סעיף א' (שטר שהי' ביד שליש) שליש שאומר שטר שבידו אמנה אם נתן כתב יד על עצמו להודיע שבידו שטר חיוב אינו נאמן והו"ל כלא הי' לו מיגו מעולם ובפרט דהו"ל כנחקר בב"ד ובפרט דהו"ל באיסור: שלשה והכתב נאבד וספק אם הי' כתוב במעכשיו בבד"ח. מכריע חזקת מרא קמא בהממון ופקדון ברשות מארי' איתי'. ויד השליש כיד המשליש. וכן בכל ספק דכוותי' חזקת מרא קמא מכריע גם במטלטלין: ואם מלבד ההשלשה הי' קנין קבוע בהמקח ואח"כ ספק אם אונס וכוותי' במכר שלא בשומא שלא בפניו הו"ל א"י אם פרע והמקח בחזקתו: שותף שהשליש אודות מקח שעשה ע"י כת"י בתנאי שאם לא יביא סחורה פ' ליום פ' שייך המושלש לפ' וביום המוגבל אין לפנינו רק שותפו אולי שייך בכך לטעון שהשותף של הכת"י פרע כי בכת"י טוענים פרעתי. ולא שייך בכך בחזקת שלא נתן גם דקיימא לן תנאי שבקום ועשה עליו הראי' שעשה כי מ"מ שלא בפני אולי יש חשש ביותר. ושותף אולי אינו יודע כל כך מה עשה חבירו. ובפרט בתנאי שעל חילוף סחורות שמסתמא החשבון מדיוק על השווי רק שלזה יש חן על מקח זה ולזה על זה להחליף. שי"ל שגם שטענת מחלת טענה גרועה ורק במגו דפרעתי. מ"מ בהנ"ל שי"ל שהחן אינו קבוע כ"כ מחילה שכיחא כפרעון וא"צ מיגו ואמירת הריני כאלו נתקבלתי ומחילה אינו מחוסר מעשה כ"כ. אך אם בהשטר הי' מבואר שבהגיע הזמן ולא יובא לשם סחורה פ' יתן תיכוף. י"ל שכיון דלא נודע להשליש שהביא יעשה כמאמר המשליש בהשטר היטב: הי' סכסוך בין ב' אנשים והשלישו ביניהם ממון. ויש עד א' מסייע לא' אם המסייע הוא אומר כמו שיש לו חזקת מרא קמא בהמעות המשולשים. נראה שינתנו לו עי"ז ואם אין לא' מהם חזקת מרא קמא במעות המושלשים כיון שמספק הי' שייך חלוקה בהמעות המושלשים. הרי המסייע פוטר לא' משבועה על חצי ומוטל שבועה דאורייתא על השני על החצי שנטול. אך לפעמים ל"ש חלוקה ושייך מונח עד שיבוא אליהו או כל דאלים גבר. ובזה אולי אין מועיל העד להחזיר הממון וצלע"ע: אסמכתא בהשלשת ממון או שטר חוב. ואח"כ הכחשה במדובר דההשלשה ואין השליש יודע ל"ש ש"ה ולא קב"ח. כיון שאומר קים לי דהו"ל אסמכתא וגם שעל השליש לעשות כתנאי של ההשלשה. מ"מ כיון שנודע לו מההכחשה אין התובע מוחזק: