סעיף א' (לזייף לו שטר) בחו"מ ס"ג במי שהי' רוצה לזייף. אם עד א' שעל שטר שהוציא לפנינו ניכר שהוא זיוף יש לומר שגם אם יש שם ב' עדים עוד ונתקיימו אין גובה בהשטר. ומ"מ לפסול שטר מקוים צ"ל ע"י ב' עדים שהוא רצה לזייף דאם לא כן אולי חתם את עצמו בשטר מהרגילות וגם אם החתום אומר שאינו חתימת ידו. מ"מ אינו רק עד א' ואם ב' העדים אומרים שאינו חתימת יד שלהם אולי אינו כהודאה עם הלואה שמצטרפים וכיון שבאו לגרוע חזקת כשרות של בעל השטר צריך להיות ב' עדים על חתימה א' ואין הצטרפות בהנ"ל. גם י"ל דכל שלא הועד עליו שהוא רצה לזייף יכול לומר שמצא השטר או שאחר נתן לו וכיון שלא עסק הוא וגופי' בזיוף קיל וגם אם אינו טוען כן ואומר שהוא נתן לו הלוה השטר ושבפניו חתמו את עצמם העדים. מ"מ אין אדם משים עצמו רשע. ויש לו מיגו וכל שיש קיום על השטר שאנו דנים עליו אינו מיגו להוציא שהרי מ"מ מסייע לי' שטרא כפי דרך השטרות שבעולם: ושטר שהוא בחתימת' יד עדים וחתימת יד הנתבע אם על א' מהעדים הי' בירור זיוף י"ל שגם ח"י הנתבע בטילה עי"ז כנ"ל. כי י"ל דכיון דהכל שטר א' גרע ממי שרצה לזייף שטר סתם שעי"ז הורעו כל שטרותיו כמ"ש הסמ"ע ע"ה. ואולי שטר סתם גרע מה שאיו כן בהנ"ל יש לומר שגם חתימת יד העד השני לא הורעה והו"ל כשטר אחר אך הרי משמע שגם אם מה שרצה לזייף הי' על שטר סתם. וע"י עדים אחרים ידועים מ"מ הורע כחו וכל שכן בשטר כוותי' ועדים אחרים ועי"ז גם חתימת הנתבע הו"ל בכלל שטר ההוא: וגם אם לא נתברר העדים. אם בא להוציא על פי שטר שאינו מקוים הרי יכול לטעון פרעתי במגו של מזויף. וכשבא לגבות מיתומים טוענים כן עבורם ואינו גובה עד שימקיים והבאים לקייים בהיכר הכתב ע"י מה שרואים שנוי בא' מהחתימות צריכים לדקדק ביותר היאך יסמכו את עצמם על ההיכר: