(עקצוה"ח סק"א) מ"ש בקצוה"ח סי' רע"ו להוכיח דהתוס' בב"ב קמב ס"ל כהרמב"ם דנפל יורש היא שגיאה גדולה דכיון ששמעו שאשתו מעוברת ומסתמא ולד קיימא יולדת רוב הנשים לא קנה המחזיק ראשונה לא מבעיא לרבא דמרפיין מעיקרא ע"ש בש"ס אלא גם לאביי אז קנה העובר הירושה לרב ששת ולר' יוסי משום דחזקתו שיהי' בן קיימא ואי דלימא איגלאי מילתא למפרע דהי' נפל הרי כ' התוס' דלא אמרינן כן וגבי עבדים אמרינן שהוא כבר מת לע"ע ובחנם האריך אח"כ הקצוה"ח בזה אחר שמדברי התוס' כאן במקומו הוא מבואר. ומ"ש דצריך נגר לפרק דברי הרמב"ם מהא דכתובות לט אי יש בגר בקבר מלבד מה שבאמת גם דברי הרמב"ם אינם כי אם בשנגמרו סימניו כמ"ש ה"ה והב"י ושם א"א להיות נגמרים הסימנים דא"א להיות שיתא ירחי. הנה מלבד זה טעות גדול נזדקר לפניו בזה דהרי ע"כ נולד קודם בגר ואין בן יורש בקבר מאמו להנחיל לקרוביו מאביו דולד מיית ברישא ובגר שלה ע"כ הי' אחר פטירת הולד. ומ"ש על הרמב"ן דיצא הפדחת הו"ל ולד של קיימא וליתא כלל דכיון דעובר לא קנה הוי מועילה החזקה הראשונה בעת העבור ולא הוי מהני מה שנולד אח"כ ושפיר מוכיח הש"ס דעובר קנה. וכל דברי הקצוה"ח בזה הם טעות רק מ"ש שם בסוף הוא פשוט לא הי' צריך לכותבו: