סעי' א' (השותפים) גם שהטילו חז"ל שבועת שותפין. אולי אין זה רק היכא דשייך הוראת היתר תורא מדושי' קאכיל מה שאין כן שותפין שאין להם עסק זה עם זה רק הוטל חוב נתינה על מוזגים שבעיר לפי ערך מכירתם אולי לא שייך בזה הוראת היתר ולא שייך שבועה. ואולי כיון שבסי' קס"ג כתוב שבועה ע"י הערכת נתינה לפי ממון כ"ה בהנ"ל שגם יחיד יוכל להטיל שבועה. כי אולי יש הוראת היתר להשמיט את עצמו וכשמצטרכים לצורך נתינה כנ"ל להטיל עסקא למי שלווים מתנו לצורך' הנ"ל. אולי צ"ל פרוטה לכל אחד ואחד כי אינם שותפים ממש ושכר עמלו צ"ל פרוטה כמ"ש בנ"ש ז"ל וכתבתי במק"א בזה שגם שבש"ס נזכר דינר מ"מ ע"י מה שמקדים ליתן משמע דדי בפרוטה. אך מ"מ פחות משוה פרוטה משמע שאין מועיל. ובצבור כנ"ל נראה דצ"ל פרוטה לכאו"א וצלע"ע היטב:

(עוד מצאתי) באורנדא הנהוגה במדינות אלו בעדים כידוע אם יכול להשביע להיחידים אם לא העלימו. צל"ע בזה יש חק מהמלכות קיר"ה להשביע אודות מה שקורים קווארטי. אך ארנדא איננה בכלל זה כי מצד המלכות אין להחזיקה יודי כלל וכמה מחוקותי' שהם נגד פקודת המלכות. וגם שיכול להטיל קבלת חרם אם לא הביאו מחוץ י"ש וכדומה. להשביע צ"ע כי אין זה כתיבתו פרוצה ואין יכול להשביע מספק ואין זה כשבועות שותפין ששייך שם מורה התירא תורא מדושי' קאכיל מה שאין כן בזה. אך לפי סוגיא דרוח הבריות נראה ששייך מורה התירא ביותר. שגם שיודי השוכר אלו הדברים מהשר שייך בזה איסור העלמה ובפרט שכפי דבר המלכות בהקווארטווי שייך גבי' סך רב ושבועות ועל ידי זה עשו השוואה ליתן מדה עשירית ברחיים. שבזה שייך דינא דמלכותא וכשיודי שוכר יש בו משום איסור גניבה כשמעלים. אך על כל זה קיל לאינשי בזה הרבה ואולי שייך להשביע: כעין הנ"ל בבחינת שבועה על הספק דיחידי סגולה נגד מחזיק האורנדא כ"ה ביח"ס החושדים למחזיקי האורנדא שנוטלים מדה עשירית על פי אומדנא מצד שקשה למדוד תמיד. וחושדים שנטלו יותר מהאומד הראוי והנכון. שיש בזה גם כן צד לומר שלא להשביע דלא שייך בזה תורא מדושי' קאכיל שיטול יותר מהקצוב. ויש צד גם כן שמצד שאין אדם רואה חוב לעצמו אמר בדדמי ונוטל יותר וכאן מנהג קבוע שיהי' להם נאמן על זה. והנאמן אומר שהמחזיקים נוטלים בלעדו ועל ידי זה נראה להשביע ולזכות היח"ס בזה: שבועת שותפות שייך גם [על] קודם שהי' התעסקות שכיון שהי' על התעסקות מורה התירא מדושי'. גם שאין בהמה אוכלת רק בשעת מלאכתה. מכל מקום ההיתר שמורים הוא רק דוגמא. וכיון שניתן בידו ההתעסקות שייך. אך קודם שניתן לידו מה שיתעסקו בו וחושדו על מה שהי' בידו בלא שיתעסק בו אולי אין עליו שבועה. ובפרט אם הי' השותפין יכולים לחזור בהם מליתן לידו מה שיתעסק בו. ושותף שקונה סחורה וניתנה להשותפות בסיר' מסוים. הרי התעסקותו אינו בשביל השותפות רק שירויח בהסחורה שימכור להשותפות ואין עליו שבועה:

(והאשה שהיא נו"נ) לבת לא תיקנו שבועה גם כשהייתה נושאת ונותנת. ומכל מקום כשטוען חשד יכול להטיל כמו על בן הבית אך גם שהנכסים בחזקת הבן אין יכול לומר שהוא יפטור א"ע מפרנסת הבת על ידי שבועה שיודע שלקחה או שאבי' נתן לה צררי. כי תנאי כתובה ככתובה. ואם בספק טוען כשהיא חשודה או אינה יכולה לישבע באיזה אינו מפקיע זכותה. ואם טוען ברי שלקחה וראה. ואומר תשתבע כו' י"ל שמעכב מליתן לה כשאינה יכולה לישבע:

(ובן הבית) אודות שבועה של בן הבית. משמע שהיא גם כשהיא בשכר מכל מקום שייך בו תורא מדושי' קאכיל על ידי זה אולי אומנים שקורין וויינרשי יכולים להשביע אם לא לקח מהיי"ש יותר ממה שנהוג שיטיל. ואולי גם חייטים שייך בהם להטיל שבועה אם לא לקחו בגד יותר מהצריך להמלביש. וצל"ע:

סעיף ג' (אם מת) שותף אחד מת וצוה בחליו שיאמינו לשותפו שישא ויתן בהמו"מ דשותפות כאלו הי' גם הוא שם ומסרו לידו המפתח. ואחר כך מת. נראה שאין לפטרו משבועת השותפות על ידי זה. ומפורש בפרק הכותב כמה צריכים לפרש שיחול הפטור משבועה על פרטים דשם. כי תפסת מועט תפסת וכ"ה בזה אין לנו לומר שפטר שותפו משבועה כלל רק שיניחו זה לישא וליתן כבעת התעסקות שניהם יחדיו ויותנו לידו המפתחות וזהו הלשון שאמר כבזמן בריאותו ודאי כל שותפים מאמינים זה לזה ולא סגי בלאו הכי וסתמיותם הוא על דעת תקנת חז"ל להשביע אח"כ. וכ"ה בזה וכיון שאחד מת ולא שייך שבועה מצדו החי יתן אל לבו שמוטל עליו שבועה ובפרט שמצאו בידו מפתח גנוז. והרי זה כעין תיבה פרוצה ורגליים לדבר והיורשים גדולים וטוענים להשביע פשוט שיש להשביעו או לפשר בזה:

סעיף ד' (לקנות לו פירות) להטיל שבועה או קבלת חרם שלא בזבז בקנייתו אולי גם על ידי גלגול דהעלמה אינו יכול כי בכדי לא יהיב זוזי ולא שייך בכך תורא מדישי' ואינו בכלל תקנת חז"ל. ואולי גם קבלת חרם אין להטיל נגד סברא אך לפי מ"ש הפוסקים ע"ה שגם בעד אחד מסייע שייך קבלת חרם אולי שייך גם נגד סברא ומכל מקום כיון שעכשיו הקב"ח חמיר מכפמ"ש הפוסקים ע"ה שכעת שנוהגים שאומר בפיו בפירוש ומתפשרים הרבה מצד הזלזול שבכך אין להטיל נגד האומדנא או חזקה וצלע"ע היטב:

סעיף ה' (והשני לא נתעסק) אחד מהשותפים שאומר פ' שותף לא עסק ואין עליו שבועה כנראה שאינו נוגע ואולי גם כשאומר שפלוני עסק אינו נוגע כשידוע שהוא מחל שבועח שותפים לכולם היטב:

סעיף ו (חלקו השותפים. שותפים שחלקו רק תביעה א' נשארה לא' על ידי סרסור והוא אינו יודע מי מהם לקח אולי על ידי זה הו"ל כלא חלקו וצלע"ע: שבועה של שותפים או של בן בית אחר שחלקו רק שא' תופס מקודם משל חברו ואומר שלכך חלק כי סמך את עצמו על מה שתפס י"ל דהו"ל כלא חילקו וצלע"ע היטב:

(ונפרד מעליו בן הבית) כמו שבהשבועה דשותפים אחר שחלקו נפקעה השבועה כן מסברא בבן בית שמכיון דסיים התעסקו בשל בעה"ב. גם אם עדיין הוא בביתו במה דלא שייך עליו שבועה נפקעה השבועה גם אם לא שילם שכרו עדיין כן י"ל מסברא היטב ואז עסק ואם לא הי' צד חשד כי בחשבון הי' הכל ואחר כך הי' בהביא וצד לחשוד כיון דדישיי' אין אז י"ל דפטור משבועה:

(שנשאר כ"ש שלא חילקו) שותפין שחלקו כל עניני שותפות ביניהם ורק הכחשה אחת נשארה ביניהם על סך מה נראה שאין צריך קבלת חרם קודם השבועה כיון שממילא שייך גם כן בזה שבועת השותפין. אך אם יאמר שכנגדו שיקבל חרם הרי זה כתובע שבועת שותפות על כל פנים בדרך קב"ח. וכל שבעסק זה לא חלקו טענתו טענה אך אם אינו טוען שיקב"ח נראה שא"צ קב"ח וגם שכתבתי במק"א לצדד אם משביעין שבועות שותפות בלי שיאמר אישתבע על כל זה אין זה אלא בשעל כל פנים באו לדין וזה תובע מזה שחושדו בכך. מה שאין כן בהנ"ל שרק ראובן תובע משמעון המוחזק שאין להשביע רק לשמעון וצלע"ע. אודות שבועת שותפין כשיש כל דהו שלא חלקו אם המטיל שבועה לא היו לו עוד ספק ליטול גם פרוטה אחת רק הספק בחסרון החשבון הי' רק שאולי מגיע ממנו. אולי על ידי זה מצד תביעתו הו"ל כחלקו. אך מסברא נראה דלא פלוג חז"ל ותיקנו שכל זמן שיש כל דהו שלא הי' חלוקה עליו יהי' שייך שבועת שותפין ואין הטעם שעל ידי שחלקו מחלו השבועה זה לזה רק הטעם משום תקנת חז"ל כך היתה וצלע"ע היטב: ובספק אם הי' חשבון ביניהם על פרט א' או לא הי' עליו חשבון וממילא הו"ל לא חלקו: מספק אי אפשר להטיל שבועה ואם הבא להטיל שבועה מוחזק. או שהוא בסגנון מחויב שבועה ואיל"מ רק דלא שייך מודה במקצת כיון שאין חיוב לשלם קודם שבועת השותפות. הי' שייך לומר שהמוציא מחבירו עליו הראי' ואולי מגיע שבועת שותפות. ואולי שייך לומר שנולד ספק אם חלקו השותפות קודם שהי' התובע מוחזק נפקע אז השבועה לגמרי ולא שייך עוד לצרך תפיסתו אח"כ וצלע"ע: