סעי' א' (אין אדם פורע תוך זמנו) גם דקיימא לן. חזקה אינו פורע תוך זמנו. שטר של מכירת סחורה ובו הגבלת זמן בחיוב להעמיד הסחורה למקום פ' לזמן פ'. אולי לא שייך בו חזקה ההיא כיון שבסחורה אין המתינות קרוב לשכר יותר מלהפסד למה לא יתן לפני הזמן פרעון ובפרט כשהעיכוב הסחורה בידו גורם לו הפסד פחת שמהסחורה ושכר עבור מקום הנחתה. אך מצד זה אדרבא יש חזקה כנ"ל מצד הקונה שמסתמא לא רצה לקבל ממנו הסחורה לפני הזמן פרעון גם אם כבר נתן כל המעות עבורה מקודם. ולגבי שיתן מעות פשיטא דשייך חזקה והרי אין יכול לסלקו קודם הזמן פרעון כשיש חשש הפסד עי"ז דהו"ל כפורע במדבר כבסי' ע"ד. אך כשאין פחת ולא שום צד גרעון והמעות ניתנו מקודם אולי מצד המוכר לא שייך חזקה כנ"ל אך הרי גם בזמן פרעון מלוה גם אין העכוב קרוב לשכר יותר מלהפסד שאי אפשר להרויח בממון רק בספק הפסד ומ"מ כיון שקבע זמן אינו פורע מקודם. אך שטר שכתב בו להעמיד הסחורה גם כשיהי' הפלגת קלקול הדרכים ואח"כ לא הי' שום קלקול בדרך. אולי מצד שהגבול בהחלט מוכרע שהסיע הסחורה לשם בזמן שהי' דרך בכדי להעמידה ליום המוגבל למקום ההוא גם אם נתקלקלו הדרכים הרבה. ועי"ז לא שייך חזקה הנ"ל ובפרט כשהמוכר הי' צריך לשלם שם הרבה עבור המקום של הנחת הסחורה והלוקח אי"צ שום הוצאה עבור הסחורה שלו. בזה י"ל דלא שייך חזקה כנ"ל:

סעי' ב' [שכתב טענתו] בההיא דסי' פ' בנכתבו הטענות שאינו יכול לחזור ולטעון עוד כשלא הי' זה בפני ג' נראה דלא שייך כן. ולא שייך לומר שקיבל כן. כי י"ל שהי' דעתו שבסוף גמר דין יזדקקו שלשה לזה. וגם כשקיבל קרוב לישב שם כל שלא פירש שיזדקקו לגמר דין יכול לומר שהכשירו לישב שם רק גבי הטענות שיש בזה ג"כ קפידות מי ישב שם. וזה אם סגנון העיר כ"ה לקרוא אנשים אחרים לפעמים להגמר דפס"ד. מצד שאין שם דיינים קבועים ובוחרים כפי העת בשיש להם פנאי לנכון היטב: