Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 35
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' (בחזקת גדול) האו"ת ז"ל כתב בשם הרמב"ם ז"ל שלא הזכיר שבנים כסימנים בזכר. וכתב טעם מצד דלא שייך רוב בעילות מבעל כיון שעליו אנו דנים אם הוא ראוי וכתב שחזקת כשרות ג"כ לא שייך כי אם הוא קטן אין קידושין תופסין (יש שם לשון הצריך תיקון במ"ש והעיקר כו') והנה י"ל שחזקת כשרות מועיל שפיר. גם אם הי' הלכה ברורה שגם מדרבנן אין חשש קידושין בקטן והאחרונים ז"ל כתבו חשש בזה. על כל פנים הרי איכא ספק דאורייתא שמא הביא שימנים ומכריע כן חזקה דרבא ז"ל שסומכים עליו לכמה מילי וגם אם נבדק ואין לו שערות מ"מ יש ספק דאורייתא שמא נשרו. וכיון דקיי"ל שספק דאורייתא לחומרא ממילא יש חזקת פשרות שלא זינתה וכל שכן שכיון שספק בדאורייתא קיימא לן מדאורייתא לחומרא. ויש ג"כ חזקה דרבא ז"ל הסותרת חזקת פנויה דידה. וגם חזקת כשרות שאינה עוברת על איסור דרבנן מועיל ג"כ מדאורייתא כי תיתי מהי תיתי הרי חזקה לפנינו. ומה שהוצרכו בש"ס לרוב בעילות מבעל הוא רק קודם שהוכרע דאזלינן בתר רוב וממילא לא הי' הוכרע לסמוך את עצמו על חזקה שהרי רובא וחזקה רובא עדיף. מה שאין לן אחר שהוכרע שסומכים א"ע על חזקה פשיטא ששייך בזה חזקת כשרות ואחר שעל פי חזקת כשרות הוחזקו הבנים אליו אין עוד חשש שהרי קיימא לן סוקלין על החזקות. וגם שהתוס' ז"ל כתבו שגבי פרה הי' יכול לומר שהוא משום חזקה מ"מ גבי מכה ניחא להוכיח מצד שכ' סתם בכל גווני ולולא כן הי' מקום לומר דאיירי שהיו אב ואם שלו תפוסים יותר משנה קודם לידתה בבור עמוק חותם בחותמות של כל אחד ואחד מהסנהדרין והעדים. ורק מזון נתנו לשם באופן שלא הי' אפשר שיגיע שום אדם לשם וכאו"א מכיר חותמו בסימנים מובהקים וטביעת עין דקיימא לן סימנים דאורייתא להקל על ידיהם נגד חזקת אשת איש. אלא ודאי שההוכחה מצד שהתוה"ק איירי בכל אב ואם והרי יש נולד מאם שקודם שנשאת לה זינתה בהיותה אשת איש וליכא חזקת שכרות עי"ז עדיף לומר שהטעם מצד דאזלינן בתר רובא ומ"מ כיון דקיימא לן סוקלין על החזקות לא שייך לחשוש שהבנים אינה מהאב. וכן הוא המנהג פשוט לסמוך את עצמם לגבי עדות ושליחות גיטין ודייני לחליצות על בנים שהם כסימנים גם באנשים שאין שום זמן צומח להם ואינם בודקין בשערות כלל. ואם לא כן לא יהי' מכה חייב רק כשנבדק האב קודם שהוליד או שהי' אחר רוב שנותיו כשהוליד (ואולי שייך גם בזה שכל שנמצא סימנים בסוף מחזקינין שהם מי"ג והלאה כדקיימא לן לגבי עדות) ונראה שמה שאמרו חז"ל מצד רוב בעילות מבעל. היינו ג"כ רק מצד חזקת כשרות דאם לא כן אטו מי שבתוך י"ג חדשים שקודם הלידה בסמוך לא הי' בביתו רק קצת מלילה אחת וידוע שהי' בריחוק מקום נימא שבו לא שייך חיוב מכה. רק שהכוונה שגם שידוע שמוחזקים זוננת ופריצות בעולם מ"מ הרוב כשרות וצניעות הן בנות ישראל. ועי"ז מצד רובא דעלמא אומרים שרוב בעילות מבעל וכ"ה חזקת כשרות בספק כבודאי ואין חוששין בכל מה שסומכים על חזקת כשרות לומר שמא משקרים ע"י ספק וכאן מצורף ג"כ מה שרוב נשים אינן יודעות ששנים בלא סימנים יש עי"ז פקפוק בהקידושין ועל פי זה יתורץ מה שהי' מקום לומר שמכה חייב מצד מאי דקיימא לן סוקלין על החזקות ואשה שעל אחד החזיקה שהוא אישה דנים כן ולהנ"ל מיושב על שלא הי' סמיכה על רוב כשרות לא הי' מועיל גם מה שהאשה מחזקת על עצמה אחד שהוא אישה. ועיקר מה שסומכים את עצמם על שמחזיקתו כך הוא מצד חזקת כשרות שלא הייתה עוברת על איסור ייחוד (וצלע"ע בזה. כי מבנה מורכב ואומרת בני משמע קצת שהחזקה מועלת גם בלא הכרע של חזקת כשרות) ואולי יש לומר שבמכה לא שייך לסמוך על שמחזיקתו לבן אישה שהרי אי אפשר לה לומר באופן אחר מצד פחד ובושה. גם יש לומר שכיון שמה שהחזיקתו לבן פ' לא הי' ממנו דררא דאיסורא רק לגבי. כיבוד אב ואם הו"ל כאלו עדותה חל לחייב בנה המכה. וההזקה צריכה להיות מוחזקת מקודם לגבי מה שאינו עדות שהיא פסולה עליו. ויש להשיב הרבה על סברא זו וצלע"ע: ויש לומר שהראיה ממכה מצד דאיירי בכל גווני גם במתה אמו בלדתה ולא הי' החזקה ממנה כך ועל כל פנים חזקת כשרות מועיל ודאי. וגם לגבי ממון שאין הולכים אחר הרוב סומכים שבנים הם כסימנים כי חזקת כשרות אלימתא נגד חזקת ממון. ועי"ז סומכים את עצמם על זה להוציא ירושות מאח או אב מוחזק. גם שייך עי"ז שמוחזקים כן לפנינו בלאו הכי שיועיל גם לגבי ממון אח"כ. ואולי מה שסוקלין על החזקות כנ"ל הוא מצד שרוב בני אדם אינם מעיזים להחזיק את עצמם בשקר. ולזה מוכרע ממילא שהולכים אחר הרוב וצלע"ע: