Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by Leprosy Chapter 16
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בית המנוגע אב מאבות הטומאה כל הנוגע בו יטמא וכן אבנים שחולצים ממנו אחר הסגר ואבנים ועצים ועפר שנותצין ממנו כולן אבות הטומאה כדתניא בתוספתא דנגעים פ"ו אלו ואלו טמאים במגע ובמשא וקאי אאבנים מנוגעות שחולצן ואאבני נתיצה ומטמאין נמי בביאה כדתנן במתניתין פי"ג דאבן אחת מטמא בביאה ותנן נמי התם אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית רבי אליעזר חסמא אומר במשהו מר יליף ממת דצרעת איתקש לטומאת מת כדכתיב אל נא תהי כמת ומר יליף מאיברים של מת דתנן בפרק קמא דאהלות האיברים אין להם שיעור כיון דילפינן בגד צמר ופשתים ושתי וערב וכל כלי עור דמטמאי נמי בביאה שהוקשו כולן לבית בקרא דכתיב זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וגו' וכדא' לעיל ספי"ג משמע דאבני בית נמי ועציו ועפרו מטמאין נמי בביאה כדאמרינן וכולן אסורין בהנאה כדילפינן גבי צרעת ממארת דכתיב בבגדים תן בו מארה ואל תהנה בו ואפילו עשאן סיד והכא נמי בבתים כתיב צרעת ממארת וכולן משלחין אותן חוץ לעיר אף על פי שאינה מוקפת חומה כדכתיב והשליכו אותן אל מחוץ לעיר חוץ לכל עיר כדאמרינן לעיל ספי"ג.
בית מוסגר אינו מטמא אלא מתוכו ומוחלט מיטמא מאחוריו ומתוכו וזה וזה מטמאין בביאה כדתנן פי"ג וכתיב בבית מוסגר והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא הרי שאינו מטמא אלא מתוכו ותניא בת"כ צרעת ממארת היא בבית טמא הוא מה תלמוד לומר והרי מוסגר נמי אמרינן דמטמא אלא הוסיף לו טומאה שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו וטומאת ביאה בין שנכנס לבית בין שהאהיל דבר אחר עליו ועל הבית ונכנס תחת האהל הרי כאלו בא לבית וכדתנן פי"ג היתה אבן מנוגעת מונחת תחת האילן והטהור עובר ניטמא טהור עומד תחת האילן ועבר אדם באבן מנוגעת לא טמאהו ואם הניחה טמא וכדתנן פי"ג וכדדרשינן בת"כ מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא היינו בית מושבו דכל זמן שיושבת הטומאה תחת האילן ועבר טהור טמא.
המאהיל בידו על אבן מנוגעת או שהאהילה עליו טהור כת"ק דרבי שמעון בתוספתא פ"ז דהבא אל הבית לא משמע אלא שנכנס לבית או תחת האהל עם הבית או עם המנוגע אבל כשהאהיל הוא על המנוגע לא נכנס תוך אהל עמה ולכך אינו מטמא עד שיגע בה.
טהור שנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו אפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור כר' אושעיא פרק ידיעות הטומאה דכתיב והבא אל הבית דרך ביאה אמרה תורה ואי נכנס כולו מאחוריו טמא דלא גרע מכלים שבבית דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית. טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא נטמא כדתנן פי"ג ותניא בת"כ והבא אל הבית כשיכניס ראשו ורובו דבציר מהכי לא חשיב ביאה וכן טלית טהורה שהכניס ממנה ג' על ג' לבית טמא נטמא כדתנן נמי התם דכיון דמיקרי בגד לטומאות נגעים שאינו מטמא בנגעים אלא א"כ יש בו ג' על ג' הכי נמי אם נכנס ג' על ג' ממנו ובבית טמא נטמא כל הבגד אפילו רובו בחוץ כיון דקצתו שנכנס מיקרי נמי בגד מה שאין כן באדם דאם נכנס מיעוטו לא מיקרי ביאת אדם לבית וכן חרס שהכניס אויר לבית טמא נטמא כדתניא בתוספתא דכיון דאין טומאה נכנס לכלי חרס אלא דרך פתחו ונכנס פיו לתוך הבית נטמא אפילו רובו בחוץ ושאר כלים כשיכנסו רובן טמאין מיד כשלא הכניסן לבושין אבל אם נכנס לבוש כליו הוא טמא מיד והן טהורים עד שישהה בכדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורים מסב ואוכלו בלפתן כדתנן התם וטעמא דרישא דכיון דאינן לבושין קרינן נמי בכלים והבא אל הבית ותניא בת"כ והבא אל הבית וכו' יטמא עד הערב מלמד שאין מטמא בגדים פי' מדלא כתיב וכבס בגדיו וטמא עד הערב יכול אפילו שהה שם כדי אכילת פרס ת"ל והאוכל בבית יכבס בגדיו דכי היכי דאוכל מטמא בגדים הכי נמי אי שהה כדי אכילה מטמא בגדים ובעו כיבוס אין לי אלא האוכל השוכב מנין ת"ל והשוכב בבית יכבס בגדיו אין לי אלא אוכל ושוכב האי בלא האי לא האי ולא האי שאינו אוכל ולא שוכב ולא עומד מנין שטעון כיבוס בגדים ת"ל יכבס בגדיו לרבות דאף על גב דלא אכל ולא שכב כיון דשהה כדי אכילת פרס מטמא בגדים אם סופינו לרבות לא אוכל ולא שוכב אלא שוהה מה ת"ל האוכל ושוכב ליתן שיעור לאכול כדי שוכב דהיינו מסב דלא תימא אכילת כזית חשיבה אכילה ומטמא בגדים להכי כתיב והשוכב שלא יהא מטמא בגדים האוכל עד שיאכל כדי שיעור שכיבה שהיא הסבה דהיינו כדי אכילת פרס וכיון דמרבינן לא אוכל ולא שוכב בעינן כדי אכילת פרס כדאמרינן. הגוי והבהמה שהיו לבושין כלים ונכנסו לבית המנוגע נטמאו הכלים מיד כדתניא בתוספתא הבהמה והגויי אין מקבלין טומאה ואין מצילין בגדים בבית המנוגע ותניא בת"כ יכול אף הבהמה והגוי יהיו מצילין בבית המנוגע עד כדי שיעור אכילת פרס ת"ל יכבס את בגדיו פי' מדלא ערבינהו אוכל ושוכב יכבס בגדיו אלא כתב כיבוס בגדים בתרוייהו כל המטמא בגדים מצילין והני דלא מטמא בגדים דלאו בני קבולי טומאה נינהו אין מצילין על הבגדים כדי אכילת פרס אלא מיד טמאים דקרינא בהו והבא אל הבית וגו'. היה עומד בבית המנוגע וידיו חוץ לבית וטבעותיו בידיו אם שהה כדי אכילת פרס טבעותיו טמאים אע"פ שהן בחוץ והעומד בחוץ ופשט ידיו לפנים נטמאו ידיו בלבד מיד וטבעות שבידיו בכדי אכילת פרס כדתנן במתניתין פי"ג כחכמים דפליגי אר' יהודה וסבר דמציל עד כדי שיעור אכילת פרס אע"ג דהוא לא נטמא דלא הוי כגוי ובהמה דכיון דאינם מקבלים טומאה אין מצילין על כליהם דישראל ראוי לקבל טומאה כשיכנס ולהכי אף על פי שלא הכניס אלא ידיו ולא נטמא גופו מציל על כליו כיון שהם לבושים באצבעותיו ואם היה הוא בפנים וידיו בחוץ בטבעותיו לכ"ע מציל ובכדי אכילת פרס מיהא נטמאו דהא ידיו בתר גופו גרירי כיון שנכנס רובו הרי כולו טמא והיה נראה דאם טבעותיו בקומצו טהורין כיון שאינן לבושין לא גרירי בתריה אלא דבתוספתא תניא טבעותיו בקומצו הוא והן טמאין מיד ואם היה מלובש בהן עד שישהה כדי אכילה וכו'.
כל המציל בצמיד פתיל באהל המת בכלי חרס ואבנים ואדמה שהיו אוכלים בתוכן מציל מכוסה בלא צמיד בבית המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת בלא צמיד כבור ודות שבבית אפילו היו מגולין בבית המנוגע מה שבתוכן טהור כר' יוסי דפליג אר' מאיר במתניתין פי"ג דכיון דטומאת מת שבעה וטומאת צרעת טומאת ערב לא הוי באהל המת.
זה השינוי האמור בבגדים ובתים שהראתו תורה צרעת בשתוף השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא להזהירן מלשון הרע ואם עמד ברשותו עד שניתץ ביתו ועד שנשרפו כליו ומלבושיו משתנה עורו ויצטער שלא כמנהגו של עולם בלא סיבה טבעית אלא סבת העון עד שישוב ויתרפא ג"כ שלא כמנהגו של עולם אלא כרצון המקבל תשובתו שמקרבו על ידי טהרתו והבאת קרבנותיו ומפני כי מותר האדם מן הבהמה בג' דברים כוללים והם שכלו הדבוק בנשמתו וממנו כח הדיבור ומעשיו ומלאכותיו המסודרות ביושר על פי שכלו וכן מלבושיו החופפים את גופו מפני כבודו כי הם כבוד הגוף שהוא כלי מוכן לקבל השכל וכן נכסיו שקונה בעולם הזה להשתמש בהם בעבודת בוראו אם יחטא בשכלו לדבר תועה וחונף ולשון הרע על נכסי חברו להוציא דבה שקנה אותם בגזל ובעולה אז ישתנו קורות ביתו שנכסיו כנוסים בו להורות הפסד בקנינו על מה שחטא בלשונו בנכסי חברו ואם יאריך פיו ולשונו יותר להוציא דבה על גוף חברו ולעשותו בעל מום במה שלא יתראה בהיותו לבוש ומכוסה במלבושיו המכבדים אותו וכן להוציא עליו שום דבה המגעת לכבוד גופו כמו תאוות גופניות אז ישתנו כליו ומלבושיו אשר הם כבודו ויעמוד ערום ואם ירחיב פיו ולשונו יותר לדבר תועה על האדם במה שהוא אדם לומר שחוטא בשכלו ובדעותיו אז ישתנה עורו ויהיה מושבו מחוץ למחנה כבהמות שאין להם שכל בלי בית ונכסים ובלי מלבושים בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע וגם שכלו לא יעמוד בו כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות ואם תחלת חטאו יהיה בדבר החמור והקשה במה שמגיע לשכל האדם יצטרע מיד כמו שמצינו במרים שלא נשתנו יריעות אהלה ולא מלבושיה אלא מיד נצטרעה בדברה במשה אחיה לפי' ראוי למי שרוצה לכוין אורחותיו להתרחק מבעלי לשון הרע ומלדבר עמהם ולא תהיה שיחתו אלא עם כשרי ישראל שאין דיבורם אלא בדברי תורה וחכמה ולפי' הקב"ה עוזר על ידן ומזכה אותן בה כמו שכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו וגו'. ויש בהלכות אלו קצת דברים שהם מדרבנן וכו':