Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 382
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(עקצוה"ח סק"ב) מ"ש בקצוה"ח ז"ל סי' שפ"ב. על מ"ש התב"ש ע"ה ראי' מאכילת קדשים. י"ל שכוונת התב"ש ע"ה מצד שמצוות לאו להנות ניתנו על ידי זה לא דמי לאיסור. וכן יבום. גם לשאינן חוששים לדאבא שאול ז"ל. מכל מקום לא ניתן להנאה. ומה שבחליצה אין מועיל שליחות י"ל שהוא מצד שהוא אינו רשאי לסיע ואינו עושה כלל ומה שליח יעשה בכך וצלע"כ היטב. והחילוק שכ' בתוס' רי"ד ז"ל שמובא שם. לפי זה לא הי' שייך שליחות בכתיבת ספר תוה"ק ואי אפשר קיים המצוה כי אם על ידי שליחות רק באחד מכמה מאות ולומר שהספר תוה"ק קנוי' לו ע"י זה הו"ל כקידושין אינו כי אם להסוברים שאומרים בכך הכרע באמירת טעם המצוה ללמוד בתורה שעל ידי זה יש סוברים שעכשיו המצוה בתוה"ק שבעל פה. מה שאין כן לשאינם סוברים כן ממילא קיום המצוה רק בגמר כתיבה גם אם היא קנוי' לזולתו תיכף נלפע"נ אם מש"ה נתבו לכם כו' היינו דוקא משלכם. ואינו יוצא ידי חובתו כשאינה שלו וכן משהו שאינו בהמשך כל הכתיבה כמדומה שכ' במק"א שאם כ"ה צ"ל שכירות הכתיבה קודם עיבוד כל הקלפים וקניית העורות ולפרש שכל הקניות וכל העיבודים (וגם תיקוני הדיו והקולמסים) הכל בשליחות וזכי' אליו או להקנות בשעת השכירות מה שבידו בהשייך לכך ואחר כך יהי' הכל בשליחות. והנכון לפי זה שיהי' ההקנאה בקנינים שקונים בהם מהתוה"ק מה שאין כן סטומתא שרק מדרבנן וכוותי' וכתבו האחרונים ז"ל בה' פסח שקנין דרבנן איני מפקיע איסור תורה. ועל ידי קנין אין חשש גם כן מצד אומן קונה בשבח כלי כי הכל זכי' ושליחות היטב. ואולי מכל מקום קאי רק על הנכתב כל פרט בכתיבתו ואם הקנה חצי' הראשון קודם כתיבה שלאחר כך אולי קיל) ואם כן לא יועיל שליחות לולא מ"ש בתוס' רי"ד ז"ל י"ל שיש משמעות בכל מה שאין מועיל בו. וכל שאין משמעות מועיל שליחות רק במילי דהנאה י"ל דלא שייך שליחות גם להנ"ל שמצוות לא להנות ניתנו מכל מקום בשלחן גבוה י"ל כן מה שאין כן מה שהוא שלחן הדיוט כי מכל מקום נהנה ולפי זה אין מיושב אודות יבום שכ' לעיל. גם איני יודע כעת למה לא תהא רשאה היא בחליצה על ידי שליח ממנה. ואולי מבהקפידה תוה"ק בכמה פרטים בספר החליצה על ידי זה משמעות שלח על ידי שליח ועל כל פנים במילה נהוג עלמא על ידי שליח ונהגו גם כשאבי הבן מוהל לכמה ילדים. ואולי לגבי מה שמועיל שליחות רק שמצוה בו יותר מבשלוחו. גם שמשמע שכ"ה מהתוה"ק מכל מקום בכך מועיל חזקה דרבא ז"ל על ידי זה נהגו לכבד למי שאין לו חזקה ולא בן ולא נבדק במילה. ומשמעות הרא"ש ע"ה הנזכר שם במילה כוונת התב"ש ע"ה מצד שהרא"ש ע"ה קאי שם אם לשלם להמוהל ועל ידי שהמוהל שליח אב על ידי זה אין מגיע להמוהל כלום ממילא כי עשייתו שייך רק להאב. ומ"ש בקצוה"ח ז"ל שלפי זה הי' לו לשלם להאב לא קאי בכך הרא"ש ע"ה. וי"ל שגם לאב א"צ לשלם מצד שמכל מקום לא מצינו לשלם רק בעושה בגופו כי גם ששליח כוותי' מכל מקום כ' דמיון אינו ממש לגמרי שוה. וגם לסברת תוס' רי"ד ז"ל י"ל שבכלל סברתו גם כן שכל המשלח עושה מקצת שייך שליחות בכל גווני רק במה שמיעטה התוה"ק כמו שמפורש כר"ש לכל אחד ואחד וספירה לכל אחד ואחד וממילא לא שייך שוב שליחות כי מכל מקום רק השליח עשה: ומ"ש שם מיבום בגדול האחים. דברי התב"ש ע"ה נכונים כי משמעות המצוה עליו ומכל מקום אם רוצה נותן קצת לאחיו. ולמ"ש במק"א אודות מצוה בו מבשלוחו שכעושה קצת אין חשש כ"ה ביבום גם כן. (עש"כ סק"ג) גם לפי מ"ש הש"ך ז"ל סי' שפ"ו דגורם פטור מכל מקום מודה שחייבים ש"ה על גרמי כמו על כל ממון רק כ' שלא עשו תקנת נגזל בגורם ולא שייך גורם דגורם כי מכיון דאינו מקיים פס"ד לשבועה משלם ממון. וכן בשבועה ליטול אם ישבע הרי יקבל ממון ממש וגופא דעובדא הרי הו"ל רק גורם אחד: מ"ש הש"ך ס"ק כ"ה צל"ע כעת דהרי אין דין אונאה בעכו"ם והו"ל מסור גמור גם כשלא הי' שוה כל כך. אצ"ל אחר גמר המקח שהפסידו ממונו בהחלט רק גם כשהי' קרובים למקח גם כן צ"ע ולא דמי למ"ש הפוסקים דבהפקעת הלוואתו לא שייך דין מסור שעל כל פנים ממונו הוא כי מתלי תלי וקאי עד שיהי' חשש חלול ה' ח"ו ולא נפקע מעליו החיוב כלל. מה שאין כן בזה כנ"ל ועבשו"ת מוהרמ"א זצללה"ה סי' ובקו"א שם לענין הפקעת ממון מסור לענין ירושה שמשמע שם שהפקדון שלו שנפקע בחייו ממנו לא זכו בו יורשיו ממילא ואולי כ"ה גם כן לענין הודעה ליורשים מהפקעה וצ"ע בזה: