אחד המקדיש לבדק הבית וכו'. משנה בפרק ג' דמעילה (דף י"ג). וציר וחומץ שכתב רבינו. בת"כ פרשת ויקרא:

כל קדשי בדק הבית וכו'. משנה בפרק ד' דמעילה (דף ט"ו):

אכל והאכיל את חבירו וכו' עד ומעל. משנה בספ"ה דמעילה (דף כ'):

אין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע וכו'. ברייתא שם (דף י"ח):

הדש בשדה הקדש מעל וכו'. פ"ג דמעילה (דף י"ב).

ומ"ש רבינו שהאבק של השדה מועיל לשדה פי' שהאבק של השדה מועיל לאותו דבר שנידש בשדה. ומ"ש וכן אם חרש וכו': הדר במערת הקדש. ספ"ה דמעילה (דף כ').

ומ"ש או בצל אילן או שובך. בתוספתא דמעילה פ"ק הדר בצלו של שובך או בצלה של מערה לא נהנין ולא מועלין.

ומ"ש וכן המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל אבל המקדיש עצים ואבנים וכו'. שם בגמרא פ"ה. ואיכא למידק דהא לא חילק ר"ל בכך אלא כי היכי דלא תסייעיה לרב דאמר המשתחוה לבית אסרו ומאחר שרבינו פסק בפ"ח מע"ז כרב לא ה"ל לחלק בכך כאן. וי"ל דמשמע לרבינו דהא דמפליג ר"ל לא לדחויי דלא תסייעיה לרב בלחוד אמרה אלא לקושטא דמילתא אמרה ולישנא דידיה הכי מוכח דאמר התם כשהקדישו ולבסוף בנאו משמע דקושטא הכי הוא. ויש סעד לזה מדהוה מצי לשנויי הנאה הנראית לעינים אסרה תורה כדשני לעיל ושני התם כשהקדישו ולבסוף בנאו משמע דהכי ס"ל ולפיכך פסקה רבינו ואפ"ה לא דחאה לדרב משום דלא אשכחן דפליג עליה בהדיא ואית לן למימר דטעמא משום חומרא דע"ז:

גדולי הקדש מועלין בהם וכו'. משנה בפ״ג דמעילה (דף י״ג) פלוגתא דת״ק ור' יוסי ופסק כר' יוסי וצריך טעם למה. והר״י קורקוס ז״ל כתב שטעמו משום דבפרק הספינה (בבא בתרא דף ע״ט) הובאה משנה זו ושנו הרישא בשם ר״י ושנו בברייתא אמר רבי נראין דברי ר״י לר' יוסי בבור ושובך משמע דקים ליה דת״ק היינו ר״י וידוע דר״י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי גם שם העלה רבה דפליגי ת״ק ורשב״א דבבור ושובך דוקא פליגי אבל בשדה ואילן ד״ה מועלין במה שבתוכן דגידולי הקדש הם הילכך הכי נקטינן גם פ״ד דפסחים נתבאר שמועלין בגדולי הקדש גבי שלשה דברים שעשו אנשי יריחו גם בתמורה פ״ז שנינו ומועלים בגידוליהם הילכך כרבי יוסי נקטינן עכ״ל:

ומ"ש אבל המקדיש בור ריקן וכו'. שם במשנה.

ומ"ש וכן הזבל והפרש וכו'. שם (דף מ"ו:) ופירש"י הזבל הוא הפרש של קדשים שהוא בחצר ה"ה בכל מקום אלא שדרכו בחצר של הקדש. ומצאתי כתוב ללשכה לא לקיץ המזבח קאמר דא"כ הל"ל לנדבה אלא לשיירי הלשכה:

מעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש וכו' עד ולא מועלין. משנה פ"ג דמעילה שם:

כתב הראב"ד ערבה הגדילה א"א זה שיבוש שלא נאמר במשנה וכו'. ואיני יודע למה יאמר שהוא שיבוש למי שיפרש פירוש אחר שלא כפירושו:

אילן של הדיוט הסמוך לשדה הקדש וכו'. ג״ז משנה שם שרשי אילן של הדיוט באים בשל הקדש ושל הקדש באין בשל הדיוט לא נהנים ולא מועלין. ובפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ״ו:) מקשה דמרישא משמע דבתר אילן אזלינן ובסיפא משמע דבתר קרקע אזלינן ומשני כאן בתוך ט״ז אמה כאן חוץ לט״ז אמה:

קן שבראש האילן של הקדש וכו'. משנה בפ"ג דמעילה (י"ג:) קן שבראש אילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין שבאשרה יתיז בקנה ומוקי לה בגמ' אליבא דר"י ההיא של אשרה יתיז בקנה בדאייתי עצים מעלמא ומקשה א"ה אמאי של הקדש אין נהנין ואין מועלין אלא בגידולין הבאים לאחר מכאן וקסבר אין מועלין בגידולין ה"נ מסתברא וכו' א"ר אבהו א"ר יוחנן לעולם דאייתי מעלמא ומאי יתיז יתיז אפרוחים ואסיקנא אפרוחים כאן וכאן מותרין ביצים כאן וכאן אסורים אמר רב אשי אם אפרוחים צריכין לאימן כביצים דמו ומשמע דקן דאייתי עצים מעלמא נהנים ממנו ויש לתמוה על רבינו שסתם וכתב שאין נהנים בו:

(ח-ט) המקדיש את היער וכו' עד ולא בנביה. משנה שם:

כתב הראב"ד והוא הגוף הקשה א"א אינו כן אלא העלה הנובל וכו'. ואין משם ראייה דהכא גריס רבינו נבייה בבי"ת. והר"י קורקוס ז"ל כתב וז"ל רבינו כתב במשנה שיש גורסין נוייה שזו החתירה הקשה דומה לנוייה שהיא בפני עצמה בתוך הפרי עכ"ל:

המקדיש את עבדו וכו'. בפירקא קמא דסנהדרין (דף ט״ו) ובפרק השולח (גיטין דף ל״ט) פלוגתא דתנאי ופסק כתנא קמא:

הזורע פירות הקדש וכו'. פ"ט דתרומות גדולי הקדש ומע"ש חולין ופודה אותם בזמן זרעם. ופירש ר"ש כגון שזרע סאה והוסיף כמה סאין א"צ לפדות אלא סאה אחת, ובתוספתא דתרומות פ"ח גידולי הקדש אין חייבין עליהם קרן וחומש [על מקום אחר] אלא לפי חשבון וחייבים בחלה הידים וטבול יום אין פוסלין בהם כדרך שפוסלין בחולין:

שמרים של הקדש וכו'. ברייתא בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ״ז).

ומ"ש והנהנה לא מעל. כן פירש"י דחומרא היא מדרבנן ומיהו אם נתן ג' ומצא ד' יין גמור הוא. וכתב הר"י קורקוס ז"ל דהא דאין מועלין בלא מצא ד' וסתמו הכי הוא.

ומ"ש במה דברים אמורים בקדשי בדק הבית וכו' שם:

המקדיש תרנגולת למזבח וכו'. משנה וגמרא פ"ג דמעילה (דף י"ב):

כתנות כהונה שבלו וכו'. בפרק האיש מקדש (קידושין דף נ״ד):

קדשי עכו"ם אם לבדק הבית הקדישו מועלין בהם. בפ' ב"ש (זבחים מ"ה) ובריש תמורה.

ומ"ש ואם קדשי מזבח הן וכו'. שם פלוגתא דר"ש ור' יוסי ופסק כר"ש ואיני יודע למה ואפשר שטעמו משום דבסוף פרק קמא דערכין (דף ה':) מייתי ברייתא סתמא כר"ש:

קול ומראה וריח וכו'. פ' כל שעה (פסחים דף כ״ו.) ובפ״ק דכריתות (דף ו'.) ופירשו שם דקודם שתעלה תמרתו מועל: