סעי' א' (על השוכר להביא ראי') שוכר ומשכיר שלא התנו ביניהם אודות מס הניתן לשרים מהבתים הרי המשכיר מוחזק באם משך השכירות בגדר דינר לחודש. אך אם השכירות בגדר שנה זו לבד הרי השוכר מוחזק אם השר תובע מהמשכיר. ובמשכנתא הממשכן מוחזק תמיד כי קרקע בחזקת בעלי' עומדת (ומ"מ כשאין שוטרים נכונים על משפטי עם בני ישראל. כשהשוכר אלים ולא יפנה דירתו משם עד שיותן לו כל שלו כפי סברתו. אולי אינו מתנגד עי"ז לדיני התוה"ק אם יודע בעצמו שכוונתו הי' שיהי' המס מוטל על המשכיר. וגם אם איננו יודע דעת המשכיר בזה אם הוא סוף השנה הרי הוא יודע על כל פנים שלא קיבל על עצמו חיוב בזה. וצלע"ע) והנה כאן נוטל השר מס מכל הדרים אצל הבעה"ב זהב לשנה מאיש ואשה שהם דרים בצוותא חדא עם בעל הבית או בבית גדול שאחוריו בית קטן נוטל מהדר בבית הקטן זהב לשנה והי' סכסוך כנ"ל בין משכיר ממשכן. שהי' לו תנאי עם בעה"ב הגדול שיתן בשוה. דהיינו כל הניתן מהבית הגדול ומהבית הקטן הכל יהי' לחצאין על בעה"ב הגדול החצי ועל בעה"ב הקטן החצי. ויש ספק על זהב זה שאם הי' מוטל ודאי על המשכיר (אמרתי להם תחלה סתם שהמשכיר יתן החצי והשוכר החצי כי אני מסופק אולי מכריע בזה. מנהג שבין רוב השוכרים בעיר כי רובם נותן המס השוכר לבדו. ואח"כ שאלו ספק זה אודות זהב הנ"ל) מ"מ זהב זה הי' מוטל על השוכר בכל מקום שהי' יושב בו בעיר. וכיון שעל פי אומדנא ידוע שלא יזוז מעיר ההיא. י"ל שאין זהב זה בכלל הסכסוך כלל. ויש מקום לומר שכיון שאלו לא הי' מי שידור בבית קטן הי' הזהב ניתן ממנו מ"מ. לזה הוא גם כן בכלל הספק. ומ"מ כיון שע"פ אומדנא קיים למיגר ודאי ולא הי' עומד פנוי בשום אופן והאומדנא שזה לא הי' זז ממקומו כנ"ל. לזה נוטה שלא לכלול זה בתוך הספק: משכיר ביתו שידור עמו אחד שנה ובאמצע המשך הלך השוכר למרחוק ואשתו אינה בטוחה שתוכל לשלם השכירו' אולי יכול לדחותה כיון שכ"ה דרך השכירות שגם שאינה משתלמת אלא בסוף מ"מ צ"ל בטוח על הממון. וכיון שחיוב דירת אשתו עליו גם שהייתה בשעת השכירות אינה כחתומה על שטר חוב עמו ואינו יכול לגבות ממטלטלין שלה: