כל עבודות שעובד בבגדי לבן וכו'. בסוף פרק הוציאו לו (יומא דף ס.) ופסק כרבי יהודה לגבי ר' נחמיה אי משום דהוא מאריה דגמרא טפי ואי משום דר' יוסי אמר אימתי משמע דלפרש דברי תנא קמא אתא:

קטרת שחפנה וכו' וכן שעיר ששחטו וכו'. מימרות שם:

איל ושעיר המוספין וכו'. במשנה בסוף פרק הוציאו לו (יומא דף ס') כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום ויתבאר עוד בסמוך:

הקדים דם השעיר וכו'. שם במשנה הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. ובגמרא (דף ס"א) אהא דאמר עולא שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום תנן הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר ואם איתא יחזור וישחוט מיבעי ליה תרגמה עולא במתנות שבהיכל. ופירש"י הקדים דם השעיר קס"ד במתנות שבפנים קאמר דה"ל שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר. תרגמה עולא במתנות שבהיכל קאמר אבל שחיטת השעיר במקומה היתה לאחר מתן הפר בפנים:

נשפך הדם עד שלא גמר וכו'. משנה וברייתא שם:

ומ"ש גמר מתנות המזבח ואחר כך נשפך הדם אינו צריך להביא דם אחר וכו'. שם בברייתא:

ואם דם הפר הוא שנשפך וכו'. שם אהא דאמר ר' חנינא קטרת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום תנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה בפנים ואם איתא יחזור ויחפון מיבעי ליה בקטרת לא קא מיירי. ופירש רש"י ומיהו ודאי צריך להקטיר קטרת אחרת אחר שחיטת פר זה, וא"כ יש לתמוה על רבינו שכתב ויחפון קטרת פעם שנייה קודם שחיטת הפר. והנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו כתב ששאלו ממנו שמאחר שרבינו כתב בתחלת הפרק קטרת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום היאך כתב כאן שיחפון קטורת פעם שנייה קודם שחיטת הפר. והשיב מאחר ששחט פר בתחלה ולא קרה לו מה שיפסידוהו הנה יותר חפינת הקטרת קודם שחיטת הפר השני מאחר שהוא אחר שחיטת הפר הראשון שלא אירע בו פיסול עכ"ל. ולשון הגמרא דקאמר בהקטרה לא קא מיירי קשה דמשמע דודאי צריך לחפון אחר שחיטת פר שני, וצריך לדחוק ולומר שרבינו מפרש בקטרת כה"ג לא קא מיירי רבי חנינא כלומר אין כאן צורך לחפינת קטורת אחר שחיטת פר שני דקודם לו שפיר דמי. ול"נ דטעות סופר יש כאן וצריך להגיה ולכתוב אחר במקום קודם:

ואין מטמא בגדים וכו'. שם פלוגתא בברייתא (ס"ח:) ופסק כחכמים:

נתערב לו דם הפר בדם השעיר. שם (דף נ"ו) מימרא דרבי ירמיה. ופירש"י נתערב וכו' קודם שנתן בפנים כלום. והקשה הר"י קורקוס ז"ל שא"כ איך יתן אחת למעלה ושבע למטה לשם פר וכן לשם שעיר שא"כ נמצא ששחט שעיר קודם שנתן דם הפר וכבר נתבאר שהוא פסול אלא ע"כ מיירי כשנתן כבר מתנות לפני ולפנים ובא ליתן מתנות ההיכל וכמו שתירצו בגמרא מתני' דהקדים דבסמוך לכך כתב רבינו קודם שיגמור ההזיות כלומר אבל נתן מקצתן עכ"ל.

ומ"ש נתערבו במתנה אחרונה נותן אחת למטה לשם פר וכו'. שם נתערבו לו דמים בדמים במתנות אחרונות וכו' נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר. ופירש"י במתנות אחרונות אחר שנתן אחת למעלה מדם הפר. ורבינו גורס נתערבו לו דמים בדמים במתנה אחרונה נותן אחת למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר:

נתחלפו הכוסות וכו'. שם. ויש בלשון רבינו תוספת שכ' וחוזר ונותן מן השני אחת למעלה ושבע למטה וצריך למוחקו וכך מצאתי בס' מוגה:

כתב הר"י קורקוס ז"ל דע שזה ג"כ מדבר במתנות היכל דמתנות לפני ולפנים א"א מהטעם שנתבאר בסמוך דשעיר ששחטו קודם הזיות הפר לא עשה כלום וגם בזה לא דק רש"י עכ"ל:

קבל דם הפר בשתי כוסות וכו'. גם זה שם.

ומה שכתב ואותם הכוסות שנתערבו ישפכו לאמה. הכי אמר התם ר"פ ואף על גב דרב הונא בריה דרב יהושע פליג עליה פסק כר"פ:

פר של יום הכפורים אף על פי שכ״ג קונה אותו משלו וכו'. בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״א:).

ומה שכתב לפיכך אם מת כהן גדול קודם שישחט הפר וכו' עד נכנס בדם ומכפר בו. שם (מ"ט:) פלוגתא דאמוראי ופסק הכי משום דרב אשי דבתרא הוא אמר (נ') מסתברא כמ"ד דם איקרי פר:

שני שעירי יוה״כ וכו' עד שאין חטאת הצבור מתה. משנה בריש פרק שני שעירי (יומא דף ס״ב):

ומה שכתב והשני מן השנים שהגריל עליהם. בסוף דף ס"ד פלוגתא דרב ור"י ופסק כרב דאמר אין בעלי חיים נדחים וכבר כתבתי בפרק ט"ו מהלכות מעשה הקרבנות למה פסק כן.

ומה שכתב שיקריבו הראשונים. נלמד מדין הפריש חטאתו ואבדה דפסולי המוקדשין:

פר ושעיר של יוה״כ שאבדו וכו'. בברייתא פרק הוציאו לו (יומא דף נ') ופרק שני שעירי (יומא דף ס״ה) פלוגתא דתנאי ופסק כר״א ור״ש דאמרי הכי משום דרבים נינהו ועוד דאתו כסתם מתני'.

ומ״ש וכן אם נמצאו הראשונים קודם שיקרבו אלו יקרבו הראשונים היינו כרב דאמר בפ' שני שעירי (יומא דף ס״ד) דסבר לה כר' יוסי דאמר מצותו בראשון.

ומ"ש וירעו השניים וכו' שאין חטאת הצבור מתה. כבר נתבאר:

המום פוסל בשעיר המשתלח וכו' וכן אם נעשה מחוסר זמן וכו' עד היא שחיטתו. שם (ד' ס"ג ס"ד):

(יח-יט) היה טריפה פסול וכו'. בפירקא קמא דחולין (דף י"א) גבי הא דאמרי' מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא וכו' אתיא משעיר המשתלח וכו':

חלה השעיר וכו' עד בכל דבר שממיתו. בפרק שני שעירי (יומא דף ס״ו ע״ב):

ומ"ש ואיברי שעיר זה מותרים בהנאה. שם (דף ס"ז) פלוגתא דרב ושמואל ואמר רבא מסתברא כמ"ד מותרים:

נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה וכו'. בפ' ב״ש (זבחים דף מ'):

מזבח שלא נתחנך בקטרת לא יזה עליו וכו'. בתורת כהנים פ' ויקרא גבי כהן משיח על פסוק מזבח קטרת הסמים שיתחנך בקטרת הסמים ולא בדם. ופרק התכלת (מנחות דף מ"ט) שנינו שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת:

חסר מן הקטרת וכו'. בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״ג).

ומ"ש וכן חייב מיתה על ביאתו בלא מצוה לפיכך אם שגג בביאה וכו' או שנכנס בקטרת שלימה וכו'. שם:

הקטיר מן הקטרת של קדש הקדשים כו'. נלמד ממה שאמרו בפרק השוחט ומעלה (דף ק"ט ע"ב) גבי אם הקטיר כזית בחוץ חייב:

חפינת הקטרת עבודה והמחשב' פוסלת בה. בריש פרק הוציאו לו (יומא דף מ"ח) בעיא דאיפשיטא:

וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלת במחשבה וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא ופסק לחומרא ולא כתב שהיא ספק כמ"ש באינך בעיי דבסמוך משום דלא שייך למימר ביה לא יחתה לכתחלה דיחזור ויחתה לכתחלה שפיר דמי:

חפן בראשי אצבעותיו וכו' עד וקרב זו לזו. (דף מ"ז:) שם בעיא דלא איפשיטא.

ומ"ש או שנתפזרה קטרת מידו על הארץ ואספה. שם (דף מ"ח) בעיא דלא איפשיטא.

ומ"ש או שחפן חבירו ונתן לחפניו או שחפן ומת ונכנס שני במה שחפן ראשון וכו'. שם (דף מ"ט) בעיא דלא איפשיטא:

סליק הלכות עבודת יום הכפורים בס"ד (סנהדרין פ"ד) מ"ט דרבי וכו' גמר חטא חטא מתרומה ורבנן אמרי אמר קרא (ומתו) בו בו ולא במעילה. ופירש"י וממיתה לחודא הוא דאימעט דגבי מיתה הוא דכתיב בו אבל אזהרה מיגמר גמר להזיד במעילה בגזירה שוה דחטא חטא מתרומה. ומכל מקום אין מקום להשיג על רבינו למה לא הביא אותה ראייה מאחר שהביא ראייה הכתובה בגמ'.

ומ"ש רבינו והוא הדין לשאר כל קדש וכו'. אין לתמוה עליו לומר דהא התם מייתי קרא לתודה ושלמים ובכור וחטאת ואשם דהתם באוכל בחוץ ואם תאמר דמקרא אחרינא מייתי לה גמ' בדוכתא אחרינא דבפרק בתרא דתמורה (דף ל"ב:) אמר ר' ינאי אין מעילה מפורשת מן התורה אלא בעולה בלבד שנאמר נפש כי תמעול מעל וכו' מקדשי ה' המיוחדים לה' אבל חטאת ואשם לא נפקא אלא מדרבי דתניא רבי אומר כל חלב לה' לרבות [אימורי] קדשים קלים למעילה, ואיכא למימר דההיא דפ"ב דתמורה לא לענין חיוב מלקות במזיד אתמר. וא"ת מנא ליה דהוא הדין לשאר כל קדש וי"ל דיליף לה בבנין אב מעולה:

מעל בשגגה משלם וכו'. מפורש בפרשת ויקרא: