Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
על חמש עבירות מביאין קרבן אשם וכו'. מפורש בתורה ואיתיה במשנה פרק איזהו מקומן (זבחים דף נ״ד):
על שפחה חרופה כיצד וכו'. משנה וגמ' בפ"ב דכריתות (דף ט').
ומ"ש והוא שתהיה גדולה ומזידה. פשוט הוא דאל"כ לא תתחייב מלקות.
ומ"ש ותהיה בעולה. מימרא שם (דף י"א):
ומ"ש ומפי השמועה למדו וכו'. ברייתא וגמרא בדף הנזכר:
בן תשע שנים ויום אחד וכו': כתב הראב"ד בן תשע שנים ויום אחד וכו' א"א אומר אני שזה שיבוש וכו'. ועוד היה לו להקשות שאפילו בגדול אין האיש לוקה אלא האשה. ולפי האמת ספר מוטעה נזדמן להראב"ד בדברי רבינו והנוסחא שלנו היא לוקה והוא מביא קרבן והיא הנוסחא האמיתית ואף על גב דבפרק ב' דכריתות (דף י"א) אהא דתנן כל העריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור מסקינן דה"ק כל עריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור וגדול חייב הכא גדול נמי פטור מ"ט דהא מקישין אהדדי ולפי זה לכאורה הל"ל שהיא לא תלקה אי אפשר לומר כן דהא איתא תו התם תנו רבנן בזמן שהאשה לוקה האיש מביא קרבן אין האשה לוקה אין האיש מביא קרבן ויליף לה מקרא והשתא כי אמרינן דבשפחה אחד גדול ואחד קטן גדול נמי פטור היינו דוקא בשהשפחה קטנה שאינה לוקה אז גדול הבא עליה פטור מקרבן אבל אם השפחה גדולה והבא עליה קטן היא לוקה מאחר שהיא גדולה שהאיש נתלה באשה ואין האשה נתלית באיש ומשמע לרבינו שמאחר שהיא חייבת גם הוא חייב בקרבן אלא שאינו מביאו עד שיגדיל ובתורת כהנים איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים תלמוד לומר ואיש:
כבר ביארנו בהל' ביאות אסורות. פ"ג.
ומ"ש לפיכך אם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה וכו'. בפ"ג דכריתות (דף י"ב:):
הבא על השפחה ביאות הרבה וכו'. משנה וגמ' בפ"ב דכריתות (דף ט').
ומ"ש בד"א בשפחה אחת וכו'. שם בעיא דאיפשיטא:
בעל שפחה והפריש אשמו וכו'. בפרק כלל גדול (שבת דף ע״ב):
על הגזל כיצד וכו'. בפרק הגוזל עצים משנה (דף ק"ג:):
כבר ביארנו בהלכות שבועות. בפ"ז ופ"ח:
על המעילה כיצד וכו'. משנה וגמרא בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ה):
האוכל מדבר שמועלין בו וכו'. משנה פרק ג' דכריתות (דף ט"ו:):
חומרא יתירה יש במעילה וכו'. שם במשנה:
כל המחוייב אשם ודאי וכו'. בפרק כלל גדול (שבת דף ע״א:) אמרינן למ״ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה בעל ה' בעילות וכו' וכתב רש״י דפלוגתא דר״ט ור״ע הוא פרק דם שחיטה דר״ע סבר דבעי ידיעה בתחלה ופסק כמותו:
וכל חטא שחייבים עליו אשם ודאי אחד המלך וכו'. משנה פ"ב דהוריות (דף ט'):
כל חטא שחייבים עליו וכו'. במשנה פרק חמישי דכריתות (דף כ"ב:) פלוגתא דר"ע ות"ק ומייתי לה בר"פ איזהו מקומן ופסק כת"ק:
היתה לפניו חתיכה של חולין וכו' עד סוף הפרק. משנה שם:
כבר ביארנו בהלכות מאכלות אסורות. פרק ארבעה עשר: