אמת המים שהיא עוברת בחצר וכו' אם נשאר מצד הפרצה פס מכאן ופס מכאן וכו'. בפ''ק דעירובין (דף י''ב) ת''ר לשון ים הנכנס לחצר אין ממלאין ממנו בשבת אא''כ יש לו מחיצה גבוה עשרה טפחים בד''א שפרצתו יותר מעשרה אבל עשרה א''צ כלום ובגמרא ומימלא הוא דלא מלינן הא טלטולי מטלטלינן והא נפרצה במילואה למקום האסור לה הב''ע דאית ביה גידודי. ודברי רבינו נוטים לדברי רשב''ם שכתבו התוספות שפירוש דאית ליה גידודי שלשון הים הפיל הקרקע ונשארו גידודים גבוהים עשרה בשפת הים ואותם הגידודים מתירים לטלטל בחצר אבל למלאת מן הים לחצר אסור דמקום המים נפרץ במילואו לים:

ומ''ש רבינו שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים. כ''כ הרי''ף שצריך כדי שתחלק בין המים שברשות הרבים למים שברשות היחיד כמחיצה של בור שצריכה להיות משוקעת בתוכה לחלק בין רשותו לרשות חבירו. והטעם משום דס''ל דהלכה כרב יהודה דאמר (עירובין דף פ''ו) גבי בור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנו מים בשבת אא''כ עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים בש''א מלמטה ובה''א מלמעלה למטה למטה מן המים למעלה למעלה מן המים. ומפרש בגמרא אהא דא''ר יהודה למעלה למעלה מן המים צריך שישקע במים ראשי קנים טפח:

ומה שכתב ואם היתה המחיצה כולה יורדת בתוך המים צריך שיהיה טפח ממנה יוצא למעלה מן המים. וטעמו מדאמרי' התם בגמרא אהא דאמר ר''י למטה למטה מן המים דצריך שיראו ראשי הקנים למעלה מן המים טפח, ומשמע ליה ז''ל דה''ה למחיצת אמת המים העוברת בחצר:

לא ימלא מן הספינה וכו'. כתב הרמ''ך תמיהה לן היאך סתם דבריו ובמסכת עירובין (דף פ''ז ב') מפרש בהדיא גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין ממנה מים בשבת אלא א''כ עשו לה מחיצה עשרה, ומשום האי קושיא מפרש רבינו יעקב דהאי מימרא דרב הונא בעושה מקום ארבע מן הנקב שבאמצע הגזוזטרא קאמר אבל הגזוזטרא רחבה ארבע אמות שהם כ''ד טפחים וישאר מכל צד עשרה טפחים עכ''ל: