Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצות עשה להפריש אחד מעשרה וכו'. בת"כ פרשת בחקותי:
מעשר בהמה נוהג בחולין. משנה בר"פ בתרא דבכורות (דף נ"ג).
ומ"ש אבל חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה וכו'. שם בגמרא.
ומה שכתב ואם עבר ועשה וכו'. פשוט הוא דכיון שאין הטעם אלא משום דלא ליתי לידי תקלה היכא דעבר ועישר למה לא יהיה קדוש:
ודין מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה וכו'. משנה בס״פ איזהו מקומן (זבחים נ״ו:).
ומ"ש ואם היה בעל מום וכו'. בפ' בתרא דבכורות (דף נ"ז) אמרינן דמעשר לא פסיל ביה מומא:
מעשר בהמה אסור למכרו כשהוא תמים וכו'. בפ״ק דמעשר שני תנן מעשר בהמה אין מוכרים אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט וכתב ה״ר עובדיה תמים חי והה״נ שחוט וכו' ואיידי דבעי למיתני סיפא גבי בכור מוכרים אותו תמים חי תנא נמי רישא תמים חי. ובפ״ק דתמורה (דף ה':) ובר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א:) תניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום ופירש״י לא יגאל ואינו נמכר דגמרינן מלא יגאל (דחרמים) כדלקמן:
ומ"ש מד"ס שאסור למוכרו בעל מום ואפילו שחוט וכן מ"ש שזה מד"ת וזה מד"ס. בר"פ כל פסולי המוקדשין אמר רבא מנא אמינא לה (דמעשר בהמה שנשחט מותר למוכרו בהבלעה) דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל ורבנן הוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה וכו' דבר שאינו נישום מחיים לא גזרו ביה רבנן פירוש דבר המתחשב מחיים כי עיקר קונה הבהמה מחיים אינו מחשיב לא העור והגידים והחלב, ולפי זה הא דתניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום אסמכתא בעלמא היא דמדאורייתא לא מיתסרא מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה:
ומ״ש לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר וכו'. הכי משמע במתני' ר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א) דקתני ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור ומשמע דוקא בבכור אבל לא במעשר:
ומעשר בהמה של יתומים וכו'. בריש פרק כל פסולי המוקדשין שם:
מעשר בהמה שנשחט במומו וכו' עד בהבלעה מותר. שם וכתבתיו בסמוך.
ומ"ש ואם היו דמי העצמות יקרים וכו'. שם פלוגתא ופסק לקולא כדרבנן:
הכל נאמנים על מומי מעשר וכו'. משנה בסוף פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ו:) ומפרש טעמא בגמרא משום דאי בעי שדי מומא בכוליה עדריה.
ומ"ש ורואה אדם מומי מעשר שלו ומתירו אם היה מומחה. מבואר [שם ל"א] מהטעם הנזכר:
הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו וכו' לפיכך השותפים שנשתתפו בבהמות וכו' עד אחר שיתוף זה השני. הכל משנה בפרקא בתרא דבכורות (דף נ"ה: ונ"ו:).
ומ"ש ואע"פ שחלקו גדיים כנגד גדיים וכו'. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר"נ וכתוב בספרי רבינו וטלאים כנגד גדיים וט"ס הוא וצריך להגיה ולכתוב וטלאים כנגד טלאים.
ומ"ש ועשרה כנגד עשרה. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר"י:
האחין והשותפין שחלקו בכספים וכו' אבל אם חלקו הבהמות כו'. מימרא דר' ירמיה שם (דף נ"ו:):
הלוקח עשרה עוברים וכו'. מימרא דר"י בדף הנזכר:
כהן שנפלו לו עשר בהמות וכו'. בס״פ הגוזל עצים (בבא קמא דף ק״י:) בעיא דאיפשיטא:
הכל נכנסים לדיר להתעשר וכו' עד אינו מתעשר. משנה וגמרא בפירקא בתרא דבכורות (דף נ"ז). ודע דאמרינן בפירקא קמא דזבחים ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ואיני יודע למה השמיטו רבינו:
אין הלוקח פטור וכו' לפיכך הלוקח טלאים בתוך שבעת ימי הלידה וכו'. שם (דף נ"ו) אמרינן דברייתא דקתני דלקוח חל על מחוסר זמן אינה משנה ואת"ל משנה רבי שמעון בן יהודה היא ומשמע דחכמים פליגי עליה והלכתא כוותייהו:
כל בהמה שהיא ספק וכו'. נלמד מהדין שיבא בסוף הלכות אלו והוא בפ' הנזכר (דף נ"ח:) קפץ אחד מהמנויים לתוכם כולם פטורים ובתוספתא דסוף בכורות תניא נתערב בהם יתום או לקוח כולם פטורים: