טבול יום שנגע באחת מחלות הנושכות שדעתו להפרישן או בחלה שעל גבי חלה אחרת שהיו בתנור ולא קרמו פניה לא פסל אלא מה שנגע כדתנן ריש טבול יום וכן אם נגע ברתיחת מים שנעשו כקובה ורתיחה ראשונה של גריסין ורתיחת יין חדש ואורז לא פסל אלא הרתיחה אבל שאין דעתו להפרישן וחלות שקרמו ורתיחת מים שלא נעשו כקובה ורתיחה שניה של גריסין ורתיחת היין ישן ורתיחת השמן והעדשים הוו חיבור לטבול יום וכל שכן לשאר טומאות כדתנן התם ריש מכלתין דטבול יום וכו'.

בצק שיוצא מן הככר בתנור וקצת הבצק שנחרך פחות מכאצבע פסל כל הככר כשנגע בו טבול יום וכן בגרגיר מלח שבככר אבל צרור או תרמוס שבככר וגרגיר מלח גדול וחרחור יותר מכאצבע שנגע בהן אפילו אב הטומאה הככר טהור ואין צריך לומר טבול יום כדתנן נמי התם וכו'. רקיק שנחרך חציו אינו חיבור אפילו לשאר הטומאות כדתני' בתוספת' דמסכת טבול יום בשר קדש שקרם עליו הקפה ונגע בה החתיכה מותרת נגע בחתיכה כל העולה עמה חיבור לה וכן תבשיל קטנית שקרם על גבי פרוסות ושמן שצף על גבי יין נגע טבול יום בשמן לא פסל היין כדתנן נמי התם פרק קמא לתנא קמא דרבי יוחנן בן נורי וכו'.

ירק תרומה שנגע טבול יום בביצה טרופה שעליו לא פסל אלא קלח שכנגדו אם לא היתה כמין כובע שנתפחה הביצה וכדתנן התם מסכת טבול יום פרק שלישי ועדיות פרק שני. חוט של ביצה שקרם על דופנה של אילפס מן השפה ולחוץ אינו חיבור לטבול יום כדתנן נמי התם וכן קטניות שקרמו על גבי שפת קדרה כדתנן התם וכו'.

חבית שניקבה וסתם טבול יום הנקב בידיו נפסלה. המערה מכלי לכלי ונגע בקלוח אף על גב דנצוק לא הוי חיבור עולה באחד ומאה כדתנן סוף פרק שני דטבול יום.

נפל חבית של תרומה בבור של יין ונשקעה ביין ונגע טבול יום ביין שבבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור כדתנן התם בתוספתא ואם היה הבור קטן אפילו היה כלי גדול כולו חיבור ופסל התרומה שבחבית כדתניא התם ואם היתה פיטם אפילו כלי וכו' ומפרש הרב שהבור היה קטן כפיטם.

הסלת של מנחות ולבונה וקטרת וגחלים של מחתת יום הכפורים שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן כדתניא בפסחים פרק קמא ובפרק חומר בקדש גבי מתניתין דכלי מצרף מה שבתוכו לקדש מדכתיב כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת הכתוב עשה לכל מה שבכף אחת ומותיב מהא מתניתין דפסל את כולן מפני שהכלי מצרפן יחד והא דרבנן היא מדתניא לה גבי אפר פרה דרישא דהוי דרבנן דמהאי קרא דכף אחת לא איירי אלא בקדשי מזבח ומשני דלא נצרכא אלא לשיירי מנחות דאלו מדאוריתא הצריך לכלי דומיא דקטרת שבכף הוא דילפי' הכלי מצרפו אבל מה שאינו צריך כשיירי מנחה שהן אכילת כהן רבנן הוא דגזרו דכלי מצרפו תינח סלת קטרת ולבונה מאי איכא למימר כגון שצברן על גבי קטבלא שהוא עור שלוק ואף על גב דאין לו תוך דומיא דכף מצרף מדרבנן ובגחלים אמרינן בירושלמי תפתר בגחלים של יום הכפורים שבמה שהיה חותה היה מכניס אבל של כל יום לא כההיא דתנן נתפזר ממנו קב גחלים מכבדן לאמה והרי מפ' הירוש' בענין אחר כמו שכתבו התוספות שם פרק חומר בקדש.

מקפה של חולין או רקיק שנגע טבול יום בשמן תרומה שצף עליהם לא פסל אלא השמן ואם עירב הכל כל מקום שהולך השמן פסול כדתנן פרק ב' דטבול יום וכן בשמן שצף על גבי ירק של חולין כדתנן התם פרק ג'. המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן ואיפכא לא פסל אלא מקום מגעו ואם היה השום מרובה והן גוש בקערה הולכין אחר קרוב ושאר הנידוכין במשקין שדכן שלא במשקין אף על פי שהן גוש בקערה לא פסל אלא מקום מגעו כעיגול דבילה כדתנן התם פרק שני דטבול יום.

עיסה שקרא שם חלתה בצפונה או בדרומה ונגע טבול יום במקצת העסה הרי זה חיבור לחלה ואם נטלה החלה וחזרה לה אינה חיבור כדתניא ריש פרק שני דתוספתא דטבול יום. עיסה שנדמעה או נתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום כדתנן פרק שלישי דטבול יום משום דבתר עסה אזלינן אף על גב דאסורה לזרים כדתנן פרק שני דערלה. עסה שהוכשרה במשקין ונילושה במי פירות לא פסל אלא מקום מגע טבול יום בלבד כרבי עקיבא התם במתני' פ"ג.

מעשר ראשון שהוכשר ונגע טבול יום או ידים מסואבות אינן פוסלין אותו כחולין טהור וכדתנן ריש פרק רביעי דטבול יום ואף על גב דהאי מעשר טבול לתרומה קסבר דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו דפלוגתא היא בסוטה פרק כשם א"נ לגבי טבול יום ושני לא הוי כחלה כדמפרש פרק קמא דנדה כדמייתי הר"ש ז"ל על הא מתניתין פרק רביעי דטבול יום וכן אשה טבולת יום לשה ומפרשת חלה קודם קריאת שם וכן בעריבה טבולת יום ולגין שהוא טבול יום להוציא תרומת מעשר על יין שבחבית כדתנן נמי התם נשברה החבית קודם שתחשך הלגין בטבלו נשבר הלגין החבית בטבלו כדתנן נמי התם משום דלא עשאו תרומת מעשר אלא עד שתחשך שיעריב שמשו של לגין וכו'.

טבול יום מטומאת מת ומבעילת נדה עושה בבית הבד ולא טבול יום של זב וזבה שמא יראו ויסתרו למפרע כדתניא: