פירות שירד הדלף לתוכן וכו'. פרק ה' דמכשירין וכחכמים:

המעלה פירותיו לגג וכו'. רפ"ו דמכשירין.

ומ"ש שיש להם מעשה דין תורה וכו' עד מחשבתו מועלת מדבריהם. בפרק קמא דחולין עלה י"ג:

המעלה את האגודות וכו'. בפ"ו דמכשירין ופי' בשביל שימתינו שיעמדו זמן ארוך ולא יפסדו והוי לשון המתנה:

המוליך חיטים לטחון וכו' החמרים שהיו עוברים וכו'. שם פ"ג וכחכמים:

(ה-ז) שק שהוא מלא וכו' עד הפירות שבצידן. שם פירוש דניחא ליה שיתלחלחו הפירות כדי שיראו גסים:

הרודה פת חמה וכו'. שם וכרבי יוסי פירוש ומיירי בפת שנילוש במי פירות שאינם מכשירין שאל"כ הרי הוכשר משעת לישה. ומיירי בשלא ראו הפת עד אחר זמן ואינו ידוע אם היה עליו משקה טופח:

המרבץ את ביתו כו'. שם:

וכתב הראב"ד ואם מחמת העריבה לא הוכשרו א"א נראה לי אם נתנם בעריבה וכו'. לשון המשנה ואם מחמת עצמן אינם בכי יותן ורבינו כתב אם מחמת העריבה:

ומ"ש הטומן בטיט הנגוב וכו'. שם הטומן בטיט הנגוב רבי שמעון אומר אם יש בו משקה טופח בכי יותן ומשמע לרבינו דליכא מאן דפליג עליה דרבי שמעון דטעמא דמסתבר הוא:

המרבץ את גורנו וכו'. שם פירש הרא"ש דאין לחוש שמא טננו והוכשרו כי מרוב יובש הגורן המים נבלעים בקרקע ומדברי התוספתא נראה שאפילו היה משקה טופח עליהם כלומר מחמת עצם החרס אינם בכי יותן וכן נראה מדברי רבינו והטעם משום דלא ניחא ליה לאינש שישארו מים בגורן לפי שהם מזיקים הילכך אע"פ שעכשיו שמח בחטים שנתן בו לא הוכשרו:

המרבץ את ביתו במים וכו'. תוספתא פ"ב:

(יג-יד) הנוער אגודה של ירק וכו' עד וזה על גבי זה. משנה פ"ק דמכשירין וכבית הלל:

הנופח בעדשים וכו'. שם וכחכמים:

נשך באוכל ונפל האוכל הרי וכו'. בסוף פרק שלישי דטבול יום טהור שנגס מן האוכל ונפל על בגדיו ועל ככר של תרומה טהור ופירש שם רבינו לענין הכשר והם דבריו כאן:

היה אוכל זיתים פצועים וכו' עד שלא ברצון. שם:

עולשין שליקטן וכו'. ברייתא פ' העור והרוטב (חולין דף קכ״ח).

ומ"ש ואם היתה עליהם משקה טופח וכו'. בתוספתא דטבול יום פ"ה: