סעיף ב' (לאחר הלואה) נאמנות כב' דצ"ל בק"ס. אם כתב לו כן בשטר אולי מהני גם בלא ק"ס אחר הלואה כיון שיכול לחייב את עצמו בשטר בלא ק"ס. ואולי כיון שאינו ודאי הו"ל כערבות דצ"ל ק"ס אחר הלואה ולא מהני שטר דהו"ל מעין אסמכתא [בש"ך סק"ז מוכח לכאורה דכתב לא מהני רק בשעת הלואה או ק"ס דכתב שם ושכתוב בו נאמנות אמרינן דמסתמא הי' בשעת הלואה או שהקנה בקנין] וכשכתב העד שיעיד פ' או שיהי' כתוב ממנו הוא בחזקת שלא נתן אין זה כנאמנות רק כאומר אל תפרעינו אלא בפני ב' ומהני אחר הלוא' בלא ק"ס. וגם שהלוה כתב כן אינו כפטומי מילי שבריש סי' ר"ז כי מסתמא הי' על פי רצון המלוה בכך. וכל שכן מצד שכתב כן בשטר:

סעיף ה' (חוזר ותובע) שטר שכתוב בו נאמנות על כל עניני השטר בכל מה שהפה יכול כו'. והשטר נצמח עבור סחורה. והביא עד או עדים שהי' מום בהסחורה שלא הי' יכול להבחינו מקודם. גם שמצד גדר דין שבא ראשון נזקקין לו תחילה. וכיון שהתביעה שבשטר מוקדמת. שייך בזה הנאמנות מחיוב לשלם לו (או על כל פנים להשלישו) כפי השטר. מ"מ אח"כ יוכל להשביע ע"פ העד אחד או להוציא ע"פ השני עדים כיון שבשטר כתוב שקיבל המעות במזומנים במטבע גם ששניהם מודים או שידוע ג"כ ע"פ עדים שהשטר נצמח עבור סחורה מ"מ לשון השטר מועיל מצד אודייתא לגבי שמחויב לשלם לו תחילה כנ"ל וממילא עי"ז אין מועיל אח"כ הנאמנות לגבי עסק הסחורה כיון שאין הסחורה מענין השטר כלל כפי לשון המבואר בו כמצא שאם לא הי' כתוב שקיבל במזומנים במטבע טובה הי' בזה יותר יפוי כח בעל השטר לגבי נאמנות המפורש. אך הסוחרים נהגו לכתוב שקיבל מזומנים שעי"ז אלימא מלתא לפי סגנון הפשוט. שאין על ידי זה פתחון פה לעשות דחית לומר לא מכרתי הסחורה עדיין וכדומה. ויש ג"כ תועלת קצת אלו לא הי' כתוב נאמנות מפורש שע"י שכתוב שקיבל מזומנים מחויב לשלם תחילה מה שבשטר כנ"ל. ומצד עש"נ נהגו כנ"ל ועם נאמנות הי' יותר טוב כנ"ל: