הבא על ערוה אחת ביאות הרבה וכו'. בפ"ג דכריתות (דף ט"ז) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים.

ומ״ש שהידיעות מחלקות. בפ' כלל גדול (שבת דף ע״א:):

הבא על הערוה ביאות הרבה וכו'. בפרק ג' דכריתות (דף ט"ו):

הבא על עריות הרבה בהעלם אחת וכו'. משנה שם:

האשה שהביאה עליה בהמות הרבה וכו'. נלמד ממ"ש קודם:

האשה שהלך בעלה למדה״י וכו'. בפ' האשה רבה (יבמות דף פ״ז:) תנן גבי אשה שהלך בעלה למדה״י ובאו ואמרו מת בעליך שאם נשאת ע״פ ב״ד תצא ופטורה מן הקרבן ואמרינן בגמרא (דף צ״ב) דזעירי אמר ליתא למתני' ואע״ג דר״נ פליג עליה הא רבא דבתרא הוא סבר כוותיה ואמרינן תו בגמרא דאף ר״א סבר הכי:

ומ"ש ואם נשאת לאנשים הרבה חייבת על כל איש ואיש מפני שהם גופין מוחלקים. ברייתא שם.

ומ"ש או שזינתה עם אנשים הרבה. שם במשנה (דף פ"ז:) הורוה ב"ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן ובגמרא (דף צ"ב) מאי קלקלה ר"א אומר זינתה ר"י אמר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מ"ד זינתה כ"ש אלמנה לכ"ג מ"ד אלמנה לכ"ג אבל זינתה לא מ"ט אתון הוא דשויתון פנויה ותניא כוותיה דר"י ומשמע דהלכה כר"י ולפיכך יש לתמוה על מה שפסק רבינו שאם זינתה חייבת חטאת. וי"ל דלא אתמר דר"י אלא אליבא דמתני' דאמרה שאם נשאת ע"פ ב"ד פטורה מן הקרבן אבל כיון דאסיקנא דליתא למתני' אלא אעפ"י שהורוה בית דין לינשא חייבת בקרבן אף לרבי יוחנן אין חילוק בין זינתה לנשאת דבין בזו ובין בזו חייבת בקרבן:

הבא על הנדה בשגגה וכו'. בספ"ג דכריתות (דף י"ז):

הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וכו'. בפ"ב דשבועות (דף י"ז י"ח):

ומ"ש אבל אם עבר ובא עליה סמוך לוסתה וכו'. גם זה שם (דף י"ח) אי שלא בשעת וסתה אנוס הוא. ומיהו אפשר דהא דחשיב ליה אנוס היינו דוקא כשבדקה לפני תשמיש אבל אם לא בדקה קודם תשמיש לא חשיב ליה אנוס דכיון שהוא ז"ל סובר שאם אין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואפילו יש לה וסת דרך הצנועות לבדוק אפשר שאף בזו אם לא בדקה אינו אנוס.

ומ"ש לפיכך אם נמצא על עד שלו וכו'. משנה בפ"ב דנדה (דף י"ד).

ומ"ש ואם שהתה כדי שתושיט ידה וכו' ואם שהתה כדי שתרד מן המטה וכו'. שם (דף ט"ו) בגמרא:

מי שעבר ובעל וכו'. משנה פרק ב' דשבועות (דף י"ד ע"ב).

ומה שכתב ואם לא ידע שאסור לפרוש מיד וכו' עד ובהעלם אחת עשה הכל. שם (דף י"ח).

ומה שכתב והוא הדין בשאר העריות. פשוט הוא: