כן בקדימת השכירות כוונתו לעצמו לריוח וביטול כיס דיני שמים עליו. והיפוך בחררה ג"כ רק סגנון דיני שמים. ומ"מ לייקר השכירות מנכרי אולי אינו נכון. ושבכלל השכירות בית דירה תקנת קדמוני' ז"ל מפורשת לאסור לשכור נגד השוכר בשנה הקודמת ומשמע דלא פלוג חז"ל בהתקנה. גם שבמצות אם אחד מוכרח והמצרן רק לרווחא. לא שייך מצרנות מ"מ י"ל שבהנ"ל לא חילקו בהתקנה וכל שכן כשגרם ייקור בכך פשיטא דהתקנה בכך היטב שם בהגה (מחוסרין עדיין פסוקה) בסי' רל"ז שאם לא הי' פיסוק ממון עבור המקח לא שייך היפך בחררה ורשאי לאחר לקנות גם מגוי. אולי כשאומדנא שאם לא יקפוץ קונה ב' לכך בודאי לא יתיקר שער השכירות מכפי מה שהי' עד אז להראשון. הו"ל כפיסוק ומעין הסברא שכתב המשאת בנימין ע"ה לגבי מכירת חמץ דהנ"ל כדגים דיהבו סייארא. ע"י שבטוח שלא יופקע המקח מאתו: