Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Oaths Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(א-ב) הגונב שורו של חבירו וכו' עד וכן כל כיוצא בזה. משנה פרק שבועת הפקדון (שבועות דף ל״ו:).
ומה שכתב אבל חייב בשבועת ביטוי. פלוגתא דרב ושמואל בסוף שבועות (דף מ"ט:) ופסק כרב באיסורי דאמר כולם פטורים משבועת שומרים וחייבים משום שבועת ביטוי:
התובע את חבירו בדבר שיש בו קנס וכו' כיצד תבעו ואמר לו אנסת ופתית בתי וכו'. גם זה משנה שם וכתנא קמא:
האומר לחבירו עשית בי חבורה וכו' המית שורך את שורי וכו'. גם זה משנה שם:
(ה-ז) נתן שורו לשומר חנם וכו' עד הרי זה חייב בשבועת הפקדון. משנה פרק ארבעה שומרים (שבועות דף מ״ט):
הגונב שור חבירו ותבעו וכו' עד שהרי לא פטר עצמו מכלום. בפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק״ה ע״ב):
ומ"ש וחייב בשבועת ביטוי, כבר כתבתי דפסק כרב בסוף שבועות:
מי שהיה חייב ממון לשני שותפין וכו'. בפ' שבועת הפקדון (שבועות דף ל״ז) וכחש בה פרט למודה לאחד מן האחים או לאחד מן השותפים האי לאחד מן האחים היכי דמי אילימא דאודי ליה בפלגא דידיה הא איכא כפירה דאידך אלא לאו דאמרי ליה מתרווינן יזפת וא״ל לא מחד מינייכו יזפי דה״ל כפירת דברים בעלמא.
ומ"ש אבל חייב בשבועת ביטוי. כבר כתבתי דאיתיה בסוף שבועות:
(יג-יד) וכן מי שהיתה עליו מלוה בשטר וכו' פטור וכו' היתה עליו מלוה בעדים בלבד וכו'. בפרק שבועת הפקדון (שבועות דף ל״ז:) ר״י אמר הכופר בממון שיש עליו עדים חייב שטר פטור וכו' משום דהוי שטר שעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות: