סעיף ה' בהג"ה (דלא כאסמכתא) שטר שכתוב בו שנעשה בכל אופן היותר מועיל לדיני חז"ל וכאלו כתוב ככל שטרות המועילים אולי אינו מועיל לסלק אסמכתא אם מצד הש"כ ז"ל שלשון הנהוג שלא ידע הוא בו בפרט אינו בכלל ע"ש בס"א אם מצד מה שהניח הסמ"ע ז"ל בצ"ע אם מסולק אסמכתא ע"י שנתרצה שלא יהי' כאסמכתא: הונהג כעת על פי דינא דמלכותא שיחתום את עצמו הבעל דבר על השטר מלבד מה שחותמין את עצמם עידי קנין סודר. ויש בזה ג"כ מעלה מצד מ"ש הש"כ ע"ה בסי' מ"ב שהדיוט שאינו יודע בדרכי היפויי כח שבשטרות אין בכלל הסתם דידי' הייפוים ההם. מה שאין כן כשחותם א"ע אחר שנכתב באריכות מודה הש"כ ע"ה דסבר וקיבל ע"י הסתם על כל הכתוב ושטרות דידן הנכתבים באריכות הרבה. גם כל היותר הדיוט בעולם יודע שבאריכות זה נכתבים ייפויים רבים וסבר וקיבל והי' קנין סודר לכתוב שטר ארוך כנהוג. וכתב א' והשמיט ייפויים בנאמנות. נראה שאין גרעון זכות על ידי זה כיון: שהעדים אומרים שהי' קנין סודר שיוכתב באריכות כנהוג:

סעיף ט' בהגה (שטר ישן) אודות שטר ישן שכתוב במסגרת השלחן ז"ל בס"א ס"ט שהשיעור ג' או ו' שנים אם לא הי' בורח. אם הי' בורח רק הי' ג"כ כמה שנים שהי' בטוח. בזה אולי לא שייך שיעור ג' שנים הנ"ל כי בסגנון שעולה אדם הירוד בנכסים שאסיקותי' ציבחר אין מסוים כ"כ לנגוש תיכוף ממנו וממילא ממתין כמה זמנים עד שמפורסם שעלה בנכסים בשופי: שטר ישן שכתוב בו נאמנות אם אומר אמתלא על העכוב היטב מועיל הנאמנות גם באמתלא שאינה מבוררת ורחוקה: ובלא אמתלא י"ל דלא עדיף ממ"ש בסי' ס"א ס"ט שגם אם כתב שלא יטעון אין מועיל. ואולי מ"מ אם כתב לישנא יתירה נאמנות גם אחר הפרעון ולעולם אולי י"ל דקאי שלא יוגרע ע"י יישון אם כ' לעולם גם לאחר הפרעון אינו מורה כ"כ על יישון. וכנ"ל אולי מורה ומ"מ צ"ל איזה אמתלא כל דהיא היטב: תקנה אודות שטר חוב ישן י"ל דלא שייך בין יתומים שגם שיש אפוטרופוס מ"מ אינו נחוץ כל כך ובפרט לתבוע מיתומים גם שיש להם אפוטרופוס ונכון למהר שלא יהי' חשש מת לוה בחיי מלוה. מ"מ אין נחיצה כל כך לגבות מיתומים כי ממונם על פי רוב אינו בעין ואם אין בעיני הב"ד באומדנא הממע"ה: