סעיף א' (שליח) שליח שלא טען טענת סטראי יש לומר דטענינן כן כיון דעבד לוה לאיש מלוה ובפרט ביותר כשמשלחו יודע לטעון כן. ואם השליח החזיר השטר שביותר תוקף גם שהי' יכול לומר סטראי וליתן השטר הגרוע בתוקף אחר שהממון הי' בידו אולי י"ל שכשהפסד עי"ז חייב השליח דהוה ליה כשורף שטר. וגם שבשומרים אין חיוב בפשיעה בשטר. מ"מ כשבידו נתן השטר הו"ל שורף וחייב גם להסוברים שבפשיעה אינו כמזיק בידים. אך אם לא מסר השטר בידו רק לא שמר השטר שביותר כח בכך אין חיוב לדסבירא לי' שפושע פטור בשטר וכוותי' היטב:

סעיף ב' (בטל השטר) גם כתב יד חשבונות שבלא זמן ובלא שם הלוה י"ל שמגרע טענת סטראי כי יד בעל השובר על העליונה היטב:

סעיף ד' (מחוב פלוני) מלוה שאומר שכוונתו הי' שמקבל על חוב שבעל פה או שאינו בעסקא וכוותי' חיב שגרוע כחו. אולי א"צ קבלת חרם: ואם עבידי אינשי דטעי י"ל דצריך: וכן בקיבל סחורה או ממון בסתם ואומר שלא הי' כוונתו לפרעון דקיימא לן זה גובה וזה גובה ומגיע עסקא י"ל דצריך קבלה. ומ"מ ע"י גלגול שייך קבלה גם אחר אומדנא ברורה כמו חזקה: ועל גלגול א"צ קבלה כבאורו"ת ז"ל וכ"ה גם באומדנא: אשה שחייבת מה שאין בעלה חייב לשלם עבורה. וחוב אחר הגיע לו מבעלה ושלח על ידי' והמלוה אומר שלוקח על חוב שעל האשה. גם אם ידוע שיש להאשה ממון שאין לבעלה רשות בו שכהאי גוונא ממון שבידה בחזרתה. ובפרט אודות טוענים ליורש וכבס"ב. מ"מ כשהיא אומרת שהוא של בעלה יש לומר דנאמנת. וכל שכן אם גם בשעה שנתנה אמרה שמשלמת ממון בעלה על חוב שעליו שהי' לה אז מיגו. ואם המלוה אומר ודאי שהוא ממון האשה י"ל שהוא נחמן וכל שכן אם לקח שלא בעדים ויש לו מיגו והחוב ידוע ואין עליו מיגו וצל"ע היטב: