(א-ב) כל כלי מתכות וכו'. בסוף פירקא קמא דחולין (דף כ"ה ע"א):

ומה שכתב כיצד הסייף וכו' והסכין וכו'. בפרק י"ד דכלים.

ומה שכתב לפיכך העושה כלים וכו' עד שידוע שנעשו מן הכלים. שם פרק י"א.

ומה שכתב אבל מסמרות שאין ידוע וכו'. שם וכבית הלל:

וכתב הראב"ד הרי אלו מקבלים טומאה לפי שאינם גולמים א"א חסרון דעת אני רואה בכאן וכו'. [רבינו] כתב בפי' המשנה שם ואין הכוונה שיותך זאת הגרירה או אלו הקצוות ויעשה מהם כלים שזה יקבל טומאה בלא ספק אמנם הכוונה שכל אלו הקצוות [דיבק וחיבר אותם במסמרים] עד שעשה מהם דמיון כלי הנה הוא לא יקבל טומאה מן הסבה שזכרנו ואף על גב דמתניתין מיתניא גבי כלי מתכות שחוזרין לטומאתן ישנה ה"ק כל כהאי גוונא אפילו מכני כלים וכו' לא אמרינן בהו שחזרו לטומאה ישנה כיון שהם גולמים לא קרינן בהו חזר ועשה מהם כלים אבל העושה כלי משברי כלי מתכות וכו' ע"כ אינם נעשים כלים אלא על ידי התכה ואז עושים מהם כלים גמורים לא גולמים ולפיכך חזרו לטומאתן ישנה וז"ש בבבא קמייתא שהכלים הנעשים מכני כלים וכו' שלא על ידי התכה אינם אלא גולמים:

נמצא הטמא בכלי עץ וכו'. בסוף פרק קמא דחולין (דף כ"ה ע"ב):

כל כלי המלחמה וכו' וכל תכשיטי האדם וכו'. סוף פרק י"א דכלים.

ומה שכתב אפילו דינר שנפסל וכו'. שם פי"ב.

ומה שכתב וכן קמיע של מתכת וכו'. תוספתא פרק ח' דכלים:

(ז-ח) כל תכשיטי הבהמה והכלים וכו'. ריש פרק י"ב דכלים טבעת אדם טמאה טבעת בהמה וכלים ושאר כל הטבעות טהורות.

ומה שכתב חוץ מזוג של בהמה וכלים המשמיע קול לאדם. בתוספתא פ"ח כל תכשיט בהמה כגון השירים והנזמים והקטלאות והטבעות טהורים ואין טמא אלא זוג המשמיע קול

לאדם ומ"ש כיצד העושה זוגים למכתשת וכו' עד אף על פי שאין לו ענבול. בפרק במה אשה עלה נ"ח:

כל הפרצופות וכו' עד שבו חותמין בלבד. תוספתא פרק שמיני דכלים:

וכל הטבעות טהורות וכו'. ריש פרק במה בהמה (שבת דף נ"ב ע"ב):

טבעת השיר וכו' וכן מקל וכו'. שם:

כל הכלים יורדים וכו'. סוף פרק כ"ה דכלים:

חרש שוטה וקטן יש להם מעשה וכו'. ריש פרק ו' דמכשירין ופ"ק דחולין (דף י"ג):

זוג של דלת וכו'. בר"פ במה אשה עלה נ"ח:

(יג-טו) אומן שעושה וכו' עד סוף הפרק. תוספתא פ"ח דכלים: