Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנדה הרי היא כשאר העריות המערה בה בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב כרת דאיתקשו משכבות להדדי דכתיב משכבי אשה ואפילו היתה קטנה בת ג' שנים ויום א' דביאתה ביאה כשאר עריות שהבת מטמאה בנדה ואפילו ביום לידתה דכתיב בנדה ואשה כי תהיה זבה וגו' אין לי אלא אשה בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה ובת עשרה ימים מטמאה כזבה ובת עשרה ימים שהם ז' ימי נדה וג' לשתהיה זבה גדולה כדכתיב ימים רבים בלא עת נדתה ימים שנים רבים ג' היא מטמאה בזיבה כדכתיב ואשה כי תהיה זבה אין לי אלא אשה בת עשרה ימים מנין ת"ל ואשה כי תזוב וגו' ודבר זה ג"כ מפי השמועה למדו שאין הפרש בין גדולה לקטנה לטומאת נדות וזיבות.
וא' הבא על הנדה כל שבעת הימים אפילו לא ראתה אלא יום ראשון וא' הבא על יולדת זכר כל שבעה או על יולדת נקבה כל י"ד או על הזבה כל ימי זובה וספירתה בין שפחה בין משוחררת הכל בכרת דכתיב בנדה שבעת ימים תהיה בנדתה ובזבה נאמר כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה וביולדת זכר נאמר כימי נדת דותה וביולדת נקבה וטמאה שבועים כנדתה וכתיב ואשה כי תזוב זוב לרבות גיורת שפחה ומשוחררת שהן מיטמאו' בזיבה א"נ דכתיב דבר אל בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת שפחה ומשוחררת מנין ת"ל אשה כי תזריע וגו'. וכל שלא טבלו במי מקוה אפילו אחר כמה שנים חייב כרת שבמים וטבילה תלה הכתוב שנאמר ורחצו במים זה בנין אב לכל טמא שהוא בטומאתו עד שיטבול וכתיב נמי בנדה תהיה ודרשינן תהיה בנדתה עד שתבא במים.
הגוים אין חייבים עליהם משום נדה ולא משום זבה ולא משום יולדת דכתיב בזיבה דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם וגו' איש איש כי יהיה זב מבשרו בני ישראל מטמאים בזיבה ואין גוים מטמאים בזיבה.
כל דם שתראה היולדת בתוך ל"ג יום לזכר וס"ו לנקבה נקרא דם טוהר וטובלת אחר שבעה לזכר וי"ד לנקבה ומשמשת מטתה דמעין א' הוא והתורה טמאתו והתורה טהרתו ואפילו הדם שותת דכתיב ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה ובנקבה נמי כתיב וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה דמשמע אף על פי שרואה טהורה.
כל חייבי טבילות טבילתן ביום דכתיב בהזאה והזה הטהור על הטמא ביום השביעי ואיתקש טבילה להזאה דכתיב בסופיה ורחץ במים וגו' וה"ה לזב וזבה חוץ מנדה ויולדת שהרי אומר בנדה שבעת ימים תהיה בנדתה השבעה כולן בנדתה וטובלת בלילה וכן יולדת זכר דכתיב וטמאה שבעת ימים ויולדת נקבה בליל ט"ו יום ללידת נקבה דכתיב וטמאה שבועים כנדתה.
כל הנשים שיש להם וסת בחזקת טהרה לבעליהן כל שלא הגיע זמן וסתה דחזקה הויא מדאוריתא עד שתאמר לו טמאה אני או עד שתוחזק נדה בשכנותיה דלבשה בגדי נדותה והויא חזקה. הלך בעלה למדינה אחרת והניחה טהורה כשיבא אינו צריך לשאול אפילו מצאה ישנה יכול לבא עליה מן התורה ואפילו בעונת וסתה דהויא בחזקת טהורה דווסתות מדרבנן ואם הניחה נדה אסור עד שתאמר טהורה אני דאוקימנא לה אחזקתה.
האשה שאמרה לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני ונתנה אמתלא לדבריה נאמנת דסברא היא היא אסרה גופה בדיבורה והיא התירה גופה דהפה שאסר הוא הפה שהתיר.
היה משמש עם הטהורה ואמרה נטמאתי לא יפרוש מיד והוא בקישוייו שהנאה לו ביציאתו כביאתו דכתיב ותהי נדתה עליו ודרשינן אפילו בשעת נדותה תהא עליו ואם פירש והוא בקישוייו חייב כרת כנדה אלא כשימות האבר יפרוש ממנה.
מי שראתה דם בשעת תשמיש ג' פעמים עם בעלה אסורה לבעל זה לעולם דהוחזקה להיות רואה בשעת תשמיש עם בעל זה וחזקה כזו בתלתא זימני הויא מדאוריתא כדאשכחן בשור המועד דבתלתא זימני מחזקי' ליה במועד כדכתיב שור מועד הוא מתמול שלשום ולא ישמרנו בעליו תמול חד מתמול תרי שלשום תלתא ולא ישמרנו בעליו אתאן לנגיחה רביעית שאם לא ישמרנו משלם מן העליה ואם שמשה סמוך לוסתה או היתה בה מכה תולה בוסת או במכה ואין כאן חזקה ואם דם מכתה משונה אינה תולה והרי יש לה חזקה דרואה דם בשעת תשמיש עם בעל זה ונאמנת אשה לומר שיש לה מכה וממנה הדם יוצא דהתורה האמינתה דכתיב וספרה לה לעצמה. ואע"פ שהוחזקה לראות דם בשעת תשמיש עם בעל זה מותרת להנשא לשני דאין כל האצבעות שוות הוחזקה בג' פעמים גם בשני תתגרש ותנשא לשלישי ואם הוחזקה בג' פעמים ג"כ לג' אסורה להנשא עד שתבריא מחולי זה שהרי הוחזקה לראות בשעת תשמיש לכל דבג' הויא חזקה כדילפינן: