סעי' ג' (גלוי' ומפורסמת) מתנה אם הוכרזה בביהכ"נ כנהוג ניצול מטמירתא גם אם הי' השטר בערכאות של גוים ואינו מציל מטמורתא. ואולי יסוד הכרוז הנהוג הוא בשביל שלא יהי' טמירתא כי גם שע"פ הלכה יש בנוסח שטר להציל מכך [ע' סעי' ה'.] מ"מ בפועל י"ל בטמירתא שטר כן. ואולי יסדו שבלי כרוז יועיל טענה שהי' טמירתא אך אין עתה ידיעה שכ"ה וספק בתקנה היא כדליתה. ואם נתן לאחד מב' בניו והי' כרוז שלבנו סתם נתן אינו מוציא מגדר טמירתא. ומכל שכן כשמפקיע מאחד מבניו תביעתו עליו ע"י שהקנה לאחיו:

סעי' ח' (ולא אמרינן דכראשונ' הוי כמודעה) בססי' רמ"ב שטמירתא אינה כמודעה למתנה שאחרי' (היינו בין ששניהם לא' או לב' שמ"מ כיון דאין אומדנא שהאחרונה הייתה שלא ברצונה הרי הראשונה כדליתה וכמבואר שם להלן שבהאחרונ' נ"ל אומדנא שאינה מרצונו אולי מברחת כבסי' רמ"ו. היא כמודעה שגם השני' מברחת אם הנושים עדיין בספק תביעה. גם שהשני' מתנת שכ"מ ואינו חושש אז כל כך להבריח נכסיו. אולי מ"מ י"ל שהשני' נגררת אחר הראשונ' שהיא מברח':