אסרו חכמים למכור בהמה גסה וכו'. כתב הר''ן בפרק קמא דע''ז ומקשו הכא למה לן טעמא דמחמר בלאו מחמר נמי כגון דלא שמעה לקליה איכא משום שביתת בהמתו. וראיתי מי שתירץ דכיון דאיסור נסיוני היכא דמתרמי דמזבן לה סמוך לשקיעת החמה חשש רחוק הוא ודבר שאינו מצוי דוקא אי איכא לאו דמחמר שהוא לאו דגופיה חששו אבל שביתת בהמתו בלחוד כיון שהדבר רחוק כ''כ לא חששו. ואפשר שלזה כיון הרמב''ם שכתב גבי איסור מכירה גזירת שאלה ושכירות ולא הזכיר נסיוני כלל מפני שהוא סובר שמה שאנו חוששין למחמר ולא לשביתת בהמתו בנסיוני גופיה אתי אליבא דמ''ד דמחמר חייב חטאת אבל לדידן דקי''ל דמחמר פטור כדאיתא בפ' מי שהחשיך כי היכי דלא חיישינן לשביתת בהמתו בנסיוני ה''נ לא חיישינן בלאו דמחמר דכיון דהאי לאו והאי לאו כי היכי דלהאי לא חיישינן מפני שהדבר רחוק ה''נ ללאו דמחמר לא חיישינן דלא שני לן בין לאו דגופיה ללאו דבהמתו כל היכא דהוי לאו גרידא עכ''ל וגם הריב''ש בתשובה כתב שזה דעת רבינו:

מי שהחשיך בדרך ולא היה עמו נכרי וכו' לא היתה עמו בהמה ולא נכרי ולא אחד מכל אלו מהלך בו פחות פחות מד''א. שם בגמרא (שבת קנ''ג:) אין עמו לא נכרי ולא חש''ו מאי א''ר יצחק עוד אחרת היתה שם ולא רצו חכמים לגלותה מאי היא מוליכה פחות פחות מד''א ולא רצו חכמים לגלותה משום דאתי לאיתויי ד''א ברה''ר. וכתבוה הרי''ף והרא''ש להא דר' יצחק משמע דס''ל דהא דלא רצו חכמים לגלותה היינו היכא דאיכא חד מהני אבל היכא דליכא חד מהני ודאי מגלין את הסוד דאל''כ מאחר שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אתי לאיתויי ד''א ברה''ר. והכי משמע מדבעינן בגמרא אין שם לא נכרי ולא חש''ו מאי משמע שדעתו היה שיגלה הסוד וגם מדחזינן שר' יצחק גילה אותו משמע דכל היכא דליכא חד מהני שרי וכ''נ ממ''ש רש''י גבי הא דאמרינן בו ביום גדשו סאה וזה דעת רבינו שפסקה להא דר''י:

ומ''ש רבינו ואף מציאה שבאת לידו מהלך בה פחות פחות מד''א אבל קודם שתבוא לידו וכו' ואם לאו מוליכה פחות פחות מד''א. נשאל רבינו מחכמי לוניל דבגמרא לא משמע הכי והשיב להם כמ''ש ה''ה והרמ''ה השיג על תשובתו וכבר כתבתי בפ''ז מה שכתב הרמב''ן להליץ בעד רבינו: