Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Defilement of Foods Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
השמן או הדבש וכו'. פרק ג' דטהרות רבי מאיר אומר השמן תחלה לעולם וחכמים אומרים אף הדבש רבי שמעון שזורי אומר אף היין ופסק כחכמים ואע״ג דבפרק הקומץ (מנחות דף ל' ע״ב) אמרינן דהלכה כר״ש שזורי לא סמך רבינו על זה משום דבפרק בהמה המקשה (חולין דף ע״ה ע״ב) סבר רב אשי שאין הלכה כמותו אלא במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי וכתב רבינו בפירוש המשנה כוונת אומרו תחלה לעולם שאם נטמא ואחר נקפה (אחר זה) ואחר נמחה ואחר נקפה אפילו היה זה אלף פעמים הנה הוא תחלה אפילו בעת הקפותו לפי שהקפאתו אינה הקפאה לפי שלא יקפאו באמת ומשקה יחשב ואפילו בעת ההקפאה ואף על פי שמלשונו כאן היה נראה לומר שהם כמשקה בעת שנימוחו דוקא לא בעת הקפאתם כבר אפשר לפרש דאפילו בשעת הקפאתם קאמר כמו שכתב בפירוש המשנה:
הרוטב והגריסין והחלב וכו'. משנה ריש פרק ג' דטהרות הרוטב והגריסין והחלב בזמן שהם משקה טופח הרי אלו תחלה קרשו הרי אלו שניים חזרו ונמוחו כביצה מכוון טהור יתר מכביצה טמא שכיון שיצאת טיפה הראשונה נטמאת מכביצה ופירש שם רבינו כבר ביארנו פעמים רבות שהמשקים תחלה לעולם וכו':
וכן טמא מת שסחט זיתים וענבים וכו' עד במשא הזב. שם.
ומה שכתב שהמשקה כמופקד באוכל וכאילו הוא גוף אחר ברי״ש גרסינן וכדאמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף ל״ג ע״ב) רב אחא בשם רבי יוחנן ומשמע דרבא נמי סבר כוותיה:
קדירה שמלאה וכו' עד והקדירה טהורה. פ"ב דטהרות:
טמא שהיה אוכל ענבים וכו'. בפרק י' דטהרות. וכתב הראב"ד ולא נשמט ממנו עוקצו אמר אברהם לשון המשנה נפל ממנו גרגיר יחידי וכו'. פשוט הוא. ומ"ש בתוספתא בד"א שנגע הטמא במקום חותם וכו'. בפרק י"א דטהרות אלא שכתוב שם בשיבוש ובתוספתא שביד הראב"ד היה כתובה כתיקנה והעתיקה ופירשה ורבינו השמיטה אפשר דמשום דמילתא דפשיטא היא:
כתב הראב"ד כמו שביארנו א"א והוא שלא נגע במשקה. ופשוט הוא:
גוש של זיתים טמאים וכו'. פרק שלישי דטהרות:
עצים שנבלעו בהם משקים טמאים וכו'. סוף פ"ד דמכשירין עצים שנפלו עליהם משקין וכו':
שרץ שנמצא בריחים וכו'. ספ"ט דטהרות:
עם הארץ שהושיט ידיו וכו'. בשילהי ע"ז (דף ע"ה ע"ב) וכדאורו ליה רבנן לר' ירמיה:
הגפת והזגין וכו'. פ"ט דכלים:
הבדדים שהיו נכנסים ויוצאים וכו'. בפ"י דטהרות:
ככרות הקדש שהיו בהם גומות וכו'. ספ"ק דטהרות:
אבעבוע הנעשה בעובי החבית וכו'. בספ"ב דטבול יום. כתב הראב"ד אם נגע אב הטומאה במשקה א"א ואם לנגיעת המשקים דברה המשנה וכו'. מה שכתב אם לנגיעת המשקים דברה המשנה מה צורך להיותו אב הטומאה והלא אף טבול יום פוסל אותה וכו' י"ל דלרבותא דסיפא נקטיה שאף על פי שהוא אב הטומאה אם נגע באבעבוע לא נטמאו משקים שבחבית: