Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by Leprosy Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצות קעד להורות בצרעת אדם כדינה הכתוב בתורה והוא כשילבין מקום מן העור מקרום ביצה ולמעלה דשאת ובהרת כתיבי בקרא וכתיב בהרת לבנה ושאת הוי דיהא ממנה דהוא גבוה ממנו מעט כדכתיב שאת מתוך שאינו לבן כמוהו וכתיב ספחת דרבי טפלה לשניהם והנך ד' מראות הן ביותר לבנות מכל דבר לבן וקרום ביצה דיהא מכל הד' ולהכי מה שהוא דיהא מקרום ביצה לא הוי נגע אלא בוהק כדקרי לה קרא וכדאמר' פרק קמא דשבועות עלה דמתניתין דהתם ודריש מסכת נגעים דתנן מראות נגעים שתים שהן ארבע בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה כחכמים דרבי מאיר ודרשינן בפרק קמא דשבועות אין ספחת אלא טפלה וכן הוא אומר ספחני נא אל אחד הכהונות וכתיב לשאת ולספחת ולבהרת הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שיש טפלה לשאת כך יש טפלה לבהרת ומנא לן דבהרת עזה דכתיב אם בהרת לבנה היא היא לבנה ואין אחרת לבנה והא דכתיב הנותן שלג כצמר אורחיה דקרא למתלי שאינו מצוי במצוי וסדר לבנותם שלג צמר סיד קרום ואין דרך נגע לבא אלא בד' מראות הללו ואין מראות אחרות בנתים אלא דבשלג יש שלגים שזה לבן מזה וכולן מראה שלג וכן בשאר המראות ושתים הלבנות לשתי האבות שלג לבהרת דכתיב לבנה היא ואין למעלה ממנה כדדרשינן בת"כ וכמה תהא לבנניתיה כשלג כדכתיב והנה מרים מצורעת כשלג יכול כל מראה השלג יהו טמאים ושאר כל המראות יהו טהורים תלמוד לומר בהק הוא הבוהק טהור למעלה הימנו טמא מכאן אמרו מראות נגעים ב' שהם ארבע וכו' וצמר לבן של אחר שלג יהבינן לה לשאת דכתיב בה נמי שאת לבנה והשנים שאחריהן שהן תולדות נותנין הלבנה לאב הלבן דהיינו סיד לשלג והגבוה לאב גבוה דהיינו קרום ביצה לצמר לבן ותניא בת"כ בהרת לבנה אין לי אלא בהרת לבנה מנין לרבות השאת תלמוד לומר למטה שאת לבנה מנין לרבות שאר המראות ת"ל אם בהרת יכול כשם שהיא שלישית לכתוב כך תהא שלישית למראות ת"ל לבנה היא ואין למעלה הימנה כשלג כדכתיב והנה מרים מצורעת כשלג וגו' ומפני שאין לבן יותר ממנה נקראת בהרת מלשון בהיר הוא בשחקים ותניא נמי התם שאת זו השאת בהרת זו בהרת ספחת שני לבהרת ומראה הנגע עמוק שני לשאת מה לשון שאת מגבהת כמראה הצל שגבוה ממראה החמה מה לשון עמוק עמוקה כמראה חמה שעמוקה ממראה הצל מה לשון ספחת טפלה כדכתיב ספחני וגו' ובתוס' תניא הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שטפלה לזו כך טפלה לזו וכן אמרינן נמי פ"ק דשבועות דמספחת הוא דדרשינן תולדה לבהרת ולשאת ובתורת כהנים מפיק לה לתולדה שאת ממראה הנגע עמוק כדתניא לעיל וכתב הר"ש דלרבי מאיר איצטריך לאשמועינן דתולדה דשאת עזה ועמוקה ממנה כמראה חמה עמוקה מן הצל ע"כ ואיפשר דאף לרבנן איצטריך לגלויי אספחת דקרא דהוי טפלה לבהרת ולשאת דאי לאו האי קרא לא הוה אמינא דאית טפלה אלא לבהרת שאין לבנה למעלה הימנה והשתא דגלי קרא דכתיב ומראה הנגע עמוק לרבות מראה רביעי דלכתוב קרא ונגע עמוק מאי ומראה הנגע עמוק לרבות מראה רביעי דתלת' מראות נגעים כתיבי שאת וספחת ובהרת וממרא' הנגע מרבה מראה רביעית דהויא לה ספחת לשאת וספחת לבהרת והוו להו ד' מראות נגעים שאת וספחת בהרת וספחת כך כתב ר' הלל בר מר' אליקים בנימי' ת"כ ודרשינן בת"כ נגע צרעת הוא למעוטי שאין לו מראה חמישי אף על גב דהוי לבן אינו טמא.
ד' מראות אלו כולן מצטרפין בין להקל בין להחמיר בין בתחלה בין בסוף השבע' בין לאחר שנפטר המצורע או נחלט כדתנן במתניתין פרק קמא דנגעים ד' מראות נגעים הללו מצטרפין זה עם זה לפטור להחליט ולהסגיר וילפי' לה בת"כ מדכתיב שאת או ספחת או בהרת והיה ולא כתיב והיו מלמד שמצטרפין זה עם זה כלומר דכולהו איתנהו כחד לאיצטרופי דאי איכא מהני כולהו ארבע נגעים כגריס מצטרפין וחזקיה נפקא ליה בירושלמי בפ' ד' דשבועות מדכתיב לנגע צרעת ולא כתיב לנגעי צרעת מלמד שעשה כל הנגעים אחד לפטור ולהחליט ולהסגיר כדמפרש להו התם במתניתין וקרא דכתיב והיה משמע דכולהו כחד נינהו לכל מילי דהיינו לפטור להחליט ולהסגיר ומשום דכתיב שאת או ספחת או בהרת דמשמע דחלקן איצטריך והיה לומר דמצטרפין ויש מפרשים דלאו כל המראות מצטרפין דתולדה דהאי לא מצטרף בהדי תולדה דהאי דלא קאי והיה אלא אשאת ובהרת דכתיב בהדיא אבל הרב ז"ל סבירא ליה דכיון דתנן סתמא ארבע מראות אלו מצטרפין זה עם זה לפטור וכו' משמע דכולהו מצטרפי אהדדי וקרא דכתיב והיה אכולהו קאי ואיפשר נמי דלדעת הרב ז"ל נמי לא מצטרפי תולדות אהדדי כדמשמע בריש שבועות אבל תרתי תולדות בהדי תרתי אבות מצטרפי כולהו ארבע מראות לכגריס כדכתב הרב ז"ל דאגב אבות דמצטרפי להדדי ולתולדותיהן דהאי גריס מצטרפי כל תולדות לאב דלאו דידיה אבל נגע דאית ביה ג' מראות לא מצטרף תולדה לתולדה אחריתי וכיון דמצטרפי כולהו ארבע מראות למה מנאום חכמים ואמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע שכל כהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן כשמלמדין אותו ומודיעין אותו לא יראה הנגע כדתניא בתוספתא ללמדך שכל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים ופי' הר"ש דכשאין עם הכהן ישראל בקי קאמר דאם יש עמו בקי אומר לכהן אמור טמא והוא אומר כדאי' ריש ערכין ואפילו כהן שוטה כדאיתא בת"כ ומלשון הרב ז"ל שכתב כל כהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן כשמלמדי' אותו ומודיעין אותו נראה דאפילו יש עמו בקי שמלמדו בעת ראיית הנגע צריך הוא להכיר המראות ושמותן והיינו כשאין הכהן רוצה לסמוך על דברי החכם שאומר לו אמור טמא או טהור אלא שרוצה לידע הוא אי זה נגע טמא ואי זה טהור לא בעי ליה כשידע האי נגע אי הוא טהור או טמא אלא צריך שיהיה בקי בכולן אבל אם סומך על דברי החכם שאומר לו אמור טמא והוא אומר טמא לא בעי ידיעה כלל דהא אפי' שוטה מרבינן בת"כ כדאמרי' והא דאמרי' רפ"ק דערכין והוא דמסברו ליה וסבר היינו כשאינו רוצה לסמוך על הבקי אלא שרוצה לסמוך על עצמו כדאמר' וכמו שכתב ג"כ הרב ז"ל פ"ט והא דבעי' שיהיה הישראל המלמד או הכהן בקי בכל המראות ובשמותיהן נפקא לן בתוספתא מדכתיב זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולשאת ולספחת ולבהרת דמשמע דתורה אחת נינהו וצריך שיהא בקי בכולם.
היה במראה הלובן מד' מראות נגעים אדמומית מעורבת גם זה נגע צרעת וכדילפינן בת"כ מדכתיב שאת לבנה מלמד שמטמא' חלקה בהרת לבנה אדמדמת מלמד שמטמ' בפתוך יכול שאת תטמא חלקה ובהרת בפתוך מנין ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת ת"ל נגע צרעת הוא בפרשה ראשונה בבהרת וכתיב נמי צרעת הוא בפרשה שניה בשאת להקיש זו לזו וממילא דתולדותיהן כיוצא בהם. ומראה הפתוך בד' מראות כד' כוסות מלאות חלב ונתערב בא' ב' טיפי דם ובב' ד' ובג' ח' ובד' י"ו כדאיתא פרק קמא דשבועות משל דרבי עקיבא למה"ד לד' כוסות של חלב וכו' דאף על גב דאמרינן התם מראות נגעים דלא כרבי עקיבא דאמר זו למעלה מזו וזו למעלה מזו סבירא ליה לרב ז"ל דלרבי עקיבא מראות שלג סיד צמר קרום דתולדת בהרת לבנה משאת והיינו זו למעלה מזו דלא כתנא דמתניתין כדכתב הרב ז"ל עלה דמתניתין דארבע מראות אלו מצטרפין וכו' ולית הלכתא כרבי עקיבא בהא אלא שאת דהיינו צמר יותר לבן מסיד שהיא תולדת בהרת כחכמים אבל לכולי עלמא כולהו מצטרפי להדדי דאגב אבות דמצטרפי מצטרפי נמי תולדות לאבות דלאו דידהו כדפי' לעיל ובפתוך נקטי' כרבי עקיבא לגבי ר' ישמעאל דפליג עליה כדתנן רבי עקיבא אומר אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהא הימנה וכמשל דרבי עקיבא לד' כוסות של חלב דאף על גב דלית הלכתא כוותיה בסדרא דמראות אפ"ה לסדרא דידן גוונא דפיתוך הוי כרבי עקיבא אלא דקשיא לי דאסיק התם תלמודא לרבי עקיבא לא של סיד דיהא אלא של צמר דיהא משלג כדתני רבי נתן וצריך עיון לישב דעת הרב ז"ל. הפתוך שבבהרת הוא המראה הרביעי של י"ו טפות דסבירא ליה לרב ז"ל דכיון דבהרת עזה כשלג וכתיב בה אדמדם צריך (שני) טפות הרבה לשתהיה אדמדם כיון שהוא לבנה ביותר ושאת דאינה כל כך לבנה אינה צריכה כל כך טפות לשתהא אדמדמת וכן התולדות. כל המראות בין הלבן בין הפתוך מצטרפין ובמראה אחת הן דהא תנן ד' מראות אלו מצטרפין זה עם זה וכו' בתר מתניתין דפתוך משמע דפתוך ארבע מראות נמי מצטרפי דהא כתיב נמי והיה גבי קרא דבהרת לבנה אדמדמת דמשמע דמצטרפי כולהי פיתוכי דאדמדמת מדלא כתיב והיו ולא תימא פיתוכי לחודייהו מצטרפי וד' מראות לחודייהו דהא כתיב לבנה נמי בהאי קרא באדמדמת דמשמע דכולהו מצטרפי פתוך או חלק.
כל מראה צרעת הוא עמוק משאר עור הבשר למראית העין כמראה חמה עמוקה מן הצל לא שהוא עמוק ממש אלא למראה כדכתיב ומראה הנגע עמוק וכו' כדתניא בת"כ ובריש שבועות דמשמע דבמראה העין לחוד הוא דעמוק כדכתיב ומראה עמוק לא עמוק ממש מדלא כתיב והוא עמוק דהוה משמע עמוק ממש ולא מראה עמוק וכיון דכתיב מראה עמוק משמע אפילו אינו עמוק ממש אלא במראה עמוק לחוד סגי אבל ודאי אי הוי עמוק נמי הוי נגע ולא אתי למעוטי קרא דכתיב ומראה עמוק אלא היכא דאינו מראה עמוק אלא שוה או עור שאר הבשר עמוק מן הנגע דהשתא לא איקרי נגע צרעת.
[שיעור] כל נגעי צרעת אדם ובגדים כגריס מרובע כדי צמיחת שש שערות על שש שערות ופחות מזה בין ברוחב בין באורך אינו נגע כדתניא בת"כ ומחית בשר חי בשאת יכול כל שהוא ת"ל שער לבן ומחית בשר חי בשאת הקיש מחיה לשער לבן מה שיער לבן ב' שערות דשיער לשון רבים ומיעוט רבים שנים כדדרשינן נמי התם בת"כ אף מחיה מקום שתי שערות יכול לא תהא טמאה עד שיהא בה מחיה ושער לבן ת"ל צרעת נושנת היא בתר מחיה היא טמאה ואין צריכה דבר אחר לסעדה כלומר שיער לבן אלא בלא שיער לבן טמא משום מחיה א"כ למה נאמר שיער לבן ומחית לומר לך שלא תהא טמאה עד שתהא בה כדי לקבל שיער לבן ומחית דהיינו ד' שערות יכול שיער לבן מצד אחד ומחיה מצד אחר ת"ל מחית בשר חי בשאת שתהא מבוצרת לתוך השאת כלומר שתהא המחיה תוך השאת והשאת כמבצר סביב ולא שתהא בצד השאת הא כיצד מקום שתי שערות מימינה וכן משמאלה ומלמעלה ומלמטה דהוו להו ל"ו שערות דמחיה וב' שערות הם ב' שערות על ב' שערות שהם ד' וכן מימינה ב' שערות על ב' שערות וכן משמאלה ומלמעלה ומלמטה שהם עשרים שערות כגון זה. וכי מרבעת לה ד' שערות לכל זוית הוו ל"ו שערות מרובעין ששה על ששה ומשום דילפינן מדכתיב בשאת דלהוו מבוצרות תוך השאת משמע שיעור ד' שערות תוך השאת כשיעו' מחי' ושיער לבן דהוו ב' שערות על ב' שערו' כדילפי' ולהכי בעינן ב' שערות על ב' שערות לד' צדדין ואכתי לא הוו מבוצרות מן הזויות וכתיב בשאת דמשמע דלהוו מבוצרות תוך השאת ממש ולהכי בעינן לה נמי מן הזויות והוו להו ל"ו שערות מרובעין כדאמ' ותניא בת"כ צרעת בנין אב לכל הצרעת שיהיו כגריס משום דלא ילפינן האי שיעורא אלא בשאת להכי סמך לה צרעת נושנת לרבות כל הצרעות להאי שיעורא דכולהו צרעות איקרו ודבתים נמי הוי שיעור גריס אלא כדילפינן מקיר קירות שני שיעורין ואף על גב דילפינן מקרא האי שיעורא הוי נמי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני דבציר מהאי שיעורא בין ברוחב בין באורך אפילו הוי טפי מל"ו שערות לא הוי נגע.
כל מקום שנא' בהרת הוא הדין לשאר ד' מראות של לובן או של פתוך והוא שיהיה כגריס ועמוק כדאיתא לעיל דהא מצטרפי כולהו וכדילפינן לעיל בהרת עזה נראית בגרמני שהוא לבן ביותר כהה ובהרת שהיא כהה נראית בכושי עזה כדתנן במתניתין ריש פרק ב' ופליגי תנאי במתניתין ונקטינן כחכמים דאמרי זה וזה כבינוני דאף ע"ג דכתיב בעור בשרו של נראה אם גרמני או בינוני או כושי הא כתיב נמי קרא אחריני בעור הבשר משמע בשר דעלמא דהיינו בינוני והא דכתיב בעור בשרו דמשמע בשרו של נראה היינו ברוב בני אדם שהם בינונים.
ג' סימני טומא' הן בצרעת שיער לבן ומחיה ופסיון וכולהו כתיבי בהדיא בקראי דכתיב ושער בנגע הפך לבן וטמא אותו וגו' וכתיב והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן וכתיב ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וגו' ואע"ג דמחיה כתיב בשאת ולא בבהרת הא ילפינן לעיל צרעת צרעת דכת' בתרוייהו ליתן את האמור בזה בזה ושער לבן או מחיה כשיראם הכהן יחליט הנגע כדכתיב בקרא וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן וגו' וטמא אותו וגבי מחיה נמי כתיב וראה הכהן וגו' ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וטמאו הכהן ואם לא היה בתחלת ראיית הכהן שיער לבן או מחיה צריך הסגר כדכתיב ואם בהרת לבנה וגו' ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן וגו' וגבי מחיה נמי כתיב צרעת נושנת וגו' לא יסגירנו כי טמא הוא הא אם אין בה מחיה עתה יסגירנו ופסיון אינו מטמא בתחלה אם פשה קודם שיסגירנו דכתיב ואם פשה וגו' אחרי הראותו אל הכהן ואם אחר הסגר היה בה שיער לבן או מחיה או פסיון טמא דכתיב ואם בעיניו עמד הנגע בשיעורו ובמראיתו הא אם נהפך אפילו מראית השיער ללבן או מראית קצת הנגע למחיה טמא בין בהסגר ראשון בין בהסגר שני ואפילו לאחר הפיטור דכתיב במחיה וביום הראות בו בשר חי יטמא דמשמע דכל זמן שיראה בשר חי טמא ותנן פרק ג' דנגעים עור הבשר מטמא בשער לבן ומחיה בתחלה ובסוף שבוע ראשון ובסוף שני ולאחר הפיטור ופסיון בסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור דכתיב בתר והסגיר ואם פשה תפשה וכתיב בהאי קרא אחרי הראותו אל הכהן ונראה שנית אל הכהן ר"ל אם נתחדש בנגע חידוש טומאה בין בשער ומחיה ובין בפסיון תראה שנית אל הכהן להחליטה ובת"כ מרבינן פריחה בכולו טהור כדכתיב כולו הפך לבן טהור הוא אף אם נולדו סימני טומאה לסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור מדכתיב וטהר את הנגע טהור הוא לרבות את כולן משמע דאם לא פרחה בכולו טמא משום סימני טומאה שנולדו אחר שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור.
בהרת שהיתה עזה כשלג ונעשה בהק כקרום ביצה או איפכא אינו סימן טהרה ולא סימן טומאה אלא אם כן נעשת כהה למטה מקרום ביצה כדתנן פרק ד' ובת"כ יליף לה מדכתיב והנה הנגע עמד בעיניו שאם העז וכהה או כהה והעז כאלו לא כהה דכל שהיא מד' מראות נגעים כעומד בעיניו חשיב דהא דכתיב בקרא דהסגר שני והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע וטהרו הכהן שאם כהה מד' מראות אף על פי שפשה או נולד לה שיער לבן או מחיה טהור וכן אם לא כהה ולא פשה ולא נולד שיער ומחיה טהור אי נמי הא דנקט והנה כהה לאשמועינן דאפילו נשתנית הנגע משלג לסיד לא אמרינן נגע אחר הוא ויחזור ויסגירנו בתחלה אלא כעומד דמי ומטהרו: