סעי' א' (פטורים אף מפשיעה) שוכר בית על שנה ויצא מלדור שם והמשכיר אומר שישכור לו מי שישב בבית כי ביתא מיתבא יתיב ולשמור מגנבי מהרסים. להסוברים שאין בקרקע חיוב פשיעה הרי אין חיוב גם שבשוכר שעיקר כל כוונתו לתועלתו מ"מ נכלל עליו שמירה ג"כ מ"מ בקרקע אין חיוב:

סעי' א (שומר שכר) משרת כשהוא לבדו בבית שמירת כל מה שבבית עליו והוא שומר שכר. גם שאין השכירות עבור השמירה להדיא. וכעין דורון שבר"ה שומר שכר. ואולי שם מצד שמסתמא שלח לטובתו שיושמר הפקדון בשמירה מעילה ולא בכדי עי"ז לבד מוכרע משא"כ שכירות שניתן עבור פעולה אין לכלול בו שיהי' ש"ש ובאומנים אחז"ל טעם משום הנאתן עי"ז נעשו כש"ש ומ"מ י"ל שע"י שהוא משרת שם עדיף מהנח לפני והוא שומר גם בלא אמירה וצלע"ע:

סעי' ד (עד כדי דמי הבהמה) שוכר לאחד שיוליך סחורתו לבית פ' והביא לבית פ' ולא רצה להכניס לביתו מוטל על השומר לקדם בשכירות שומר עד כדי החבילה מלהניחה במקום שאינו משומר כמו בבית פ' וגם אם החבילה חתומה רשאי לפתחה לפני נאמנים ולייעץ א"ע עם ג' בקיאים לפי הטבת השמירה בבית פ' ולהמציא איזה שמירה זולת זה. ובהבחנה כזה ראוי לבזבז על הטבת השמירה כפי רצון רוב הבריות ולפי הממון ואולי יש ג"כ להבחין לפי מהות בעל הממון וצלעע"כ היטב וכשיכול להודיע לבעל הסחורה בהוצאה מועטת מוטל עליו וג"כ ע"פ הבחנה וכנ"ל: