מצות קלב להקטיר הקטרת על מזבח הזהב שבהיכל פעמיים בכל יום בבקר ובין הערבים דכתיב והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה לא הקטירו בבקר יקטיר בין הערבים אפילו היו מזידין דלא תלה הכתוב זה בזה ואין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטרת של בין הערבים דכתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ואי לאו דעבד הדלקה מאורתא ממאי בעי לתקן לצפרא אלמא חינוך מנורה בין הערבים וכיון דמנורה נתחנכה בערב קטרת נמי נתחנ' תחל' בערב דכת' ובהעלות אהרן את הנרו' בין הערבים יקטירנה.

כמה מקטירין ממנה בכל יום משקל מנה חציו בבקר וחציו בין הערבים דכיון דכוליה קטרת הוי שס"ה מנים כמנין ימות החמה בר משלשה די"ה כדילפינן בדוכתיה הוי מנה לכל יום וכי היכי דכתיב בשל שחר יקטירנה הכי נמי בשל בין הערבים כתיב יקטירנה א"כ חציו יקטיר בשחר וחציו בין הערבים כדאמר'. המזבח שנעקר מקטירין הקטרת במקומו [כדאמר רב ריש פרק קדשי קדשים בזבחים (נט, א) דאע"ג דמזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולים כדכתיב וזבחת עליו (שמות כ, כא) כשהוא שלם וכו' כדקאמר רב גופיה ואישתמיט ליה קרא כדקאמר התם, אפ"ה סבר דמזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו דדוקא מין זבח הוא דפסיל משום דבעינן מתן דמים על ד' או על ב' או מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד, אבל גבי קטרת דליכא מתנה בשום קרן לא בעינן אלא מקומו של מזבח]. וקטרת שפקעה מעל גבי המזבח אפילו קרטון שבה אין מחזירין אותה דכתיב אשר תאכל האש את העולה על המזבח עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי קטרת דהוי על מזבח הפנימי. בעת הקטר' פורשין כל העם מבין ההיכל ומבין האולם ולמזבח עד שיצא זה שהקטיר וכן בשעה שיכנס בדם חטאות שבפנים פורשין דכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש יכול אפי' בעזרה לא יהא אדם בשעת הקטר' ת"ל באהל מועד אין לי אלא באהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מנין ת"ל בקדש אין לי אלא בשעת הקטר' דכת' וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל אי זו היא כפרה ששוה לכל הוי אומר זו הקטרת דקטרת דמכפרת דכתיב ויתן את הקטרת ויכפר על העם ועל מה מכפרת על לשון הרע דההוא קרא דקרח על לשון הרע הוה דכתיב אתם המיתם את עם ה' יבא קטרת שהוא דבר שבחשאי דכל אדם לא יהיה באוהל מועד וכו' ויכפר על דבר שבחשאי דסתם לשון הרע בחשאי הוא מתן דמים מנין תלמוד לומר בבאו לכפר אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל עד צאתו.

דשון מזבח הפנימי הוא בכלי קדש כדשון מזבח החיצון ומניחו במקום דשון של מזבח החיצון אצל מזבח רחוק מן הכבש ג' טפחים מקום המוראה והנוצה דכתיב והסיר את מראתו בנוצתה וגו' אל מקום הדשן אם אינו ענין למכתב אל מקום הדשן לדישון מזבח החיצון דהא כתיב ביה דשן אחר דכתיב והרים את הדשן תנהו ענין אל מקום הדשן לדשון מזבח הפנימי והמנורה דאי תימא אידי ואידי למזבח החיצון ולקבוע לו מקום שתהא השלכת מוראת העוף אצל המזבח קדמה לימא קרא אצל המזבח קדמה וממילא ידענא דהיינו מקום הדשן דיליף אצל אצל מושמו אצל המזבח אלא מדאיצטריך למיכתב הדשן ש"מ בדשון מזבח הפנימי מיירי ודשון המנורה אתיא מרבויי דה"א דהדשן. ומי שזכה בקטרת לוקח כלי מלא קטרת מחזיק חצי מנה דבכלי בעינן שיתקדש קודם שיקטיר ובמחתה מביא גחלים ממערכה שניה כדילפינן לעיל מדכתיב ביה ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' דהיינו מערכה שנייה שהיא נגד פתח ההיכל:

מצות קלג להדליק נרות המנורה בכל יום והוא דשון המנורה והטבת נרותיה בבוקר ובערב דכתיב יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ה' וכתיב בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה משמע שהיה דשון והטבה בבקר והדלקה בין הערבים והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה כקרבנות שקבוע להם זמן דכתיב בהו תמיד כעולת התמיד דכתיב בה תמיד ודחיא שבת וטומאה דכתיב בה במועדו תשמרו להקריב לי במועדו ומשמע לא יעבור זמנן ואפילו הן טמאים ואפילו הוא שבת ולא הוי למד מן הלמד אלא גילוי מילתא בעלמא הוא. וחצי לוג שמן הוא נותן לכל נר דכתיב יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר שיתן שמן במדה שיהא דולק מערב עד בקר ושיערו חכמים חצי לוג אפילו ללילי טבת הארוכות ואין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעת נרותיה בין הערבים דכתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות והטבת נרות היינו דשונן מן האפר ואי לאו דעבד הדלקה מאורתא הטבה בצפרא מהיכא אלמא דחנוך מנורה בין הערבים ודשון מנורה משליכו במקום הדשן אצל המזבח עם דשון מזבח הפנימי והחיצון כדמרבינן לעיל מהא דאל מקום הדשן. נר שמצאו שלא כבה מתקנו כדאמר' ושכבה מדשנו ומדליקו וזהו הטבתן.

נר מערבי שכבה אין מדליקין אותו אחר דשונו אלא ממזבח החיצון ושאר הנרות מדליק כל אחת מחברתה דכתיב אש תמיד תוקד על המזבח ודרשינן ליה אש שנאמר בו תמיד דהיינו מנורה דכתיב להעלות נר תמיד והיינו נר מערבי תוקד מעל המזבח החיצון והיינו בשלא היה הנס מתקיים והיה מוצאו שכבה כגון משמת שמעון הצדיק דמדליקו ממזב' העולה כדאמר' דלא סמיך תורה אניסא אבל כל זמן שהיו ישראל חביבין היה דולק כל היום והיינו העדות דכתיב בה דעדות הוא לבאי עולם דשכינה שורה בישראל דנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק הנרות בין הערבים ובה היה מסיים הטבת הנרו' שדלק כל היום ואינו מטיבו עד הערב. ואינו מדליק ע"י קינסא דאיכא משום בזויי מצוה ואבוהון דכולהו דם דכתיב ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגל שלא יהיו מצות בזויות עליו אלא מושך הפתילה ומדליק ומחזירה.

כל הפתילות שאסור להדליק בהן בשבת אסור להדליק בהן במקדש במנורה דכתי' להעלות נר תמיד דמשמע שתהא שלהבת עולה מאליה ולא תהא צריכה תקון ותהא עולה על ידי התקון.

לא היה מטיב כל הנרות בפעם אחת אלא מטיב חמשה נרות ומפסיק בדם התמיד ואח"כ מטיב השתים ר"ל אמר כדי להרגיש את כל העזרה בתחלת עבודה ור' יוחנן אמר דכתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות חלקהו להטבת נרות לב' בקרים אלו יקדמו לדם התמיד ואלו יאחרו אלמא איכא עבודה בנתים וכל העבודות סדורות על פי המקראות וליכא עבודה המפסיק בה ביניהן אלא דם התמיד כדאמ' וכיון דאתחיל בנרות עביד רובא דהיינו חמש דכיון דכתיב בהטיבו את הנרות יקטירנה אין נרות פחותות משנים ולכך צריך לשייר ב' להדליקם ואח"כ יקטיר כדכתיב בהטיבו את הנרות והדר יקטירנה:

מצות קלד שיקריב כהן גדול מנחה בכל יום והיא הנקראת מנחת חביתין מחצה בבקר עם תמיד של שחר ומחצה בין הערבים עם תמיד של בין הערבים כדכתיב מחציתה בבקר ומחציתה בערב כדכת' בתמיד בקר ובין הערבים ולישתן ואפייתן דוחה את השבת ואת הטומאה ככל קרבן שקבוע לו זמן כתמיד דדחי שבת וטומאה והכא נמי כתיב תמיד ולא הוי למד מן הלמד אלא גלוי מילתא בעלמא כדאמר' לעיל ועוד אם תאפה מבערב תפסל בלינה דמחבת כלי קדש היא וכתיב על מחבת וגו' טחינה והרקדה בחוץ ואינו דוחה את השבת דלישה ואפייה לחוד הוא דילפינן דדחיה שבת אבל לא טחינה והרקדה דאיפשר מאתמול דלא נתקדשה עדין בכלי.

כהן שהקריב מחצה בשחרית ומת או נטמא או נולד בו מום ומנו כהן אחר יביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה נמצאו שני חצאין קרבין ושני חצאין אובדין וכן אם אבד או נטמא החצי של בין הערבים דלא כתיב מחצית ומחצית אלא מחציתה ומחציתה דמשמע מחצה משלם הוא מקריב ולא שיביא חצי עשרון מביתו בבקר וחצי בין הערבים כשנטמא החצי של בין הערבים או שאבד וכתיב ומחציתה מרבוייא דוי"ו משמע אפילו כהן העומד בין הערבים אף על גב דאיכא חצי עשרון הראשון יביא עשרון שלם וחוצהו מחצה קרב ומחצה אבד ומחצה דראשון ודשני תעובר צורתן ונשרפין דהא מחזא חזו דאי בעי מקריב האי מחצ' ואי בעי מקרי' האי וכיון דהוו חזו להקרב' טעונין שרפה כדאמר'.

מת כ"ג בשחרית אחר שהקריב חצי עשרון ולא מנו אחר תחתיו מביאין היורשים עשרון שלם עבור כפרתו ושלימה היתה קרבה דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה תחתיו אחד מבניו יעשה אותה משל יורשים קרבה עד יעמוד אחר יכול יקריבו יורשין לחצאין כמו שהיה אביהן עושה ת"ל אותה כולה ולא חציה. מת כהן גדול קודם שיקריבו בבקר ולא מנו כהן גדול מקריבין עשרון שלם בבקר ועשרון שלם בין הערבים כדמפקי' מדכתיב והכהן המשיח וגו' ודרשינן המשיח שמת אחד מבניו יעשה אותה שלימה כדילפינן ואין כופלים שמנה ולבונתה אלא ג' לוגין וקומץ לבונה לוג ומחצה וחצי קומץ בבקר וכן בין הערבים דסלת דגלי קרא דהוכפלה כדאמר' מדכתיב אותה גלי ושמן ולבונה דלא גלי לא גלי: