Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הפודה מעשרו לעצמו וכו'. משנה פ"ד דמע"ש (מ"ג) הפודה מע"ש שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו בין שניתן לו במתנה.
ומ״ש בין שניתן לו בטבלו. בפ' האיש מקדש (קידושין דף נ״ד:) אמרינן דלר״מ דסבר מע״ש ממון גבוה הוא איך יתן מה שאינו שלו אלא מיירי בדיהיב ליה בטיבליה ובתורת כהנים פרשת בחוקותי יליף לה ושם הזכיר יורשים:
ומה שכתב כמו שביארנו. הוא בפ"ג הי"ז:
ומ״ש אם היה שוה ארבעה נותן חמשה. בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ד) איפשיט דחומשא מלבר:
ואשה שפדת מע"ש שלה וכו'. בפירקא קמא דקידושין (דף כ"ד) וגירסת רבינו כגירסת ר"ת:
וכן אם פדה וכו' בסוף פרק התודה (מנחות דף פ"ב) המתפיס מעות מע"ש לשלמים כשהוא פודן מוסיף עליהם שני חומשים אחד לקודש ואחד למעשר:
פדה פירות מעשרו והוסיף חומש וכו'. בפ' הזהב (בבא מציעא נ״ד:) אמר רבא גבי גזל כתיב וחמשיתיו יוסף עליו וכו' גבי מעשר לא מיכתב כתיב [ולא מיתנא תנא] ולא איבעויי איבעיא לן ופירש״י לא איבעויי איבעיא לן דפשיטא שאינו מוסיף שאין במעשר שום רמז:
מעשר שני שאין וכו'. בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ג:) ת״ר אם גאול יגאל איש ממעשרו ממעשרו ולא כל מעשרו פרט למע״ש שאין בו שוה פרוטה ואסיקנא דאין בחומשו שוה פרוטה קאמר ומפרש רבינו דמיעוטא היינו לענין שאינו מוסיף חומש ורש״י פירש דהיינו לענין שאינו בר פדיון:
וכן מעשר שאין דמיו ידועים וכו'. ירושלמי פרק ד' דמעשרות:
וכל מעשר שהוא וכו'. הכי משמע בפ"ק דקידושין (דף כ"ד) ומפורש הוא בירושלמי פרק ד' דמעשר שני:
ומעשר שני של דמאי אינו מוסיף עליו חומש. משנה פ"ק דדמאי (משנה ב') הדמאי אין לו חומש:
הפודה מעשר שני וכו'. בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ב):
הפודה מעשר ביותר על דמיו וכו'. ירושלמי פרק רביעי דמעשר שני:
בעל הבית אומר בסלע וכו' עד כדי שלא יוסיף חומש. משנה פ"ד דמעשר שני (משנה ג'):
ומה שכתב אבל לא יאמר לו פדה לי בהן. ירושלמי שם.
ומה שכתב וכן אם אמר לו פדה לך משלך. נ"ל שטעות סופר הוא וצריך לכתוב וכן אם אמר לו פדה לי משלך וכך הוא בירושלמי שם פדה לי משלך פדה לך משלי אינו מוסיף חומש. ומהתוספתא פ"ד נראה דאף אם לא אמר ליה פדה לך אלא פדה בהם שרי:
ומ"ש אבל לא יתן המעות לפדות לבנו ולבתו הקטנים וכו'. שם במשנה:
ומ״ש נתן לשפחתו העבריה וכו'. בגיטין פרק התקבל (גיטין דף ס״ה):
וכן מערים וכו'. מ"ה פ"ד דמע"ש:
ומ"ש כשהוא בטבלו. הוא ע"פ מה שנתבאר בפ' זה שאינו רשאי לתת מע"ש במתנה:
שני אחים או שני שותפים וכו'. תוספתא פ"ד דמעשר שני:
אשה שהכניסה לבעלה. פ"ק דקידושין עלה כ"ד:
הפודה מעשר שני לעצמו וכו'. בפ' הזהב (בבא מציעא דף נ״ד) וכר' יהושע:
מעות מעשר שני אם רצה לצרפן בדינרי זהב וכו'. משנה פרק ב' דמעשר שני (מ"ז) וכבית הלל:
הפורט סלע ממעות מעשר שני וכו'. משנה פ"ב דמעשר שני (משנה ח') וכב"ה שתי משניות ומפרש רבינו שתיהן שהיה לו סלע ורצה להחליפו בפרוטות:
מותר לחלל כסף וכו'. ירושל' שם אמתני' דקתני ר"מ אומר אין מחללין כסף ופירות על הכסף וחכמים אומרים מחללין. ר"ל אומר מה פליגין ר"מ ורבנן בפירות שאין בהם כדי כסף אבל בפירות שיש בהם כדי כסף אף רבנין מודוי חצי דינר כסף וחצי דינר פירות מותר דינר כסף ודינר פירות אסור:
וכתב הראב"ד לא כמו שהוא סובר וכו'. דייק הראב"ד מדברי רבינו שהוא סובר שהאיסור הוא משום הפירות מדכתב לא יחלל עם הכסף אלא בפני עצמן ואם היה סובר שהאיסור הוא משום הכסף הכי הל"ל לא יחלל הכסף עמהם ודעת רבינו הוא דכשהפירות מועטים פחות מדינר אינם ראויים ליפדות בפני עצמם ולפיכך הם נפדים עם הכסף ופשט לשון הירושלמי כדברי רבינו: