Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Vessels Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל כלי שנטמא ונשבר. רפ"ב דכלים וריש פט"ו:
כמה שיעור השבר וכו'. רפי"ז דכלים.
ומ"ש והרמון שאמרו. שם.
ומ"ש לפי דעתו של רואה. שם גבי שיעור כביצה וכר' יוסי.
ומ"ש ויהיו בכלי ג' רמונים וכו'. שם:
כתב הראב"ד ויהיו בכלי שלשה רמונים א"א אין מדבריו אור לחשכים וכו'. ורבינו שמשון כתב לכאורה משמע דמוציא רמון דכל דוכתא לאו רמון א' דוקא וכו' ומה שטען הראב"ד על רבינו שסתם ולא פירש אינה טענה שכבר נודע שרבינו בזה הספר מחבר לא מפרש. ומ"ש וקצת ראיה לזה הפי' דברי רשב"ג וכו' כלומר דתנן התם הרמונים שאמרו ג' אחוזים זה בזה רשב"ג אומר בנפה ובכברה כדי שיטול ויהלוך ובקופה כדי שיפשיל לאחוריו ופי' ר"ש שיטול ויהלך מתוך נענוע של נטילה והילוך נפיל טפי. ומ"ש פי' אחר הרמונים שמשערין בהם לא ממין הגדולים וכו'. רבינו שמשון כתב על פי' זה לא יתכן כלל לפרש כן דהא קתני באידך בבא לא גדול ולא קטן אלא בינוני אבל הראב"ד כתב זה הפי' בענין שיתכן. ומ"ש ואולי זה הוא פי' זה המחבר. לא ידעתי מנין לומר כן שהרי דבריו סתומים כדברי המשנה:
ניקב הכלי במוציא זית וכו'. ריש פרק אלו קשרים (שבת דף קי״ב ע״ב) בעיא דאיפשיטא ופירש רש״י פנים חדשות משירדה לו טומאה נתחדשו פנים הללו ואין זה הראשון שכבר נתקלקל בו כדי ביטולו:
כלים שעשאם מתחלה נקובים וכו': כתב הראב"ד זאת לא מצאתי וכו'. ולי נראה שרבינו מפרש הא דתניא פרק כלי עור והוא בתוספתא פרק י"ג דכלים הסל והפחלץ של גמלים וכו' שעשאן מתחלתן מקבלי רמונים טמאים היינו לומר שעשאן מתחלתן שאינם מקבלים רמונים דומיא דמאי דתנן שולי קורפיות ושולי קוסים הצידונים אע"פ שאינם יכולים לישב שלא מסומכים טמאים שלכך נעשו מתחלתן ומה שהקשה ממה ששנינו הפחלץ של גמלים טהור מכלום צ"ל שהוא מפרש פחלץ עשוי כתבנית אחת וצ"ע:
אפיפירות שעשה להם קנים וכו'. בפי"ז דכלים ופירש רבינו אפיפירות כלי ארוג מקנים ימתחו זמורות הכרמים.
ומ"ש אע"פ שכולה נקובה כמוציא רמון. בתוספתא שם:
כל הכלים שאינם יכולים לקבל וכו'. שם כר״ש לגבי ר״מ. וכתב הר״י קורקוס ז״ל קשה דהא איבעיא לן בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ״ו ע״ב) ר״מ ור״ש הלכתא כמאן וסלקא בתיקו ודרך רבינו לפסוק כדברי המחמיר שבהם ואיך פסק כר״ש לקולא דודאי משמע דכזית הוי נקב מועט מרובו וי״ל שרבינו סמך על מ״ש בסוף המצניע (שבת דף צ״ה צ״ו) דלא אמרינן ברובו אלא לענין צמיד פתיל אבל לענין טומאה בזיתים עכ״ל.
ומ"ש נגממו שעורן במה שהן. ופירש רבינו אם נשאר שיקבל כל שהוא יטמא:
הסלים של פת וכו'. שם:
ומ"ש קופת הגננים וכו'. שם ומפרש רבינו שהם דברי ת"ק:
ומ"ש בית קערות. ג"ז שם.
ומ"ש וכן בית הרעי וכו' הואיל ומקבל את הרעי הרי זה מקבל טומאה. שם וכת"ק:
כל כלי עץ שנחלק וכו'. בפי"ו דכלים.
ומ"ש וכגון תמחוי המזנון. ע"ש שמשימין בכל קערה מין אחד של תבשיל תרגום למינו לזנוהי.
ומ"ש וכן בית לגינין וכו'. תוספתא פי"ג דכלים שם:
משפלת שאמצעיתה גבוהה וכו'. גם זה שם:
השלחן והדולפקי וכו'. משנה פרק כ"ב דכלים:
כלי נסרים וכו'. שם פ"כ נתחסמו אע"פ שנשרו שפתותיהן כל שהן טמא:
טבלא שמילאה עצים וכו'. תוספתא פרק י"ט:
ומה שכתב ספסל שנתפרק וכו'. שם:
הסלים של גמלים וכו'. תוספתא ספי"ב:
השלחן או הדולפקי וכו'. משנה פרק כ"ב וכת"ק.
ומ"ש ואם חיפה הכל טהור בין בציפוי עומד וכו' עד סוף הפרק. ועיין במה שכתבתי ספ"ד: