מצות קעח להיות בגד מנוגע טמא ומטמא כדכתיב והבגד כי יהיה בו נגע צרעת וגו' וצרעת בגדים כגריס כצרעת אדם כדילפינן לעיל פ"א מדכתיב צרעת נושנת לרבות כל מיני הצרעות לשיעור גריס וכתיב נמי הכא צרעת הוא דלא תימא דנילף מצרעת בתים בשני גריסין דדמי לה שמטמא בירקרק ואדמדם ת"ל צרעת דילפינן מצרעת נושנת דנגעי אדם דמטמאי כולהו בשני שבועות משא"כ בבתים שמטמאים בשלשה שבועות ושלשה סימני טומאה יש בצרעת בגדים ירקרק ואדמדם והפסיון כדכתיב והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד או בעור וגו' נגע צרעת הוא וגו' והסגיר את הנגע שבעת ימים וגו' וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע וגו' ירקרק הוא הירוק הרבה ככנף הטווס ואדמדם אדום הרבה כדתנן פי"א מנגעים ובת"כ דרש לה מדלא כתיב ירוק ואדום. ושני מראות אלו מצטרפין כחצי גריס ירקרק וכחצי גריס אדמדם כדתניא בתוספתא וגבי מראות נגעי בשר ילפינן דמצטרפים מדכתיב והיה בעור בשרם וגו' ולא כתיב והיו והכא נמי כתיב והיה הנגע ובת"כ תניא ירקרק או אדמדם מלמד שאין מטמאין בפתוך יכול לא יצטרפו זה עם זה ת"ל והיה דלהכי אפקינהו לירקרק ואדמדם בלשון יחיד דכתיב והיה לאשמועינן דמצטרפים ואם עמד במראה שני שבועות מחליטין ושורפין כדכתיב והסגירו שבעת ימים שנית וגו' וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנגע לא פשה טמא באש תשרפנו וכן אם פשה בשבוע ראשון מחליטין ושורפין אותו כדכתיב בהסגר ראשון וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה וגו' ושרף את הבגד וגו' ואם פשה וכהה ממראה שהוסגר בו דהיינו מראה שלישי יכבס מקום הנגע ויסגיר שבעת ימים שנית כדתנן התם הכהה בשבוע ראשון יכבס ויסגיר והיינו אפילו פשה כיון שכהה וכדתניא בתוספתא הפושה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני מכבסו וטהור והיינו בכהה דאם לא כהה ופשה שורף ומכבסו וטהור דקתני היינו בסוף שבוע שני דבסוף שבוע ראשון מכבסו ומסגירו דפסיון דמטמא היינו בעומד במראה אדמדם או ירקרק וכיון שכהה אינו אדמדם וירקרק ואם הוסיף המראה להאדים ולהוריק בסוף שבוע אחת ולא פשה יכבס ויסגיר כדתנן התם נשתנה ולא פשה כאלו לא נשתנה והיינו הוסיף מראה אדמומית דכל שהוסיף אדמדם הוא דהוי אדום שבאדומי' כדילפינן מדכתב אדמדם ובסוף שבוע שני שהוא יום י"ג כדילפינן לעיל רואה אם כהה למראה שלישי טעון כיבוס וטהור כדכתיב בסוף שבוע שני וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא וגו' ולא הפך הנגע את עינו היינו שלא כהה ממראיתו הא אם כהה טהור וטעון כיבוס כדכתיב בסוף הפרשה וסר מהם הנגע וכובס שנית וטהר. ואם נשתנה מירקרק לאדמדם או איפכא קורע מקום הנגע ושורפו כדתנן במתניתין הכהה בשני קורע ושורף מה שקרע והוי כאלו עומד בעיניו כיון דנשתנה מאדמדם לירקרק או איפכא ותופר מטלית במקום שקרע כת"ק דרבי נחוניה במתניתין ותניא בת"כ וקרע אותו יכול יקרע קרע קטן ויקיים בו מצות קריעה ת"ל אותו אי אותו יכול ישופנו ויניחנו במקומו ת"ל לו מן הבגד ינתקנו מן הבגד יכול ויקרע וישליך את הקרעים לאשפה ת"ל כנגע שלא הפך עינו ולא פשה באש תשרפנו את אשר בו הנגע דמשמע דטעון שריפה מידי דאית ביה נגע וקרע נמי כיון דאית ביה נגע טעון שריפה ומנין שהוא טולה עליו מטלית ת"ל ואם תראה עוד ואין עוד אלא מקומו דמשמע שנראה עוד במקום שהיה ואם חזר הנגע למטלית טעון שריפה ותניא בת"כ והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה לא הפך ולא פשה טמא הפך ולא פשה איני יודע מה אעשה ת"ל והסגיר את הנגע שבעת ימים שנית דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אינו טמא אלא משום עומד הא מה אני מקיים והנה לא הפך הנגע את עינו בכל מין שהוא מטמא לו כגון ירקרק ואדמדם אפילו הפך מזה לזה כעומד דמי דהכי משמע והנה לא הפך הנגע מעין מין שהוא טמא דהפך מירקרק לאדמדם לא הפך קרינא ביה אבל אי הפך במידי דלא מיטמא לו לא הוי טמא כגון מראה שלישי דהא דכתיב ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אותו וקרע אותו וגו' היינו דכהה למראה שני כדתניא בת"כ והנה כהה למראה שני או כהה למראה ג' ת"ל הנגע דאף על גב דכהה מיקרי נגע כיון דהוי מראה שני דהיינו מירקרק אדמדם או איפכא יכול במראיו ת"ל כהה הא כיצד כהה למראה שני ולאו למראה שלישי והוא ירוק או אדום למטה מירקרק או אדמדם ובפי' ת"כ לרבי הלל ז"ל פי' כמו שנראה מדברי הראב"ד ז"ל דהאי מראה שני דקרינן ביה כהה היינו מראה למטה מירקרק דהיינו ירוק ולמטה מאדמדם דהיינו אדום דומיא דד' מראות נגעים דאדם בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל ומראה שלישי היינו למטה מלמטה הימנו וכן פי' ג"כ הר"ש על תוספתא שהביא פי"א דנגעים עלה דמתניתין דהעומד בראשון יכבס ויסגיר וכו' והיינו דתנן הכוהה בשבוע שני קורע ושורף מה שקרע דהיינו כהה למטה מאדמדם או ירקרק דאלו כהה מירקרק לאדמדם או איפכא הא תנא ליה ברישא נשתנה ולא פשה כאלו לא נשתנה אלא שהרב ז"ל פי' בפי' המשנה נשתנה ולא פשה שנשתנה לחוזק האדמימות או הירקרקות כדאמר' לעיל ובין לפי' הרב ז"ל דכהה דכתיב בקרא היינו מירקרק לאדמדם או איפכא ובין לפי' אחר דהיינו מראה שני קורע מקום הנגע ואינו שורף אלא זה שקרע כדכתיב בקרא והנה כהה הנגע אחרי הכבס אותו וקרע אותו דמשמע דפוטר שאר הבגד אבל אם לא נשתנה כלל אלא שעמד במראה הראשון ירקרק או אדמדם יחליטו וישרוף את כולו כדכתיב והנה לא הפך הנגע את עיניו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו וכיון דלא הזכיר קריעה וכתיב תשרפנו באש משמע שישרוף כל הבגד דלא הפך ולא פשה לדעת הרב ז"ל הוא דלא הפך למראה אחר אלא שנתחזק המראה או עמד במראיו ולהכי ישרוף כולו ולפי' האחר לא הפך ולא פשה היינו אפילו הפך מירקרק לאדמדם או איפכא דלא הפך קרינא ביה כדאמרינן לעיל והוי כעומד ושורף כל הבגד וכהה דכתיב בקרא היינו מראה שני למטה מירקרק או אדמדם ולהכי לא ישרוף אלא מה שקרע כן נראה לישב ב' הפירושים.

נגע שהיה ירקרק ופשה אדמדם או איפכא הרי זה פשיון כדתנן במתניתין וכדאמרינן לעיל דמצטרפי ירקרק ואדמדם והפך נמי מזה לזה בסוף שבוע שני הוי טמא ולהכי פשה נמי מירקרק אדמדם או איפכא הוי פשיון אין פשיון לתוך הנגע אם היה באמצעה מקום נקי ופשה לתוכו כמו בנגעי אדם כדילפינן לעיל דאין הנגע פושה לתוכו מדכתיב לא פשה הנגע בעור דמשמע עור שחוץ לנגע ולא בתוכה והכא נמי כתיב לא פשה הנגע בבגד או בשתי וגו' דמשמע בגד שחוץ לנגע ולא בתוכו.

הפשיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס כדתניא בת"כ כי פשה זה פשיון דסמוך לו כל שהוא ומנין לרבות את הרחוק ת"ל בבגד יכול כל שהוא נאמר כאן נגע נאמר להלן נגע מה נגע האמור להלן כגריס אף נגע האמור כאן כגריס דכתיב וראה את הנגע וגו' כי פשה הנגע בבגד וגו' נמצאת אומר הפשיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס וגו' והחוזר כדכתיב ואם תראה עוד בבגד שיעורו כגריס וכתיב ושרף את הבגד וגו'.

מי שמכבס את הנגע בשבוע ראשון צריך לכבס מעט מן הבגד שחוצה לו כדתניא בת"כ וצוה הכהן וכבסו ציווי בכהן וכיבוס בכל אדם וכבסו את הנגע יכול במקום הנגע בלבד טעון כיבוס ת"ל אשר בו הנגע דהיינו הבגד דאית ביה נגע יכול כל הבגד כולו יטעון כיבוס ת"ל הנגע הא כיצד מכבס מן הבגד עמו ואית דגרסי ת"ל וכבסו את אשר בו כלומר את אשר בו ולא כל אשר בו הא כיצד יכבס מן הבגד שחוצה לו עמו ובכיבוס ראשון נמי בעיא דעת כהן כדתניא פרק השוחט וכבס שנית מה ת"ל שנית הקישא לתכבוסת ראשונה דבעי דעת כהן כדכתיב וצוה הכהן וגו' אימא בעינן דעת כהן בתכבוסת ראשונה ת"ל וטהר מכל מקום. וכל כיבוס נגע מעבירין עליו שבעה סימנים ככתמים כדאמר רבה בר אבוה פרק דם חטאת דכתיב וכבסו את אשר בו הנגע ולא מקרי כיבוס שפיר אלא בשבעה סממנים דמתרגמינן וכבס ויתחוור.

בגד שקרע ממנו מקום הנגע ותפר מטלית כדאמרינן לעיל וחזר נגע לבגד מתיר את המטלית ומצילו ושורף שאר הבגד ואם חוזר על המטלית שורף הכל כדתנן במתניתין פרק שביעי חזר נגע לבגד מציל את המטלית חזר למטלית שורף את הבגד וסבירא ליה לרב ז"ל דשורף הבגד היינו כולו עם המטלית אבל הר"ש ז"ל פי' הבגד לבד דמטלית אינה טעונה שריפה וטעמא דחזר לבגד ניצול המטלית אע"ג דהוי מיעוט הבגד וטפל לו וכשחזר למטלית שורף הכל אף על גב דבגד הוי רוב משום דכתיב ואם תראה עוד ומדכתיב עוד משמע במקום הראשון דהיינו במטלית כדאמר' לעיל דהוי כאלו חזר בבגד עצמו כיון שבמקומו היה נגע מעיקרא אבל כשחזר לבגד המטלית אינו חשוב מן הבגד וניצול משריפה הטולה מן המוסגר בטהור דהיינו בגד שהסגירו ועמד בעיניו בשבוע אחד ובשבוע שני כהה דקורע ממנו הנגע ושורף מה שקרע כדאמרינן ההוא מוסגר קרע ליה ואם חתך ממנו חתיכה ועשאו טלאי לבגד טהור וחזר הנגע לבגד המוסגר שנטלה ממנו חתיכה זו אף על פי שהמוסגר טעון שריפה כדכתיב ואם תראה עוד בבגד וגו' מציל את המטלית דהיינו טלאי שנטל ממנו וחברה בבגד הטהור כך כתב הר"ש ז"ל עלה דמתניתין פי"א דקתני הטולה מן המוסגר בטהור חזר הנגע לבגד מציל את המטלית חזר למטלית הבגד הראשון ישרף והרב ז"ל גריס במתניתין חזר הנגע לבגד שורף את המטלית דדוקא במטלית מבחוץ שחבר בבגד במקום הקרע וחזר הנגע לבגד הוא דאמרינן לעיל דניצול מטלית משום שלא היה מבגד זה ואינו חשוב מן הבגד אבל מטלית זה שחתכו מבגד המוסגר וחבר בטהור וחזר הנגע למוסגר כיון שהמוסגר ישרף המטלית נמי ישרף שהיה ממנו וקרינן ביה שפיר ואם תראה עוד בבגד ולדעת הר"ש ז"ל כיון שחתכו מן המוסגר וחברו בטהור ניצול אף על פי שחזר הנגע לבגד הראשון המוסגר כדאמ' ואם חזר הנגע למטלית זה שחברו בטהור הבגד הראשון המוסגר ישרף כדתנן במתניתין דכיון שמטלית זה היה מוסגר בהדי בגד הראשון שנחתך ממנו וחזר עתה במטלית הוי כאלו חזר בבגד שהיה מחובר לו מטלית זו וישרף ולהכי אם חזר לבגד המוסגר ישרף המטלית לדעת הרב ז"ל אבל לדעת הר"ש ז"ל אע"ג דאם חזר למטלית אמרינן דהבגד הראשון ישרף אם חזר לבגד הראשון דהיינו המוסגר לא ישרף המטלית שנחתך ממנו כיון שכבר היה מחובר בטהור כדאמ' אבל אם לא היה מחובר בטהור נראה פשיטה אף לדעת הר"ש ז"ל דישרף דאם הרוב נגרר אחר המיעוט כשחוזר למטלית כשהוא מיעוט הבגד הראשון ישרף כל שכן אם חזר לבגד שהמטלית שחתך ממנו ולא חברו לאחר שיהיה נגרר אחר רוב הבגד שנחתך ממנו וישרף הכל אבל נתחבר לבגד טהור סבירא ליה להר"ש ז"ל דאינו נגרר אחר הבגד כדאמרינן וכשחזר על המטלית דאמרן דבגד הראשון ישרף מטלית זה תשמש את הבגד שנתחבר לו כדתנן במתניתין דאם עמד בעיניו ב' שבועות או פשה ישרף הכל דדינו של בגד שני כאלו הנגע בו כיון שמחובר לו מטלית זה חשוב ממנו כדכתיב ואם תראה עוד דהוי כמטלית שנתחבר לבגד כדאמר' לעיל ואם ניצול הבגד השני אפילו שהלך הנגע לגמרי מן החתיכה טעונה שריפה כדתניא בתוספתא על מטלית זו וטעונה שריפה באחרונה דכיון שחזר בו הנגע מתחלתו כבר הוזקק לשריפה כדכתיב ואם תראה עוד בבגד וגו'.

בגד שבא כולו בתחלה ירקרק או אדמדם מסגירו שבוע אחר שבוע אם עמד בו שני שבועות ישרף כדתני בתוספתא הבא כולו נגע יסגיר כאדם הבא כולו לבן שיסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע ב' עמד ב' שבועות לפטור שכהה פטור אותו ומכבסו וטהור עמד בו ב' שבועות שלא כהה או שכנס אחד שבסוף שבוע אחד כנס הנגע ונתמעט ופשה אחד דמה שכנס בסוף שבוע אחד פשה בסוף שבוע ב' ישרוף את כל הבגד ותניא בת"כ והבגד אין לי אלא בגד שיש לו במה שיפשה בגד שאין לו להיכן יפשה מנין תלמוד לומר בו יהיה בו ואפילו בכולו דאין לו במה יפשה ונראה דהכא מיירי נמי כשהנגע בסביבות הבגד שאין לו היכן יפשה חוץ לנגע ותוך הנגע נמי אף על פי שיפשה אין נגע פושה לתוכו כדילפינן לעיל. בגד שהסגירו ופשה הנגע בכולו ופושה ירקרק או אדמדם או שפטרו ואח"כ בא כולו ירקרק או אדמדם הרי זה טהור כנס ופשה ישרף.

בגד שמוכין יוצאין על פניו מן האריג כגון סגוס של צמר שנראה בו נגע אינו מתטמא אם נראה במקום שיש בו מוכין שהם כמו גרגרים בולטים מן הצמר עד שיראה הנגע במוכין ובאריג עצמו כאלו נראה במוכין אפילו יש בו שיעור גריס ולא הגיעו לאריג שתחתיו או שנראה הנגע מתחת המוכין באריג ולא במוכין אינו מתטמא עד שיראה באריג ובמוכין כדתנן במתניתין רבי אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה באריג ובמוכין ותניא בת"כ בקרחתו אלו השחקים בגבחתו אלו החדשים מכאן אמרו עד שיראה במוכין ובאריג והר"ש ז"ל פי' פי' אחר עד שיראה באריג ובמוכין שאין באריג אלא פחות משלש אצבעות שאין מטמא בנגעים אלא אם כן יצטרף עם אותו שאינו אריג שהוא באמצע שהוא בגד שעשוי קצתו ארוג וקצתו שאינו ארוג וקשיא לי בהאי דרשא בת"כ דהא בקרחתו או בגבחתו משמע בהאי או בהאי.

הבגדים הצבועים אינם מטמאין בנגעים בין צבועים בידי אדם בין בידי שמים כדתנן במתניתין פי"א ותניא בת"כ יכול יהו מטמאין בין צבועין בין שאינן צבועים ת"ל בבגד צמר או בבגד פשתים מה פשתים כברייתן אף צמר כברייתה אוציא את הצבוע בידי אדם ולא הצבוע בידי שמים כגון צמר צבוע מברייתו ת"ל לפשתים ולצמר מה פשתים לבנה מברייתה אף צמר לבן. בגד ששתיו צבוע וערבו לבן או איפכא הכל הולך אחר הנראה כדתנן במתניתין ובסתם בגדים הערב נראה ובכרי' וכסתות השתי נראה וכיון דקפיד קרא אלבן ונראה לבן מיטמא בנגעים. פחות משלש אצבעות על שלש אצבעות מן האריג אינו מטמא בנגעים כדתניא פרק במה מדליקין בגד אין לי אלא בגד כלומר אי הוה כתב בגד בנגעים אין לי דמטמא בנגעים אלא בגד שלם שלש על שלש מנין ת"ל והבגד ומשום דלא חזי ג' על ג' אלא לעניים ולא לעשירים איצטריך קרא דאי לאו הכי הוה אתי בק"ו משתי וערב דמטמא בנגעים. בגד שארג בו פחות משלש על שלש ונראה בו נגע ואח"כ השלימו לשלש על שלש טהור כדתנן פי"ב גבי נגעי בתים וטעמא דבעי בגד תחלה דהיינו שלש על שלש ואח"כ נגע. התופר מטליות שאין בכל אחד ג' על ג' ועשה מהן בגד מיטמא בנגעים שהתפור כארוג וכולו בגד אחד הוא.

בגד שהוא מטליות מטליות מהן צבועין ומהן לבנים נראה נגע בלבן שבו מסגירין אותו אם עמד ב' שבועות נטמא כולו וישרף דתפירה הוי חיבור וכן אם פשה הנגע במטלית לבנה אחרת שאינה מחוברת אצלה הרי זה פסיון אף על פי שיש ביניהן צבוע במתניתין פי"א קיטא שיש בה פספיסין צבועין ולבנים פושין מזה לזה דהא ילפינן לעיל דאיכא פסיון ברחוק והוא כגריס כדאמרינן לעיל ואם לא היה בו אלא פס אחד לבן אפי' כגריס ונראה בו נגע יסגיר שאם עמד בעיניו שני שבועות ישרף אף על פי שאין לו במה יפשה וכדתנן התם במתניתין: