סעי' א' (לשלם תשלומי כפל) אודות מ"ש הטור בריש ה' גניבה. שהטעם דלא תגנוב על מנת לשלם כפל הוא רק כדי שלא ירגיל את עצמו בכך. אין צריך לומר לפי מ"ש המ"ך ע"ה [בסי' שנט סק"ג] שמיירי באינו מזכה על ידי אחר. (ובמזכה מהני תמיד דהרי פשיטא דלא גרע ממה שאמרו חז"ל טבין וטבין תקולין ותקולין שותף חולק שלא מדעת שותפו. ונראה שכשמגיע לו חוב מבעל המטלטל אין צריך לזכות לו ע"י אחר. גם שצריך זקפה במלוה כי קיימא לן זה גובה וזה גובה. מ"מ הרי אין חשש הפסד בזה וזכין שלא בפניו. ובפרט לפי מה דקיימא לן כופין על מדת סדום בזה נהנה וזה לא חסר ובפרט במה שאי אפשר לו להנות בזה יותר דכופין בזה לכ"ע כבסי' שס"ג. הרי ודאי שהזכוי ע"י אחר הוא רק מצד חשש הפסד. ולגבי רבית מאוחר נראה שלא דמי לשביעית שצריך גבי כמה מילי זקופה במלוה. כי בזה כל שהוא אגר נטר אסרו חז"ל. ולא דמי למשכון שגם כן צריך זקיפה לגבי ליכנס ליטול משכון ומ"מ צלע"ע) אם כן אין רמז כלל לומר שהטעם שלא ירגיל רק שהטעם משום חשש הפסד. ל"ש ודאית שהוא זכות. ולזה אסרה התוה"ק בהחלט ובפרט לדקיימא לן לא דרשינן טעמא דקרא ואלמנה עשירה גם כן אין ממשכנין אותה. אם כן חלילה להקל גם אם ברור לו כיום שלפי אומדנא ברורה באיכות טבע האיש זכות הוא לו. מ"מ אסרה התוה"ק בלא פלוג כיון שאינו ודאי שוה לכל נפש לזכות. אך גם אם יש בירור שהטעם מצד שלא ירגיל את עצמו בכך. נראה דלא שייך צד קולא על ידי זה לומר אני בטוח בעצמי שלא אעשה כן שנית. וגם פ"א אין לעשות כן