Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement of Foods Chapter 16
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אוכלין שהן בחזקת מוכשרין הרי הן בחזקת טומאה שהכל ממשמשין בהם וכל דיני הפרק מכשירין ותוס' דיליה ופרק הלוקח בהמה בבכורות וירושלמי דתרומות ופרק קמא דשבת ופ' קמא דנדה ות"כ ופרק קמא דראש השנה.
וכל טומאה וטהרה אינה לענין מקדש וקדשיו ומעשר שני ותרומות שהזהירה תורה עליו מליכנס טמא למקדש או מלאכול קדש או תרומה ומעשר בטומאה אבל חולין מותרין באכילה ושתיה בטומאה מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ובענין קדשים משתעי קרא משמע דבחולין מותר. וכן מותר אדם להתטמא בכל טומאה מדהזהיר הכתוב את הכהנים ואת הנזיר מכלל דשאר העם מותרים ואף כהנים ונזיר לא הוזהרו אלא מטמא מת כדילפינן בדוכתי' דכתיב לנפש מת וגו'.
וכל ישראל מוזהרים ברגל להיות טהורים ליכנס במקדש ולאכול בקדשים כדכתי' ובנבלתם לא תגעו ותניא בת"כ ומייתי לה פרק קמא דראש השנה יכול יהו מוזהרים ישראל על מגע נבלה כדכתי' ובנבלתם לא תגעו תלמוד לומר אמור אל הכהנים בני אהרן מוזהרים בני ישראל אין מוזהרים וכו' אם כן מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו ברגל כדרבי יצחק דאמר חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנא' ובנבלתם וגו' ואם ניטמא אינו לוקה מדכתיב ולאלה תטמאו כדתניא בת"כ ואף על פי כן פרישות הטומאה מביאה לידי טהרת הגוף וקדושת הנפש וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים וגו':