Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 282
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(שלא להעיד בצוואה שמעבירין בה הירושה) המשוה בנו הבכור בדבר מסוים עבור חלק בכורתו. נראה דל"ש בזה חשש עבורי אחסנתא מלבד מ"ש במק"א בזה בשם מו"ח נ"י בשם הראנ"ח ז"ל שבדרך מתנה או אודיתא ל"ש לא תהוי בי עבורי אחסנתא. וכתבתי במק"א שיש צדדים לומר שברצון אחים אין שום חשש אך בכה"ג שהוא מחלק בין בניו ועבור טובת הנאה דחלק הבכורה נותן לו סך מסוים יהי' כמה שיהי' סך עזבונו. גם שעושה כן בלי ידיעת בניו עכ"ז כיון שהוא דרך מכירת טובת הנאה אולי יש להקל וצלע"ע. אך כשהוא ברצון בנו הבכור נראה להקל לגמרי גם שאיננו בידיעת שאר האחים מ"מ ה"ז כקונה מבנו הבכור הזכות טובת הנאה בסך מסוים ושיהי' זמן פרעון הסך אחר פטירתו ול"ש בזה מדת חסידות שלא לכתוב כתב כזה כיון שבכתיבת הכתב אין איסור דאורייתא ולגבי דרבנן הרי יש כמה צדדים להקל בזה. כתבתי במק"א אודות העברת נחלה שבדרך מתנה או בדרך חיוב כעין שטח"ז הנהוג במדינות אלו ל"ש בו העברת נחלה כלל מ"מ יש מדת חסידות שהשטח"ז יהי' רק ממטלטלין ולא מקרקעות כי הירושה במטלטלין דניידי ואפשר להבריחם איננה בדרך ירושה כ"כ כי כבר אפשר להעלימם וגם שכותבין גם מחובות מ"מ שייך בהם קנוניא או טענת שחייב לאחרים משא"כ מקרקעי שהירושה בהם החלטיות נמנעים מלכתוב עליהם שטח"ז ומ"מ יש שמתנין דוקא השטח"ז גם מקרקעות. ולא שמענו גם מחסידי עולם שימנעו א"ע מלכתוב שטח"ז שהוא גם מקרקעות וגם שאין סברא להקל בזה מצד שאפשר שימכור בחייו קרקעותיו כי שייך בזה חזקה שכמו שהם עכשיו ברשותו כן לא יוציאם מחזקת מרא קמא עד זבולא בתרייתא מלבד מה שכותבין שמקבל ע"ע שלא לגרום הברחה ותחבולה לגרוע כח השטח"ז ומטעם זה נמנעין ג"כ מלכתוב מספרים כי אצ"ל מסתוה"ק שע"פ הרוב עומדות בביהכ"נ הק' תחת יד השמש וכמנהיגים וא"א להעלימם ומכירה אינו מצוי כנ"ל מצד החזקה אך גם כל הסה"ק שהם בביתו ושהם בדפוס מ"מ אין מצוי בהם חשש העלמה כיון שאין נכון למכור את ספה"ק כי אם לישא אשה ולזה א"א להעלימם כ"כ בנקל כיון דאיתחזק שהי"ל ספה"ק. וידוע באומדנא ברורה שלא מכרם. אך עכ"ז כיון שבדרך מתנה או חיוב כנ"ל אין איסור מהתוה"ק בודאי לזה הכותב שאיננו בגדר ב' עברי דנהרי ממש כי אפשר שירצא לו כותבין וגם במקומות שנוהגים לעשות חיזוק שלא יכתבו כתבים כי אם אצל הרב או סופר דמתא ובקנסים ע"ז מ"מ אפשר לו לכתוב בעיר אחרת ויוודע הדבר אחר מיתה ואין חלות דקנס בזה וכיון שאיננו בב' עברי דנהרא ל"ש בזה שום מדת חסידות במה שאינו איסור תורה וגם אם נימא דהערמה בדאורייתא אסורה מהתוה"ק (צל"ע כעת בזה כי אפשר דאסור רק מדרבנן) מ"מ מצד אין אדם חוטא ולא לו בודאי גמר ומחייב א"ע תיכף בחיוב הנ"ל ואח"כ מתנים בחלק חצי זכר עבור החוב ואין זה בגדר הערמה האסורה כי בחי' הערמה היא רק שנשנדון ע"פ דברים שבלב אין כאן הפקעתא דאיסורא כלל וגם דקי"ל בממון דברים שבלב אינם דברים ולא אתא מחשבה ועקר דיבור או עשי' מ"מ לגבי דררא דאיסור תוה"ק שאין עיקר יסודתו מצד דברים שבינו לחברו אנו דנין גם מצד דברים שבלב כאלו לא הי' כאן דיבור או פעולה כלל כי רחמנא לבא בעי וכל לבבות דורש ה' בדברים שבינינו למקום משא"כ בדברים שבינינו לבריות שגם שאחר מה שעשה שלא כדרך התוה"ק בדברים שבין הבריות לא מהני אח"כ מחילה כיון שעכ"פ עבר על מצוות הש"י וכן כשהי' מחילה גם מעיקרא רק הוא לא ידע להדיא ידיעה המספקת ע"פ דרך התוה"ק. גם שהי"ל אומדנות מוכיחות שיש מחילה וכיוון בזה אל האמת שהי' מחילה כיון שהתוה"ק אסרה בלא פלוג לא תגנוב גם ע"מ לשלם כפל ודו"ה או למיקט שאין לך אומדנא יותר ברורה וגדולה מזו שבודאי מחל כיון שבדעתו שיודיענו תיכף ע"פ עדים וישלם דו"ה או כפל ועכ"ז אסרה התוה"ק ולזה שלך שלי רשע או עם הארץ. לזה העבירה בינו למקום בזה במקומה עומדת גם אם בעל הממון מחל לו ודאי עכ"ז לא קבעתה התוה"ק מעיקרא איסור בדברים שבין הבריות ע"פ דברים שבלב כלל משא"כ בדברים שבינינו למקום צריך כ"א להבחין א"ע שבתום לבבו עושה ולזה אסור הערמה בדאורייתא אך עכ"ז ל"ש כן במה שלפי הלב ופעולתו אין כאן איסור וכנ"ל בדרך חיוב בתנאי ירושה או מכירת בכור ודכוותי' וכן כל ההתרים דגבי רבית גם שהוא עשה בזה דרכי תחבולות עכ"ז מחבולה איננו בגדר ערמה כיון שבשעת הפעולה כבריש פעולה גם ע"פ הלב בדרכי היתר. ומ"ש בבכור שור אודות מכירה שישתו הבהמות חמץ בפסח כתבתי במק"א שנראה שהוא מצד מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שעי"ז הוא בגדר הערמה ולא בדרך תחבולה ובפרט בשטח"ז שעושים רק אדעתא דקדמונים ז"ל בזה והם כיוונו שיהי' בזה על צד היותר טוב בהיתר ע"פ דתוה"ק ולא שבקי היתירא ואכלי איסורא אך במאורע חדש שא' מסדר בין בניו וכותבין דרך מתנה או חיוב כדי שיועיל יש לזרז את המסדר שיהי' כוונתו בתום לבבו ע"ד ההיתר דהיינו ע"פ שמקבל ע"ע התחייבות תחלה בלב שלם כי דרך [מתנה] איננו היתר גמור בזה שהרי לדס"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאל"כ אמאי לקי ולית לי' סברא דלקי משום דבעי לעבור אמימרא דרחמנא גם שלא הועיל ג"כ כיון שבדרך ירושה ממילא א"א לעברת נחלה שתתקיים וכיון שיש ודאי לשון מתנה ג"כ בזה לגבי לא יוכל כו' וכמו דלגבי שיהיו דבריו קיימים דיינינן שעיקר פעולתו היא מתנה כ"ה ג"כ האיסור ומ"מ לקי שמע מינה דדרך מתנה אינו היתר כי היינו מנחיל היינו נותן במתנה לאחר מיתתו ונהי דכשחל המתנה תיכף קיל עכ"פ שתחול המתנה אחר מותו אינו היתר רק ע"י התחייבות כנ"ל יש היתר נכון רק שיהי' בלב שלם וראוי להזכיר זה להדיא במאורע חדש שאיננו ע"פ תקנת קדמונים ז"ל כבשטח"ז שישים לבבו בזה בדרך תמים וכעת אירע לפני כתב שהאב מחלק לבנו הבכור סך שמנה מאות זהו' פ"ו עבור חלק בכורתו יהי' אח"כ החשבון כמה שיהי' הן פחות הן יותר יטול אז מהעזבון סך זה וייחד לו ג"כ חלק מביתו לזה והי' לבי מהסס מלכתוב מצד משחז"ל שיננא לא תהוי בעיבורא אחסנתא וכיון שמפצירים בי נראה דאין מדת חסידות לי למנוע א"ע מלכתוב כיון שהמנהג שיכתבו כל הכתבים אצלי גם שאין קנס כ"כ ע"ז מ"מ כ"ה המנהג וע"י מדת חסידות שלא יבא פסידא להם ואין מדת חסידות כי אם על של עצמו ולא להחמיר בשל אחרים ובפרט שהוא ממש כשא"ז כיון שמה שיש צד שיוגרע להבכור מחלקו עי"ז כשיהי' העזבון גדול אין חשש בזה גם מצד מדת חסידות מלבד מה דלא חיישי' לשמא יתעשר ובפרט בקרקעות שהרי מטלטלין בני העלמה נינהו וכנ"ל לגבי שטח"ז ולא אמיד כעת כ"כ גם במטלטלין מלבד זה כל שהוא בדעת הבכור ורצונו פשיטא דל"ש בזה שום דררא דמדת חסידות למנוע א"ע מזה והבכור יכול לעשות בשלו כרצונו ובפרט שיכול לומר הריני כאלו נתקבלתי והחשש הוא רק שמא יהי' העזבון קטן ויהי' עי"ז גרעון להאחים והאחים קטנים עכשיו שעכ"פ אין זה ממש כההיא דלא יוכל לבכר כו' והוא ממש כמו שטח"ז שרק דררא דעבורי דאחסנתא שבין אחים פשוטים הוא ועוד עדיף משטח"ז כי שם יש ג"כ צד גרעון לחלק הבכור עי"ז. גם שכותבין חלק ח"ז בן פשוט מ"מ כיון שהיא נוטלת חלק בראש יש גרעון להבכור ג"כ משא"כ בנדון דידן שהחשש רק מצד גרעון של הפשוטים וכנ"ל. גם אין כאן רק ספק גרעון בירושה דגם שלשמא יתעשר לא חיישי' מ"מ יש צד שיוגרע בזה להבכור מחלקו עי"ז ע"פ יוקר המתהוה מיום אל יום עכשיו במטלטלין וקרקעי וגם כפי יוקרא דלקמן עכשיו כפי מה שהוא אמוד יש בזה נטי' לגרעון דהבכור עי"ז וכיון שיוכתב בדרך חיוב וכנ"ל ה"ז ממש כשטח"ז שאיננו מקרקעות שיש בו ג"כ צד שאינו עבורי אחסנתא ע"י העלמה וכנ"ל גם דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וכ"ש בזה שקרוב הרבה שאין בה שום עבורי אחסנתא גם כשיוכתב על קרקע בייחוד לו חלק מהבית. אך מ"מ דעתי לכתוב סתם ולא על קרקע ולהזכיר על לב תמים כנ"ל לטובה: מ"ש לעיל אודות הבכור שמרוצה שיהי' לו סך מסוים עבור חלק בכורתו גם אם העזבון יהי' הרבה נראה דלא מהני ע"ז קנין מהבכור גם שבסי' ר"ט סעי' ח' בהגה כ' שיכול לסלק א"ע מדשלב"ל הרי מבואר באה"ע סי' צב דלא מהני סילוק גם בקנין בחיים. וכעת איני רואה בזה דרך לכתוב ע"ז כתב שיועיל נגד הבכור כי אם בדרך התחייבות כבהגה שם ססי' צב (סעי' ז) והיינו שמחייב א"ע הבכור שיחזיר להאחים מה שיהי' יתרון בהעזבון לחלק בכורה על סך המסוים וכשנכתב ע"ז כתב בעדים הוא מועיל גם לגבי יורשי הבכור שמחויבים להחזיר המותר כיון שאביהם חייב א"ע בשטר בעדים שיכולים לטרוף בו גם ממשעבדי והם הרי באים רק מכוחו ובדרך חיוב כנ"ל הוא על צד היותר טוב: