בית המנוגע אב מאבות הטומאות וכו'. ומ"ש וכל הנוגע בו יטמא. בפי"ג.

ומ"ש וכל כזית מהם מטמא במגע ובמשא. בפרק י"ג אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית.

ומ"ש שהם מטמאין במגע ובמשא. בתוספתא פ"ו.

ומ"ש שמטמא בביאה. בפי"ג מפורש שאבן אחת ממנו מטמא בביאה.

ומה שכתב וכולן אסורין בהנאה. בצרעת בגדים כתיב צרעת ממארת ודרשו בתורת כהנים תן בו מארה ואל תהנה בו וא"כ הוא הדין לבתים דגם בהם כתיב צרעת ממארת.

ומ"ש ואם שרפן וכו'. ומ"ש וכולן משלחין אותה חוץ לעיר אע"פ שאינה מוקפת חומה. בתורת כהנים:

בית מוסגר אינו מטמא אלא מתוכו וכו' אבל המוחלט מטמא מתוכו ומאחריו. בפי"ג שם.

ומ"ש שנאמר צרעת ממארת וכו' וכי טהור היה וכו'. בתורת כהנים.

ומ"ש וכן אבנים שיש בהם הנגע. תוספתא פ"ז:

אחד המוסגר ואחד המוחלט וכו'. [בפי"ג] וכר"א דיליף לה בקל וחומר.

ומה שכתב וכן אבן המנוגעת וכו' עד ואם הניחה שם טמאהו. בפרק י"ג:

המאהיל בידו על אבן וכו'. בתוספתא פ"ז:

טהור שנכנס המנוגע וכו'. בפי"ג.

ומ"ש שנאמר והשוכב בבית וכו'. בתורת כהנים:

מי שנכנס לבית המנוגע וכו'. בפרק י"ג:

וכן העכו"ם והבהמה וכו'. תוספתא פ"ז ובתורת כהנים:

מי שהיה עומד בבית המנוגע וכו'. בפרק י"ג:

ומ"ש וכן העומד בחוץ ופשט ידיו וכו'. ג"ז שם וכת"ק:

כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל וכו'. שם וכר"י לגבי ר"מ:

הצרעת הוא שם האמור בשותפות וכו'. שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו וכו'. דברי רבינו ראויים אליו ז"ל:

נשלמו הלכות טומאת צרעת