היו עדיו או אחד מהם פסול וכו'. בר״פ שבועת העדות (שבועות דף ל') תנן דאינה נוהגת אלא בראויים להעיד ובגמ' (דף ל״א) לאפוקי מאי אמר רב פפא לאפוקי מלך ורב אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא מ״ד משחק בקוביא כל שכן מלך ומ״ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו ופסק רבינו כרב אחא בר יעקב משום דבתרא הוא.

ומ"ש או שהיו עד מפי עד וכו' עד וכן כל כיוצא בזה. הכל משנה שם (דף ל"ה):

היה עד אחד וכפר וכו'. שם (דף ל"א:) במשנה כפרו זה אחר זה הראשון חייב והשני פטור ופירש"י השני פטור שכיון שכפר הראשון שוב אין עד יחידי ראוי להעיד ובגמ' (דף ל"ב) מתניתין דלא כי האי תנא דתניא משביע עד אחד פטור ור' אלעזר בר ר"ש מחייב ופירש"י דלא כי האי תנא דלא כר' אלעזר בר"ש:

(ו-יב) תבע את שני עדיו וכו'. זה פשוט.

ומ״ש תבע עדי קינוי או עדי סתירה וכו' עד שהמשביע עדי קרקע פטורים כמו שביארנו, הכל בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל״ב:)

השביע עדיו בבית דין וכו' עד לא היתה עדותו מחייבת ממון. משנה (דף ל"א:) וגמרא שם (דף ל"ב):

הודה אחד וכפר אחד וכו'. משנה שם כפר אחד והודה אחד הכופר חייב וכתב רבינו דהוא הדין להודה אחד וכפר אחד, ופשוט הוא שמאחר שהעד האחד הודה נמצא זה שכפר מפסידו ממון בכפירתו:

כפרו שניהם כאחד וקדם והודה בתוך כדי דיבור וכו'. שם בגמרא:

השביע שתי כתי עדים וכו' עד חייבים בשבועת העדות. משנה וגמרא שם:

התובע את העדים להעיד לו וכפרו וכו' עד שחוץ לבית דין. משנה שם:

ומ"ש בד"א שענו אמן וכו': כתב הראב"ד א"א הא לא כרבי מאיר ולא כרבנן וכו' ורבנן סברי אפילו מפי אחרים כיון דכפר חייב עכ"ל. וכבר כתבתי בזה בפרק ט':

השביען בבית דין וכפרו וחזר והשביען וכו'. משנה פ' שבועת העדות: