סעי' ב' (הדין עם המלוה) במה שאמרו חז"ל עבד לוה לאיש מלוה. צל"ע אם שייך כן רק בהלואה ולא בפקדון או שכר שכיר או הקפת כיון שאינו סגנון מלוה ממש אם כן לא שייך עי"ז צד עבדות ולא שייך עי"ז ההיא דמו"מ סי' פ"ג שכתבו הטעם רק משום עבד לוה לאיש מלוה ולולי זאת הי' שייך פרעון בעל כרחו שמי' פרעון וכן מסתבר. וגם דזקפו במלוה ועשו שטר חוב סתם כיון שמ"מ תחילה לא הלוה כדי לעשות גמילות חסד עם הקונה הסחורה ועסקא שחציו מלוה משמע ששייך בה עבד לוה לאיש מלוה בין עב"י כיון שלהיתר עסקא צ"ל בחי' המלוה בפ"ע מהריוח שמבחי' הפקדון. והרי המלוה כהלואת חן לגמילות חסד מה שאין כן בסחורה שהמוכר עושה לטובת עצמו. ובפרט בזבינא דרמי על אפיה שהמוכר נהיה יותר מהלוקח בהקפה וכביו"ד רכ"ז. ומ"ש בסי' נ"ח מהש"ס מעות שורו אין משם ראי' כי אולי חוב שבעל פה סי' מלוה גמילות חסד. גם אולי שם בזבינא חריפא וגם בזקף במלו' דלגבי שביעית הו"ל כמלוה בכך כיון דלא מצינו תקנת חז"ל לומר שהשוו בלא פלוג יש חילוק כנ"ל: הקונה סך תבואה מערימה גדולה והי' ב' מקחים בשני אופנים יד המוכר על העליונה לומר שנותן על מקח שרוצה ובפרט שאין פרטיות התבואה מסוימת בהכרי גדול באורו"ת ז"ל בשם הרדב"ז ז"ל שבתוך זמן פרעון אין יכול לומר שקיבל חוב ההוא משמע דאיירי בהכחשה ביניהם היאך פירשו וכ"ש בסתם שאין יכול לומר שמקבל על חוב שלא הגיע זמן פרעון. ואולי כיון שבאו לב"ד אחר זמן פרעון יכול לומר תפסתי אצלי הממון עד הזמן פרעון ואז קבלתם על חוב ההוא. גם שלכתחילה אסור לעכב ממון חברו בחנם מ"מ לעשות כן כדי לגבות חובו וכשהי' צד קלקול בטחון על הלוה י"נ שיכול לתפוס על חוב שרוצה גם אם הוא לפני זמן פרעון. וגם בהכחשה על מדובר מפורש אולי כשהמלוה מוחזק יכול לומר נתת לי לפני זמן הפרעון וגם שהוא נגד חזקה אולי חזקה ההיא אינה מועלת נגד חזקת מוחזק גם שמוציאים מהלוה ע"י חזקה ההיא מ"מ מיגו הרי קיימא לן שמועלת נגד חזקה ההיא. וכ"ה כשהמלוה מוחזק ויש לו מיגו: אם שותפו קיבל ואין מגיע חוב אחר [להשותפות] אין יכול להטות על חוב אחר ושותפו שלח על חוב שותפות כן י"ל מסברא: מה שבחו"מ פ"ג מצד עבד לוה כו' מסברא כן הוא רק על פי תקנת חז"ל ולא שייך לגבי נכרי. ובפרט דהו"ל הפקעה ואין חילול השם. וכל שכן אם כפי דיניהם מקבל רק על מה שנתן בידו:

שם בהגה (וקבלם בשתיקה) אחד הי' לו מקח עם אחד על יי"ש. ואמר הלוקח לאחד תקבל יי"ש מיד המוכר לביתך על מנת שאפטר מהיי"ש המגיע לך ממני וקיבל עי"ז השני היי"ש לביתו ואח"כ טוען המקבל מגיע לי מהמוכר יי"ש כל כך. או על כל פנים מעות ועכשיו אני תופס היי"ש בשבילי ולא בשבילך. כראה שהרי זה כדססי' רס"ט וקפ"ג מצד מה שאמרו חז"ל ששתיקה של המגבי' מכרעת שהגבי' כמו שאמר לו חברו להגבי' בשבילו וכן הוא בזה שאין מועיל שום אמתלא בזה כמו במציאה שגם שהי' מוכרח לשתוק שאם הי' צווח הי' חברו קודם להגבי' לקנות לעצמו. מכל מקום מועלת ההגבהה לקנות לחברו וכ"ה בזה שמסתמא זכה בשביל חברו וצלע"ע היטב: ואם לא אמר להלוקח מאומה. רק אמר למי שקיבל ממנו היי"ש שהוא רוצה לקבל יי"ש ממנו על מה שמגיע ממנו יי"ש לפ' שמכר יי"ש לי נראה שאין הכרע כלל עי"ז כי יכול לומר אלו הייתי אומר לך שמקבל היי"ש על שמגיע לי ממך. אולי לא היית נותן לי וחברו קשה ממנו לשימהר בעל היי"ש ליתן על המגיע ממנו לו ממה שיתן על המגיע ממנו להמקבל ממנו. ומועיל בזה אמתלא לומר שלא זכה לחברו רק לעצמו וי"ל דהו"ל מחשבתו ניכרת וצלע"ע היטב: וכן משמע ברס"י פ"ג בשם תשובות הרשב"א ז"ל. וע"ש באורות ז"ל וי"ל ג"כ שיש חילוק בין אמירת זכה לי לאמירת הלוה זכה למלוה. כי המלוה באמרו זכה לי כיון שיש לו עי"ז טובה מסתמא כוונתו בדרך דוקא שיזכה בשבילו שלזה קיימא לן שבזה שתיקה כהודאה. גם במוצא שלל רב שהי' חברו יכול ליטלו כל ששתק למה שאמר חברו זכה לי והגבי' קנה חברו ומשמע ממילא שגם כשהי' חברו יכול להגבי' כוותי' אינו יכול לומר לכך שתקתי לאמירתך זכה לי כדי שלא תקדים אתה לתפוש ולהגבי' וכל זה מצד שמה שגילה דעתו זכה לי הי' בדרך דוקא כיון שהוא טובתו. מה שאין כן מה שאומר הלוה זכה להמלוה שהדברים נוטים שהם רק דרך רשות אם תרצה לזכות זכה. והרי זה כאלו פירש כן בדרך אם תרצה כיון שאין להלוה תועלת במה שיזכה להמלו' כי כל שלא עשאו המלוה שליח אינו מוטל על אחריות המלוה. וכיון שלא הי' אמירתו דרך פיוס ובקשה כלל רק דרך רשות אולי הרי זה כאומר למי שהוא מקבל ממנו כנ"ל גבי מעשה דהיי"ש והיינו טעמי' דהרשב"א ז"ל שם. כן י"ל באולי וצל"ע. מו"ח נ"י אמר שאולי אמתלא זו ששתק דאם לא כן הי' חברו תופס מבטלת השתיקה וצלע"ע בזה: