סעי' א' (המשכיר לחברו בית) החוזר בו משכירות בית משום ששמע אח"כ שאיתחזק מקום ההוא בג' בני אדם שחל עליהם חולי. נראה שי"ל שזה כמום במקח כשהבריות אומרים כן ויש להם פחד על ידי זה. אם לא אתחזק גם ב' פעמים. גם אם אומרים בריות שמפחדים נראה שאינו ממש מה שאין כן באתחזק וצלע"ע: תנאי שביום ר"ח הקבוע בהעיר לשכירו' דירות או סמוך תיכף ביד בעל האש' ששכרה לחזור בו ועברו כמה ימים ולא חזרה. אח"כ הגיע ידיעה מבעל' שכתב אלי' מקודם ר"ח שלא תשכור י"ל דהו"ל כההוא שבכתובות צ"ז א'. ההיא שעתא ערבי בעקולי הוו קיימי. ומ"מ י"ל גם שהשוכר הי' כמקיים התנאי מ"מ מצד המשכיר צ"ל דוקא ביום ההוא ויוכל להשכיר לאחר וגבי שלא כתב אלא על מנת לכונסה כתבו התוס' ז"ל שבמכר צ"ל דעת שניהם עי"ז דעת הקונה אינה מבטלת המקח:

סעי' ח' (אם שכרו לזמן קצוב) גם שבשכירות מפורש לזמן א"צ להודיע ל' יום קודם. י"ל שמ"מ אם במשלם הזמן אמר השוכר שבדעתו להמשיך השכירות עוד על שנה והמשכיר שתק והלך לעירו. גם שי"ל שאינו שתיקה כהודאה רק רצה לבקש למצוא איזה שוכר שיתן יותר ולא הקפיד על ימים מועטים שהשוכר יושב שם עד שימצא שוכר אחר. גם אם לא ישלם עבור הימים ההם כלל על כל פנים צריך המשכיר להודיע להשוכר כמה ימים קודם כבשוכר סתם שהרי לא שייך הטעם שבשכירות מפורש לזמן דהו"ל כהודיע מקודם מה שאין כן בהנ"ל כן י"ל באולי ואולי י"ל שכמו שבכלות הזמן הו"ל כאחר הודעה גם שספק שיומשך עוד על שנה וגם אם ישב כמה שנים ולא הי' פקפוק מלהמשיך שנה אחר שנה. מ"מ מספק מכין את עצמו אולי לא יומשך כן בהנ"ל כיון דיש ספק ואין השתיקה כהודעה מוטל עליו לשמור הכנת כלות השכירות. וכן להפך בשתיקות השוכר והמשכיר אמר להמשיך השכירות ובכך אולי י"ל שמה שלא הוציא את עצמו מלדור שם הו"ל הסכמת המשך השכירות כי אחזוקי בגזלן לדור בבית חברו חנם לא מחזקינן וצלע"ע:

סעי' י"ד (ולא דברו זע"ז כלום) מי שהשכיר ביתו סתם להש"ך ז"ל בסי' שי"ב [סק"ז] או לכל חודש או שבוע סתם. להסמ"ע ז"ל [סק"י] שבזה צריך להודיעו ל' יום קודם וכמבואר שם. אם הבית לא קיימי לאגרא רק בזמן א' בשנה. שבזמן א' בשנה קבוע שם זמן שכירות הבתים כולם ובזולת זמן ההוא אין מי שישכור כלל ולא קיימא אז לאגרא וכדומה מכמה סבות. והשוכר נשאר בבית שנה שלימ' המשכיר לא הי' בעיר כלל. צל"ע אם יוכל השוכר לטעון לא ישבתי כלל אדעתא דשכירות. אחר ב' או ג' חדשים שהרי הבית לא קיימא אז לאגרא. אך בזה נראה פשוט שכיון שלא הודיעו זה את זה נמשך ממילא זמן השכירות גם אח"כ כמדובר הראשון. ומה שלא הי' בעיר איננה טענה שהי' יכול להרשות במקומו או לבוא. וגם כשפירש משם ע"י אונס הי' יכול להרשות מתחלה בזה. ומ"מ באונס ידוע פתאומי נוטה שאין ראי' ממה שלא הודיע הוא רק השוכר יש לדון בו שלפעמים הי' יכול הוא להודיע ע"י שליח. ואולי מצד שלפעמי' יכולים להשכיר ביוקר מצד השבת אבידה ב"ד נזקקין לזה כמו לכל נכסי רטושים. והוא דבר שאינו ידוע לב"ד ואלו הודיעם השוכר הי' בזה הזדקקות מהב"ד ע"י מצד השוכר יש גלוי מלתא ממה שלא הודיע מה שאין כן מצד המשכיר אך כששכר לחצי שנה שבזה אין צריך כלל להודיע. כשנמשך אח"כ סתם י"ל ששייך בזה העושה על דעת הראשונ' הוא עושה. או לדון בזה מצד שאז איננו קיימא לאגרא כלל. ובפרט אם נמשך הסתמיות אח"כ גם אחר זמן השכירות שבעיר ההיא עוד על השנה אם שייך בזה ג"כ הוכיח סופו על תחילתו מצטרף למה שהעושה על דעת הראשונ' עושה וצלע"ע בכל זה באופן שונים: ב' בני אדם הי' ביניהם כתב משכנתא ועסקא על עסק שבוויניצא ומבואר פשר עסקא ומשכנתא הוא עסק בעל השטר בוויניצא של בעל החוב והוקבע זמן פרעון. ושיודיע דוקא בעת הזמן פרעון זמן מה קודם וכשלא יודיע יומשך הפשר עד טבת תקס"ו ובר"ח טבת יסולק בהחלט ולא יומשך אפילו יום א' כי אם בהסכמת שניהם. ונשאר בעל השטר בוויניצא עד אדר תקס"ו סתם. הנה פשוט שגם שכשהיתר נמשך בסתם אח"כ כמ"ש הט"ז יוד סי' קע"ז בשאלה הראשונ'. מ"מ אין ההמשך עי"ז על שנה. רק שנשאר אדעת סכום הראשון על משך סתם ודי בהודעה ל' יום קודם ימות החמה כבסי' שי"ב ע"ש ובמקום שיש זמן ידוע לתחלת שנה דשכירות צ"ע בכה"ג בזה:

סעי' טו (נתעברה למשכיר) דינר לחודש נתעברה השנה נתעברה למשכיר. לכאור' ברישא ניחא שיש ריוח לשוכר ע"י מה שעברו הב"ד השנה אחר שכירתו שעי"ז מרויח חודש. מה שאין כן בסיפא הרי אין ריוח למשכיר ע"י שעיברו מאלו לא עיברו ולא שייך כל כך לשון נתעברה למשכיר שמשמע שמרויח ע"י שעיברו. ואולי אשמעינן בזה שגם אם כל השוכרים שם נוהגים לשכור רק בלשון י"ב לשנה. ורק איש זה הי' בו אשגרא דלישנא דינר לחודש. ומסתמא לא יעשה כן פעם אחרת על כל זה שייך העיבור למשכיר דהו"ל בזה ריוח ידוע לו ע"י מה שעיברו שנה זאת מה שאין כן אלו עיברו שנה אחרת וצלע"ע בזה: