מצות קלז להקריב קרבן מוסף בר"ח דכתיב ובראשי חדשיכם תקריבו וגומר אחר תמיד של שחר כמוסף שבת דכתיב ביה על עולת התמיד וכמה הוא מוסף ראש חדש פרים שנים ואיל א' ושבעה כבשים הכל עולות כדכתיב תקריבו עולה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים ושעיר עזים אחד חטאת דכתיב ושעיר עזים א' לחטאת לה' וגו' העולות כמעשה העולות דעולה לה' כתיב בהו והחטאת כמעשה החטאת כדכתיב חטאת והיינו כסתם חטאת הנאכלת:

מצות קלח להקריב קרבן מוסף בכל ימי הפסח כמוסף ראש חודש כדכתיב ובחמשה עשר יום לחדש הזה וגו' והקרבתם אשה עולה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים וגו' ושעיר חטאת אחד וגו' וכתיב כאלה תעשו ליום שבעת ימים לחם אשה וגו' הכל עולות ושעיר חטאת אחד כדכתיב בהו עולה וחטאת אחד: מצות קלט להקריב ביום שני של פסח שהוא יום י"ו בניסן כבש לעולה עם עומר התנופה יתר על המוסף של כל יום דכתיב כי תבאו אל הארץ וגו' והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן והניף את העומר וגו' ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים בן שנתו לעולה וגו' וכתיב בתריה ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה והיינו ממחרת יום טוב הראשון של פסח שהוא יום הבאת העומר והיא מנחה של צבור כדכתיב וקצרתם והבאתם וזמנו קבוע דכתיב בתר קרבן יום טוב הראשון של פסח וכתיב ביה נמי ממחרת השבת כדאמר' ולפיכך דוחה את השבת ואת הטומאה כשבת וקרבנות שקבוע להם זמן.

אין מביאין מנחה זו אלא מארץ ישראל דכתיב והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן דהיינו קציר ארץ ישראל כדכתיב ברישיה דקרא כי תבאו אל הארץ וגו' ומצוה להביא מן הקרוב איבעית אימא משום דכתיב כרמל רך ומל שתהא התבואה רכה ונמללת ביד ואי מייתי מרחוק נשיב לה זיקא ומתקשה בדרך והאי כרמל במנחת העומר כתיב ואין זה גורעין ומוסיפין באמצע תיבה דהוי כמו שמלה שלימה ואיבעית אימא משום דאין מעבירין על המצות דהוי דאוריתא כדא' לעיל והילכך נוטל אותה שמוצא ראשון לא הביא מן הקרוב מביא מכל מקום דליכא העברה. מצותו להקצר בלילה דכתיב מיום הביאכם את עומר התנופה תספרו וגו' יכול יקצור ויספור ויביא ביום תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות בזמן שאתה מתחיל למנות מבערב יכול יקצור ויביא ויספור מבערב תלמוד לומר מיום הביאכם הא כיצד קצירה וספירה בלילה כדכתיב שבע שבתות והבאה ביום כדכתיב מיום הביאכם ואף על גב דספירה כתיב בה מיום הביאכם אפילו הכי הויא בלילה כקצירה דכתיב שבע שבתות תמימות כדאמ' ומיום הביאכם כתיב ולא משעת הביאכם וכיון דחשכה מבערב יום הביאכם הוא וכיון דזמנו קבוע קוצרין אותו בין בחול בין בשבת בי"ו בניסן וכל הלילה כשר לספירת העומר דכל שמצותו בלילה כשר כל הלילה ואם קצרוהו ביום כשר דעיקר ילפותא דתמימות לא הויא אלא אספירה דכתיב מיום הביאכם את עומר וגו' תספרו וכתיב שבע שבתות כדאמ'. מצותו לבא מן הקמה כדכתיב וקצרתם דהיינו מן הקמה וכתיב חרמש בקמה לא מצאו יביא מן העמרים דכתיב תקריב מ"מ. מצותו לבא מן הלח לא מצא יביא מן היבש דכתיב כרמל כר ומל וכתיב תקריב כדאמר'.

עומר זה מן השעורים היה בא ודבר זה הלכה ממשה רבינו וילפינן לה נמי מאביב אביב דמצרים דבר אחר מה מצינו יחיד מביא חובתו מחטים ומשעורים צבור נמי מביאין חובתן מחטים ומשעורים ואי לאו מנחת העומר לא משכחת צבור מביאין חובתן משעורים. דבר אחר דאי עומר בא מן החטים אין שני הלחם בכורים וכתיב בהו וביום הבכורים דקרינהו רחמנא בכורים ומפני הטועי' שאומרים ממחרת השבת דהוי שבת בראשית היו עושים שינוי בקצירתו דמפי השמועה למדו שאינה שבת אלא יום טוב וכן ראו תמיד הנביאים והסנהדרין בכל דור ודור שהיו מניפין את העומר בששה עשר בניסן בין בחול בין בשבת והרי נאמר בתורה ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה וכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי ואם תאמר שאותו הפסח אירע בשבת כמו שדמו הטפשים הטועים איך תלה הכתוב התר אכילת חדש בדבר שאינו העיקר ולא הסבה אלא נקרה מקרה אלא מאחר שתלה הכתוב הדבר במחרת הפסח הדבר ברור שמחרת הפסח היא העילה המתרת את החדש ואין משגיחין על אי זה יום מן ימי השבוע הוא.

קצרוהו והביאוהו לעזרה כדכתיב והבאתם את עומר ראשית קצירכם דמשמע דמשעת קצירה יביאוהו לעזרה ושם חובטין וזורין ובוררין אותו ומהבהבין אותו באבוב מנוקב כדי שיהא האש שולט בכולו כדכתיב אביב קלוי באש גרש כרמל וטוחנין אותו כדכתיב גרש כרמל לשון שבירה וטחינה גסה ברחים של גרוסות כמו ויגרס ומוציאין ממנו עשרון מנופה בי"ג נפה הלכה למשה מסיני ואם נשאר נפדה וחייב בחלה דחיוב חלה היינו גלגול דעיסה ביד הדיוט לאחר שנפדה ופטור מן המעשרות דמירוח הוה כיד הקדש ולוקחין העשרון של סלת השעורים ובוללין אותו בלוג שמן בששה עשר בניסן כדכתיב ונתת עליה שמן ואין שמן פחות מלוג לעשרון כדילפינן פרק י"ב מהלכות מעשה הקרבנות ונותנין עליו קומץ לבונה כדכתיב ושמת עליה לבונה ואין לבונה פחות מקומץ כדילפינן נמי התם מדכתיב והרים ממנו בקומצו וגו' ומניפו במזרח כדכתיב לפני ה' דהוי אפילו במזרח דלא כתיב לפני ה' אלא למעוטי בחוץ מוליך ומביא מעלה ומוריד כדכתיב אשר הונף ואשר הורם ומגישו כנגד חודה של קרן מערבית דרומית כשאר המנחות דכתיב והבאת את המנחה וגו' והגישה לרבות מנחת העומר להגשה וכן הוא אומר והבאתם את עומר ראשית קצירכם דנקט לשון הבאה ולר' יהודה אתי במה הצד ממנחת חוטא וסוטה דשוו לקמיצה ולהגשה וקומץ ומקטיר דכתיב והקטיר הכהן את אזכרתה דהיינו קומץ והשאר נאכל לכהנים כשאר מנחות דמדנקמצת שייריה נאכלין ואימתי קומצין אותו אחר שמקריבין מוסף היום וכבש העולה קודם תמיד של בין הערבים בהדי כבשים דמוסף היום מקריבין כבש העולה ואחר כך העומר הכל קודם תמיד של בין הערבים דעליה השלם כל הקרבנות כולם.

אסור לקצור בארץ ישראל מין מחמשת מיני תבואה קודם קצירת העומר דכתיב ראשית קצירכם שיהא תחלה לכל הנקצרים הראוייה להביא מהם העומר ובית השלחין שבעמקים הואיל ואין ראוי להביא ממנו דבעינן קצירכם של כלכם פרט לזה שממהר להתבשל קוצרין אותו מלפני העומר ואמרינן נמי כתוב אחד אומר וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר וגו' דמשמע דיכולין לקצור קודם לעומר וכתוב אחד אומר ראשית קצירכם הא כיצד ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר ממקום שאי אתה מביא כגון בית השלחין דרעו' הן ואין עומר בא מהן דבעינן מבחר נדריכם אתה יכול לקצור.

תבואה שהשרישה קודם לעומר העומר מתירה ואם לאו אסור אפילו לקוצרה עד עומר הבא דכתיב וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה משעת זריעה בשדה שיהא נקלט ונשרש בשדה ובשתי הלחם כתיב ואזריעה דעומר קאי.

תבואה שלא הביאה שליש מותר לקצור ממנה כדי להאכיל לבהמה דלאו קצירה איקרי וקוצרין מפני הנטיעות אי משום דלא יופסדו נטיעות טעמא הוי משום דאין ראוי לעומר משום דהוי שדה אילן וכל שאי אתה מביא אתה קוצר כדאמרינן ואי משום נטיעות דכלאים הוי טעמא כי הני בית האבל ובית המדרש דכתיב ראשית קצירכם ולקצירכם תהא זו ראשית ולא לקציר של מצוה.

ואין מביאין מנחות קודם הבאת העומר ואם הביא פסול דכיון דאסיר להדיוט פסיל לגבוה דבעי ממשקה ישראל מן המותר לישראל וקודם לשתי הלחם לא יביא דכתיב בהו מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות ואם הביא כשר כיון דהותר מכללו להדיוט. והמקריב מנחה מן החדש תחלה מברך שהחיינו מדרבנן.

תבואה שזרעה אחר שקרב העומר ועבר עליה הבאת שתי הלחם של שנה זו וקצירת עומר של שנה הבאה הוי ספק אי מתירין שלא כסדרן כיון דחלפו תרוייהו שתי הלחם ועומר אהאי תבואה או דילמא בעינן כסדרן עומר ובתריה שתי הלחם וכן מספקא לן אי חנטת העלין הוי כמו השרשה או לא לפיכך לא יביא ואם הביא הורצה והקוצר קודם קצירת העומר אינו לוקה דלא כתיב ביה לאו והקציר כשר:

מצות קמ לספור כל איש שבעה שבועות מיום הקרבת העומר דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות ומצוה למנות הימים עם השבועות דכתיב תספרו חמשים יום מתחלת היום מונין דכתי' תמימות אימתי אתה מונה תמימות בזמן שאת' מונה מבערב הא כיצד קציר' וספירה בליל' והבאה ביום שכח ולא מנה בלילה מונה ביום דאכתי קרינא ביה תמימות כיון דהוי ביומיהו כיון דנקצר ביום כשר לדעת הרב ז"ל ספירה נמי דקצירה וספירה בזמן אחד כדכתי' מהחל חרמש בקמה אינך רשאי להחל חרמש אלא ביום הספירה ואין מונין אלא מעומד דכתיב בקמה בקומה ואם מנה מיושב יצא. מצוה זו על כל איש מישראל כדכתיב וספרתם לכם וגו' כל אחד ואחד בכל מקום ובכל זמן דלא תלה ספירה בהקרבת העומר ונשים פטורות בכל מצות עשה שהזמן גרמא וכיון דאינהו פטירי עבדים נמי דלא מיחייבי אלא במצוה שהאשה חייבת דגמרי לה לה מינה: