Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פירות הנלקחות בכסף מעשר שני וכו'. משנה פרק ג' דמעשר שני (משנה י').
ומ"ש אלא אם כן נטמאו. שם במשנה וכתנא קמא. ומה שחילק בין נטמאו באב הטומאה לנטמאו בולד הטומאה הטעם מבואר דכשאינו נטמא אלא מדבריהם מאחר דמדאורייתא טהור אינו נאכל בחוץ ומאחר שהוא טמא אע"פ שאינו אלא מדבריהם יפדה:
(ג-ד) אין נלקח בכסף מעשר וכו'. משנה וגמרא ריש פרק בכל מערבין (עירובין דף כ״ז:) ופרק ג' מינים (נזיר דף ל״ה).
ומ"ש ולא פירות המחוברים לקרקע ולא פירות שאינם יכולים להגיע לירושלים. משנה פרק קמא דמעשר שני (משנה ה'):
הדבש והביצים והחלב וכו'. כתב מגדל עוז שיש ללמוד כן מדתניא בסיפרי פרשת ראה על פסוק עשר תעשר וגו' עד ואכלת יכול אף דבש וחלב ת״ל היוצא השדה ומשמע דאי לא מעטינהו קרא הוו בכלל ואכלת וגבי מעשר שני איתמר ואכלת וביצים אמרינן פרק בא סימן (נדה דף נ') דמטמאין טומאת אוכלים ובפרק ג' דעוקצין (משנה ו') משמע דכל שמטמא טומאת אוכלים הוא נלקח בכסף מעשר עכ״ל ואי מהא לא איריא דההיא דעוקצין רבי יוחנן בן נורי היא ור״ע פליג עליה והלכה כר״ע מחבירו אבל הטעם הוא משום דבפרק בא סימן אמרינן דנמנו וגמרו כר״י בן נורי:
התמד עד שלא החמיץ וכו'. משנה פ"ק דמע"ש (משנה ג') ופ"ק דחולין (דף כ"ה):
ומ"ש לקחו עד שלא החמיץ וכו'. פ"ק דחולין שם:
ומ״ש במה דברים אמורים בנתן ג' מים וכו'. בפ' המוכר פירות (בבא בתרא דף צ״ו) וכרבנן דאחרים:
לולבי זרדין וכו' עד נלקחין. תוספתא פ"ק דמעשר שני ותוספתא דעוקצין פ"ג:
והקור נלקח בכסף מעשר. משנה פ"ג דעוקצין (משנה ז'):
הכרכום אינו נלקח וכו'. תוספתא פ"ק דמע"ש:
ומ״ש לפיכך ראשי בשמים הפלפלין וכו'. בפ״ג דעוקצין (מ״ה) איפליגו ביה תנאי ובפרק בא סימן (נדה דף נ') אמר רבי יוחנן בן נורי נמנו וגמרו שאין נלקחים בכסף מעשר:
השבת אם ליתן טעם וכו'. בפרק בא סימן (נדה דף נ״א):
עירב מים ומלח וכו'. בר״פ בכל מערבין (עירובין דף כ״ז):
אין לוקחים תרומות בכסף מעשר וכו'. משנה בפרק ג' דמע"ש (משנה ב') כת"ק.
ומ"ש מפני שהוא ממעט אכילתו ואכילתה. שם בירושלמי:
ומ"ש לוקחין בהמה לזבחי שלמים וכו'. במשנה שם:
בראשונה היו לוקחים בהמות וכו'. ירושלמי פ"ק דמע"ש אלא שכתוב בטעות ונוסחת רבינו עיקר:
אין לוקחים פירות שביעית וכו'. ג"ז שם בירושלמי:
הלוקח מים וכו' עד לא קנה המעשר. משנה שם פ"ק (משנה ה'):
ומ״ש אע״פ שיצאו המעות לחולין: כתב עליו הראב״ד אמר אברהם זה שיבוש אלא יחזרו דמים למקומן וכו'. ובאמת כי בירושלמי (הלכה ג') אמרו על משנתנו תמן תנינן אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית ואם לקח יאכל כנגדו וכא את אמר הכין רבי יונה אמר איתפלגון רבי חייא בר יוסף ושמואל חד אמר כאן דרך מכירה כאן דרך חילול וחרנא אמר כאן שהמוכר קיים וכאן שהלך לו המוכר, ובפ' האיש מקדש (קידושין נ״ה:) ת״ר אין לוקחין בהמה במעות מעשר שני ואם לקח בשוגג יחזרו דמים למקומן במזיד תעלה ותאכל במקום ורמי עלה מדתנן אין לוקחין בהמה טמאה עבדים וקרקעות במעות מע״ש אפילו בירושלים ואם לקח יאכל כנגדן וכו' ואמאי יחזרו דמים למקומן כי התם אמר שמואל בשברח ופרש״י בשברח המוכר שהדמים בידו וזה מבואר כד' הראב״ד. ומצאתי כתוב שה״ר יונתן הכהן כתב להעמיד דברי רבינו שמאחר שמים ומלח ופירות מחוברים או שאינם יכולים להגיע לירושלים הם נודעים לכל שאסור ללקחן ודאי מזיד הוא ומעשר במזיד מתחלל עכ״ל. ואין דבריו נראין דאם כן לוקח עבדים וקרקעות ובהמה דאמרינן בפרק האיש מקדש שאדם יודע שאין מעות מעשר מתחללין עליהם ואפ״ה אמרינן יחזרו דמים למקומן. וליישב דברי רבינו נ״ל שגם רבינו פוסק דלוקח מים ומלח וכו' שיחזרו דמים למקומן ואם ליתיה למוכר יאכל כנגדן כי מ״ש לקמן זה הכלל כל שהוציא חוץ לאכילה ושתייה וסיכה וכו' קאי גם ללוקח מים ומלח וכו' שהדין שוה בכולם דאי ליתיה למוכר יאכל כנגדן ואם איתיה יחזרו דמים
למקומן ומ"ש כאן אע"פ שיצאו המעות לחולין אתא לאפוקי ממ"ד בירושלמי כאן דרך מכירה כאן דרך חילול דהיינו לומר דכי תנן לא קנה מעשר היינו כשהיה דרך מכירה וכי קתני יאכל כנגדו דמשמע שהמכר קיים כשהיה דרך חילול ורבינו סובר דלא קי"ל כוותיה כיון דגמ' דידן לא מפליג אלא בין איתיה למוכר לליתיה וכאידך אמורא דפליג על האי דמפליג בין דרך מכירה לדרך חילול וזהו שכתב אע"פ שיצאו המעות לחולין כלומר אע"פ שהיה דרך חילול לא קנה מעשר ואי ליתיה למוכר יאכל כנגדו ואם איתיה יחזרו דמים למקומן ואם תאמר ואי דרך חילול הוה הוי מזיד ואמאי יאכל כנגדו או יחזרו דמים למקומן הא מעשר מזיד מתחלל. וי"ל דלאו מדינא אמרי' דיאכל כנגדו או יחזרו דמים למקומן אלא משום קנסא כדאמרי' בפ' האיש מקדש והשתא אתי שפיר מה שאמר רבינו לקח עבדים וכו' בין מזיד בין שוגג אם ברח המוכר יאכל כנגדו ואם המוכר קיים יחזרו דמים למקומן:
הלוקח פירות וכו'. משנה פ"ק דמע"ש (משנה ה') הלוקח פירות שוגג יחזרו הדמים למקומן מזיד יעלו ויאכלו במקום ואם אין מקדש ירקבו ומפרש רבינו דלוקח פירות חוץ לירושלים דאילו בירושלים אמאי יחזרו דמים למקומן הלא זה הוא דין מעות מע"ש לוקח בהם פירות ואוכלם שם:
וכן אין לוקחים בהמה וכו'. ג"ז משנה ו' שם הלוקח בהמה שוגג יחזרו דמים למקומן מזיד תעלה ותאכל במקום ואם אין מקדש תקבר ע"י עורה. ובספרי רבינו (היה) כתוב מזיד במקום שוגג ושוגג במקום מזיד וט"ס הוא ומפרשה רבינו בלוקח חוץ לירושלים מהטעם שכתבתי בסמוך:
לקח עבדים וקרקעות וכו'. ג"ז משנה שם (משנה ז') אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני ואם לקח יאכל כנגדן וכו' זה הכלל כל שהוא חוץ לאכילה ולשתיה ולסיכה מדמי מע"ש יאכל כנגדו. ומה שחילק רבינו בין ברח המוכר ללא ברח בספ"ב דקידושין (דף נ"ו:):
ומה שאמר וכן אם הביא עולות וכו'. שם במשנה:
לקח חיה לזבחי שלמים וכו'. בס״פ התודה (מנחות דף פ״ב:):
לקח בהמה לשלמים וכו'. ירושלמי פרק ג' דמעשר שני:
כתב הראב"ד א"א מאי אף על פי כן וכו'. וי"ל דרבינו ה"ק אף על פי שאין בו חומש משום מעשר יש בו חומש משום פודה קדשים:
המתפיס מעות מעשר לשלמים וכו'. בס״פ התודה (מנחות דף פ״ב) פלוגתא דרבי יוחנן ורבי אלעזר ופסק כרבי אלעזר משום דרבי אמי סבר כוותיה ורבא נמי משמע דס״ל כוותיה:
האוכל מעשר שני וכו' אם פירות המעשר עצמן אכל יצעק לשמים כך היא הגירסא הנכונה בדברי רבינו. והדין בירושלמי פרק קמא דמע"ש (הלכה א') האוכל מעשר שני שלו בין שוגג בין מזיד יצעק לשמים דברי רשב"ג רבי אומר שוגג יצעק לשמים מזיד יחזרו דמיו למקומן ופסיק התם הלכה כרבי במעות וכרשב"ג בפירות ופירוש יצעק לשמים נראה דהיינו לומר שיתפלל לשם שימחול לו ואינו צריך להחזיר דמים:
כתב הראב"ד יצא ידי שמים א"א יצעק לשמים. נראה שהיה גורס בדברי רבינו יצא ידי שמים ומשמע להרב רבי אברהם בן דוד ז"ל דהיינו לומר שאינו צריך לאכול כנגדו ואין עליו עון אשר חטא וגורס יצא היו"ד בפת"ח (קמ"ץ) ומפני כך משיג עליו שאינו כן שחטא חטא וצריך לצעוק עליו לשמים שימחול לו וליישב דברי רבינו יש לומר לאותה גירסא שגורס יצא ידי שמים היו"ד בצירי והיינו לומר שצריך לצאת ידי שמים דהיינו שיתפלל ויצעק להקב"ה שימחול לו עונו:
כתב עוד הראב"ד ואם כסף מעשר אכל יחזרו דמים למקומן א"א ומשלם מה שאכל וכו'. נראה שבא לומר שיש חסרון לשון בדברי רבינו שכך הוה ליה לכתוב יחזרו דמים למקומן וישלם מה שאכל: