(עסמ"ע סקי"ב) מ"ש הסמ"ע ז"ל שכשאין הבעלים שם הו"ל כהתנה גם בירד להציל ולא הציל. נראה שאין כן רק כשבשעה שירד להציל הי' ע"פ אומדנא הצלה קרובה עד שהי' מוטל מצד מצוות השבת אבידה לירד להציל ע"י הוצאות כך שהוציא ומ"מ במציל שלו ושל חברו כשבשעה שירד להציל לא הי' משמעות כלל שיהי' הצלה לחברו ולא ידע כלל שיש חשש הפסד על חברו. פשיטא שחברו א"צ ליתן שהרי אין הכרע שכיוון גם להצלת חברו וגם אם הי' יודע שאולי יהי' עי"ז הצלת חברו כל שלא הי' ודאי בעיניו שיהי' עי"ז הצלת חברו אולי ל"ש בזה שהסתם הוא כהתנה כיון שלא הי' הבעלים שם וצלע"כ. ואולי מ"מ מסתמא כוונתו לטובת עצמו והו"ל כהתנה:

סעי' ד (דזה נהנה וזה אינו חסר) מי שהלכו עגלות שלו על המכס ועל ידיהם עברו אצלם עגלות של אחרים ג"כ ולולא מכס ששילם הראשון לא היו הולכים עגלות של השני בלא מכס. גם שאח"כ אפשר שיגיע הפסד להראשון עי"ז כי יזכרו הערלים המוכסנין ממספר העגלות מ"מ כיון שבמה ששילם לא הי' דעתו בשביל חברו וכבסי' רס"ד אודות זה נהנה וזה לא חסר. והחסרון רק כגרמא בעלמא משא"כ אם שילם עבור עגלות שיהיו לו אח"כ וע"י שהלכו עגלות של חברו בודאי ישלם שנית גם אם לפעמים יכול א' לילך שם במהירות שלא ישלם ואין לו ודאי הנאה. ומה שחיסר לחברו י"ל דהו"ל כגרמא כיון שאין ההפסד תיכף מ"מ כיון שבודאי יצטרך לשלם וא"א לו להעלים י"ל שישלם לו ואולי גם כשהי' יכול להעלים ואינו רוצה להעלים מצד שיש חשש הפסד עי"ז או שע"י שהוא מסוים ביותר אינו רוצה להעלים אולי ג"כ הו"ל כלא יכול להעלים:

סעי' ז בהג"ה (רפואה חייב ליתן לו) הפוסק לחברו עבור גלוי סוד שעל ידו ריוח במו"מ יכול להיות סך גדול י"ל דהו"ל כרפואה דצריך ליתן סך שהבטיח גם שהוא מרובה נגד הטרחא ועדיף מסרסרות ואם א"ל שכר שיהי' חייב לו עי"ז לקנות סחורה פלונית בסך פ' וביני ביני הוקרה. אולי י"ל דלא אסיק אדעתי' שיוקרה וכשאמר שיתן לו או מסחורה שבידו או שיקנה י"ל שהכוונה שיהי' ברירה ביד הקונה וכיון שהוקר א"צ ליתן משלו. וכשאמר בינו לבינו שקנה ואח"כ טוען שלא קנה י"ל שחייב שבועת היסת ע"י דברי עצמו: