אזהרת קלד שלא לאכול גיד הנשה דכתיב על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה ובסיני נצטוו על כך אלא שנכתבה במקומה להודיע מאי זה טעם נאסר. ונוהג בבהמה וחיה כדכתיב את גיד הנשה אשר על כף הירך כל מי שיש לו כף סביבות העצם של קולית גבוה ועגול מה שאין כן בעוף שהבשר שעל הקולית ברוחב הוא ואינו דומה לכף ובטמאים אינו נוהג דלית ביה כולל ולא מוסיף ולא בת אחת דגיד עצמו של טמאה לא אסיר משום טומאה דאין בגידים בנותן טעם וכתיב נמי על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה מי שגידו אסור ובשרו מותר אסר רחמנא יצאו אלו שבשרם אסור. וגיד נבלה וטרפה ומוקדשין אסור דמשום דנתנבלה או נטרפה או אקדישה לא פקע איסורא דגיד הנשה דהוה לה מעיקרא מינה ונוהג בשליל בן ט' חי דלענין שחיטה בלחוד הוא דמרבינן כל בבהמה תאכלו אפילו בלא שחיטה. ונוהג בירך של ימין ובירך של שמאל דכתיב כי נגע בכף ירך ובתרוייהו הוא דנגע דמאחוריה אתא ונשייה בתרוייהו דהכהו בשתיהן עד שנשו ממקומם ועלו. ואין איסור מן התורה אלא שעל כף הירך בלבד והוא עגול בשר הנתון על עצם הקולית דכתיב אשר על כף הירך ושאר הגיד שלמעלה מן הכף ושלמטה. וחלב שעל הגיד והגיד העליון אינם אסורים מן התורה דלא אסרה תורה אלא גיד שעל הכף ודבוק לעצם כדאמר.

ושיעור אכילה בכזית ככל איסורי אכילה ולוקה ואם אכל כל הגיד שעל הכף אע"פ שאין בו כזית לוקה משום דבריה הוא כאוכל נמלה כל שהוא חייב דכי אמר רחמנא לא תאכל גיד ולא תאכל עוף טמא כאלו פי' בין גדול בין קטן דכולהו מיקרו גיד ועוף ובלבד שיהיו טמאים. אבל כזית מגיד של ימין וכזית מגיד של שמאל או שאכל שני גידין כולן אע"פ שאין בהם כזית לוקה שמנים דכל חד וחד אסור באנפי נפשיה הוא.

עוף שיש לו כף ובהמה דלית לה כף עגיל מספקי' אי בתר דידיה אזלינן ואסור בעוף דעגיל ולא בבהמה דלא עגיל או דילמא בתר מיניה אזלינן והוי איפכא והוי ספיקא דאוריתא ולחומרא. ובגיד הנשה של טמאים פטור כדאמר לעיל.

האוכל גיד הנשה של נבלה או של טרפה או של עולה חייב ג"כ משום נבלה או טרפה או עולה דמתוך שנכלל באותו האיסור שאר גופה שהיה מותר כלל גם הגיד ונוסף עליו זה האיסור האחר ואיסור חל על איסור כשהוא כולל או מוסיף או בת אחת כדילפינן ה' איסורי ביאה.

ומן התורה בכל מקום וזמן לוקחין מכל אדם דעד א' נאמן באיסורין כדילפינן בדוכתי' ואם נמצא שהיתה בשר נבלה או טרפה מחזיר הדמים לבעלים דהוי מקח טעות מן התורה ולא חיישינן לחילוף אלא בגוים.

כל קבוע ולקח בשר ממקום הקביעות כמחצה על מחצה דמי כדילפינן מוארב לו וקם עליו אזהרת קי"ז וכל דפריש ולקח ממקום שפירש אזלינן בתר רובא בין לאיסורא בין להיתרא דכתיב אחרי רבים להטות דאע"ג דסנהדרין קבועים הם בלשכת הגזית כיון דיודעים ורואים מי הם המזכין ומי הם המחייבין דין הוא שילך אחריהם אבל הכא דלקח ולא ידע אם לקח מחנות שחוטה או נבלה לא אמרינן זיל בתר רובא אלא היכא דפירש ולקח ממקום שפירש. ובשר שנמצא ביד גוי הוי כמי שפי' ומותר מן התורה אם רוב מוכרין ישראל.

גיד הנשה מותר בהנאה דאפילו תמצא לומר דאין בגידים בנותן טעם אפשר דהוו בכלל נבלה לענין שהתירה הכתוב בהנאה כדכתיב לגר אשר בשעריך וגו' כיון דהוו בכלל נבלה לענין אכילה דלקי משום נבלה נמי כדאמרינן לעיל וא"כ לא שנא גיד דנבלה או דכשרה מותר בהנאה ועוד דהוי הלכתא כדבסמוך.

כל מקום שנאמר בתורה לא תאכל לא תאכלו אפילו איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בנבלה דכתיב לגר אשר בשעריך וגו' ובחלב דכתיב יעשה לכל מלאכה או שיפרט בתורה שבעל פה שהוא מותר בהנאה כמו שקצים ורמשים וכל דבר טמא ודם ואבר מן החי וגיד הנשה שכל אלו מותרים בהנאה מפי הקבלה אע"פ שאסורין באכילה. וכל האסור בהנאה אם נהנה אינו לוקה דכל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא באכילה ולא לקי אלא באכילה ושאר הנאות אסירי מן התורה כחצי שיעור: