וכל המנחות סולת חטים וכו'. משנה רפ"ב דסוטה (דף י"ד):

שלש מנחות לצבור עומר התנופה וכו' כמו שיתבאר. בפ"ז מה' תמידין:

והמנחה השלישית היא לחם הפנים וכו' כמו שיתבאר. בפרק הנזכר:

ותשע מנחות היחיד וכו'. במשנה בפרק כל המנחות באות (מנחות דף ס'). ויש בנוסחאות שלנו בדברי רבינו חסרון וצריך לכתוב מנחת מאפה תנור והיא באה בנדר ונדבה מנחת רקיקין והיא באה בנדר ונדבה:

כל המנחות הקריבות לגבי המזבח וכו'. בהקומץ רבה (דף כ"ה) תנן העשרון מיעוטו מעכב את רובו ופירש"י שאם חסר כל שהוא פסול.

ומ"ש וחמש מנחות הבאות בנדר ונדבה יש לו להתנדב ולנדור מהם כל מה שירצה וכו'. פשוט הוא.

ומה שכתב אבל מנחת העומר ומנחת חוטא וכו' לא פחות ולא יתר. בס"פ אלו מנחות (דף ע"ז:) ת"ר כל המנחות שריבה במדת עשרונן או שמיעט במדת עשרונן פסולות, וע"כ לומר דכל המנחות הבאות שלא בנדר ונדבה קאמר:

כל המנחות הקריבות לגבי המזבח טעונות הגשה. משנה בפרק כל המנחות באות (דף ס').

ומ"ש שהגשה במערב. שם במשנה (דף ס"א).

ומ״ש שהוא כנגד חודה של קרן דרומית מערבית. ברייתא בפרק הקומץ רבה (מנחות דף י״ט:) ויליף לה מקראי.

ומ״ש ואינן טעונות תנופה חוץ ממנחת סוטה ועומר התנופה וכו'. משנה בפרק כל המנחות (מנחות דף ס״א):

כל המנחות הקריבות לגבי המזבח טעונות שמן ולבונה חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות וכו'. משנה בפרק כל המנחות (מנחות דף נ״ט).

ומ״ש לוג שמן לכל עשרון וקומץ לבונה לכל מנחה בין שהיתה עשרון אחד בין שהיתה ששים עשרונים. פלוגתא דתנאי במשנה פרק שתי מדות (מנחות דף פ״ח) ופסק כת״ק ולא כראב״י משום דקראי מסייעי לת״ק.

ומה שכתב שאין מביאין בכלי אחד יתר על ששים עשרון כמו שיתבאר בפרק י"ז:

נתן והקריב לוקה על השמן בפני עצמו וכו'. משנה בפרק כל המנחות (מנחות דף נ״ט) גבי מנחת חוטא ומנחת קנאות.

ומ"ש נתן (ב) כלי שיש בו שמן או לבונה על גביה אינו עובר ולא פסל. גם זה שם במשנה:

מנחת החינוך והחביתין וכו' כמו שיתבאר. בפרק שלשה עשר:

כל המנחות הקריבות לגבי המזבח נקמצות וכו'. ר"פ (דף ע"ב) אלו מנחות נקמצות ושיריהם לכהנים מנחת הסלת והמחבת והמרחשת וכו'.

ומ"ש חוץ ממנחת זכרי כהונה וכו'. שם ומקרא מלא הוא. ודקדק רבינו לכתוב זכרי כהונה משום דמנחת כהנת נאכלת כמו ששנינו בפרק היה נוטל סוטה (דף כ"ג).

ומה שכתב רבינו הא למדת וכו'. לאפוקי מרבי שמעון דאמר בפרק אלו מנחות מנחת חוטא של כהנים נקמצת:

ומ"ש הכהנת מנחתה נקמצת וכו'. כבר נתבאר:

כתב הראב"ד הכהנת מנחתה נקמצת. א"א כהנת זו לא ידעתי מה היא וכו'. כלומר שנשואה לכהן אפי' ישראלית כתב רבינו לקמן בסמוך שאין שירי מנחתה נאכלין וכו'. ואני אומר שאיני יודע ממה תמה הראב"ד על רבינו דהא איצטריך לאשמועינן שאע"פ שהיא בת כהן והיא פנויה מנחתה נקמצת ושיריה נאכלים כדין מנחת ישראל:

ולדות שנתערבו והרי כל אחד מהם ספק מנחתם נקמצת וכו'. בפרק נושאין (דף ק'):

כל הנשואות לכהנים וכו' עד מתפזרים על בית הדשן. בפרק היה נוטל (סוטה דף כ״ג) משנה וברייתא:

הקמיצה בכל מקום בעזרה. משנה בפרק קדשי קדשים (זבחים דף ס״ג).

ומ"ש ואם קמץ בהיכל כשירה. מימרא בפ"ק דמנחות (דף ח') ובפרק קדשי קדשים שם:

מקדשין מנחה וכו'. מימרא בפ"ק דמנחות (דף ז').

ומ"ש ואין מקדשין הקומץ בכלי שעל גבי קרקע. שם בעיא דאיפשיטא:

ומאימתי יותרו השירים באכילה וכו'. בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כ״ו:) פלוגתא דאמוראי ופסק כר' יוחנן משום דמשמע התם דאמוראי סברי כוותיה:

כל המנחות הקריבות לגבי המזבח מצה. ר"פ (דף נ"ב:) כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם.

ומ"ש וכן שירי המנחות וכו' עד ואם החמיצו שיריה לוקה. משנה שם (דף נ"ה).

ומ"ש שמותר לאכלן בדבש. שם.

ומ״ש והמחמץ אחר המחמץ חייב. מימרא דרבי יוחנן שם (דף נ״ו:) ופרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ג:).

ומ"ש ולוקין על כל עשיה ועשיה שבה וכו'. משנה שם וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה. ודע דאיתא בגמרא (דף נ"ו) אמר רב פפא אפאה לוקה שתים אחת על עריכתה ואחת על אפייתה והא אמרת מה אפיה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה ל"ק הא דעריך הוא ואפה הוא הא דעריך חבריה ויהיב ליה ואפה. ופירש"י לוקה שתים דאפיה גמר עריכה היא. ערך הוא ואפה הוא לאחיובי תרתי אתרוייהו. ערך חבריה ואפה הוא מחייב חבריה חדא ואיהו תרתי אאפיה ואעריכה דגמר גמרה עכ"ל. והתוס' פירשו בענין אחר ויש לתמוה למה השמיט רבינו מימרא זו:

הניח שאור על גבי העיסה והלך וישב לו וכו'. מימרא שם (ע"ב):

תבל השירים בקצח או בשומשמין וכו'. ברייתא בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כ״ג:) תבלה בקצח או בשומשמין וכו' ומשמע לרבינו דהיינו דוקא בשירים אבל בקומץ פסול מפני שהוא יתר דהא תנן בפ״ק דמנחות (דף ו') קמץ ועלה בידו גרגיר של מלח או קורט של לבונה פסול מפני שאמרו הקומץ היתר והחסר פסול:

כתב הראב"ד תבל השירים בקצח או בשומשמין או בכל מיני תבלין ושמנים כשירה א"א נ"ל במצה האפויה נשנית וכו'. ואני אומר שאין זה מוכרח שהרי אע"פ שגבלה בתבלין אפשר לשמרה שלא תחמץ כדרך שאמרו בנילושות בפושרין:

המחמץ מנחה פסולה פטור וכו'. ברייתא בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נ״ז):

חמצה כשהיא כשירה ויצאת לחוץ וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא ולקולא.

ומ"ש חמצה בראשו של מזבח אינו לוקה וכו'. ג"ז שם בעיא דלא איפשיטא ולקולא:

המחמץ לחם הפנים אינו לוקה וכו' אבל מנחת נסכים אין בה מלקות וכו'. שם תניא אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ דברי ר"י הגלילי ר"ע אומר לרבות לחם הפנים לחימוץ ופסק כר"ע ואמרינן בגמ' מנחת נסכים מי פירות הם ומי פירות אינם מחמיצין אמר ר"ל אומר היה ר"י הגלילי מנחת נסכים מגבלה במים וכשירה משמע דר"ע לא סבר הכי. ומ"מ קשה דרבינו יליף לחם הפנים מכל המנחה וברייתא יליף לה מאשר תקריבו. וי"ל דבגמרא הכי איתא תנו רבנן אילו נאמר אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ הייתי אומר אין לי בלא תעשה חמץ אלא קומץ בלבד מנחה מנין ת"ל וכו' כל המנחה אשר תקריבו לה' וכו' למה לי מיבעי ליה לכדתניא אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחמוץ דר"י הגלילי וכו' ואיכא למידק מאי קשיא ליה אשר תקריבו לה' למה לי הא דרשינן ליה למעוטי פסולה. וי"ל דמשמע ליה דהוה מצי למעוטי פסולה מדהוה ליה למיכתב כל מנחה וכתב כל המנחה משמע המנחה הידוע הכשירה ולא הפסולה וא"כ אשר תקריבו לה' למה לי וקאמר לרבות מנחת נסכים לר"י הגלילי ולחם הפנים לר"ע. ומשמע לרבינו דאשר תקריבו לאו באנפי נפשיה מידריש אלא היינו לומר דאתא לגלויי על כל המנחה דאף לחם הפנים בכלל ומפני כך תפס כל המנחה:

החטים של מנחות אין לותתים אותם שמא יחמיצו וכו'. בס״פ כל שעה (פסחים דף מ':).

ומ"ש אבל מנחת העומר הואיל והיא של צבור וכו'. שם ומאי שנא ממנחת העומר ותניא מנחת העומר לותתין אותה צבור שאני ופירש רש"י שהיא קרבן צבור וכל עסקיה היו עושים ע"פ ב"ד ובודאי ב"ד זריזים הם:

כל המנחות הנאפות וכו'. משנה בפרק כל המנחות (מנחות דף נ״ה):

ובמקום שמבשלים קדשי קדשים שם אופים את המנחות וכו'. בפרק שתי הלחם (מנחות דף צ"ו) במשנה כל המנחות יש בהם מעשה כלי בפנים ובגמרא שאלו את רבי זו מנין אמר להם הרי הוא אומר ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה ומפרש רבינו כפירוש התוספות דלמאי דקתני בפנים קאי ומשמע דלא גרס מאי דגריס בספרים דידן מה אשם וחטאת טעונים כלי אף מנחה נמי טעונה כלי, ואם תמצי לומר דגריס ליה רבינו יפרש דאתרוייהו קאי אבפנים ואכלי:

המנחות טחינתן והרקדתן בחוץ וכו'. בתוספתא דמנחות פרק י"א מנחות יש בהן מעשה כלי בפנים טיחונן והרקדתן בחוץ לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים. וכל שכתב רבינו אינו מדוקדק שהרי שתי הלחם ולחם הפנים קרויין מנחה ופסק רבינו בפ"ח מתמידין ומוספין שלישתן ועריכתן בחוץ וכן שנוי בפ' שתי הלחם:

וכל מעשיהם כשרים בזר וכו'. בפרק הקומץ רבה (מנחות דף י״ח):

ומחבת ומרחשת היו בעזרה וכו'. בס״פ כל המנחות (מנחות דף ס״ג):

ותנור של מקדש של מתכת היה. בפ' דם חטאת (זבחים דף צ״ו) ומפרש התם טעמא דכיון דאיכא שתי הלחם ולחם הפנים דאפייתן בתנור וקדושתן בתנור ה״ל כלי שרת וכלי שרת דחרס לא עבדינן ופירש״י וקדושתן בתנור שאין נעשים בכלי שרת לפי שאין טעונים שמן ואמרינן בפרק שתי הלחם לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים דתנור מקדש להו: