סעי' א (כל האומנים שומרי שכר הם) אם נתן לאחד שיוליך עורות לביתו דרך ארוכה. ובביתו יעשה ממנו מלבוש. ואחר כך ישיב לו. אולי בכל הדרך אינו עדיין שומר שכר כי אי אפשר לו לעשות האומנות בדרך והמשלח יכול לחזור בו ובפרט כשהדרך קרוב להפסד הסחורה:

סעי' ד (וניבלה בשכר חייבים) שו"ב בשכר שחייב כשמקלקל בשחיטה. אם הוא על ידי נדנוד העוף נראה דפטור כי הוא אונס גמור. כי על כל פנים בעת נדנוד העוף מוכרח הוא לסלק הסכין מלשחוט ולפעמי' הוא קודם שיעור שחיטה. ובפרט לדידן דמחמירים בשיעור שהי' כל דהיא וכן בכל החומרות לזאת נראה דפטור השו"ב בכה"ג: שו"ב שלא שמט רוב ב' הסימנים לעינים. והוא בשכר שגם שהוא מומחה צריך לשלם אם הבהמה כשירה בבדיקה. צריך לשלם כמו ששוה כשירה כיון דהפסול הי' אחר שהבהמ' היתה שחיטה ולא היתה יכולה לחיות מה שאין כן אם הפסול על ידי שלא בדק כראוי הסכין לפני שחיטה ונאבד הסכין אחר שחיטה. וכוותי' פסול שגרם לפני השחיטה י"ל שאינו משלם רק כשווי הבהמה בחיי' רק כספק אם כשירה רק שמכל מקום י"ל שחייב כשווי כשירה אחר שבבדיקה היא כשירה. כי י"ל שמי שלוקח בהמה של חברו ושוחטה. והיא טרפה בבדיקה צריך לשלם הפחת שיוי' בחיי' מצד ספק שהיא כשירה. וכפי שווי ודאי טריפה. והו"ל כמפסיד לידים. ואם א' מכר הבהמה לחברו על מנת שתושחט תיכף ואם תהי' כשירה ישלם לו כעבור כשירה ואם טריפה כשווי טריפה. ובא אחד וניבלה ובבדיקה היא כשירה. מסברא צריך לשלם כעבור כשירה. שהרי שורף שטר חוב חייב והיא הפסיד החוב שיש לו למפרע ביד הלוקח כשווי כשירה (ומצד מכירה דבר שלא בא לעולם מחוסר מלאכה אחת הו"ל כבא לעולם וכאן א"צ לכך כי המכירה יש על הבהמ' בחיי' על תנאי בהשווי) ובהתחלת שחיטה גם שהי' עדיין הברירה שלא לשחוט ולמכרה. מכל מקום י"ל דהו"ל אז כעין אחר מכירה. אך זה רחוק. ומסברא אינו כאחר מכירה כנ"ל. וא"צ לשלם רק כשווי הספק:

סעי' ו (עליך אני סומך) שולחני שאמר ששוה כך והלך והביאו אליו וקנאו בכך. גם שתחילה לא הי' כסמיכנא כי אולי ירצה ממנו יותר (והחילוק בין גרמא לגרמי אם ספק קיל. וגם לי"א אם אין תיכוף קיל. י"ל שבספק קיל לכ"ע) מכל מקום כשהביאו ולא הי' שם שלחני אחר הרי סמך עליו ואם הי' מודינו אז הי' יכול לחזור על הראשון על ידי זה י"ל שאין טענה לשלחני גם באונאה מרובה. ואם הביאה לפניו ומכרה לאחר בכך אולי י"ל שעל שתיקה אינו חייב: אחד אמר אני מכיר בעלי מלאכות דכאן מי כשר תן לי ממון לשכור לך אחד מהם ונתן ואחר כך ברח הבעל מלאכה ואי אפשר לגבות. י"ל דהו"ל כאמירת חזי דעלך קסמיכנא כיון דקיבל הממון בידו. אלו אמר רק פ' בטוח אין ערבות כי אולי אינו סמוך על מאמרו מה שאין כן כשהוא נתן וצלע"ע: ואם נתן בידו סתם כדי שהוא יפשר השכר עם בן עירו אולי אין ערבות. ואם אז הי' בטוח ונתחדש אחר כך סבה שבשבילה ברח פטור ודאי בכל אופן. ואם הי' מקום לגבות מהבעל מלאכה והמתין בלא ידיעת המפשר שנתן י"ל שפטור על ידי זה מהערבות. ובפרט כשברצון טוב הי' רוצה ליתן לו: ואם רצה לגרע או לשנות מכפי השכירות י"ל שהערבות קים וצלע"ע היטב: