מצוה נ ליבם אדם אשת אחיו מאביו בין מן הנשואים בין מן האירוסין אם מת בלא זרע דכתיב ובן אין לו יבמה יבא עליה. ומן התורה אינו צריך לקדש את יבמתו שזו אשתו היא שהקנו אותה לו מן השמים אלא יבא עליה. ואם לא רצה ליבם או שלא רצתה היא הרי זה חולץ לה ואחר כך תהיה מותרת להנשא לאחר.

זה שנאמר בתורה ובן אין לו אחד הבן ואחד הבת דכתיב ולא ימחה שמו פרט לזה שיש לו בת שאין שמו מחוי ואחד זרע הבן ואחד זרע הבת הואיל ויש לו זרע מ"מ בין מאשה זו בין מאשה אחרת דלו כתיב הרי זה פוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום ובני בנים ובנות מלא ימחה נמי נפקא דהא אין שמו מחוי ואפילו היה לו זרע ממזר פוטר מן החליצה ומן היבום דכתיב ובן אין לו עיין עליו אם יש לו בן דמצי למיכתב אן לו כדאמרינן באין כסף וכמו מאן יבמי מאן בלעם ולהכי כתיב אין למדרשיה עיין עליו דאם יש לו בן בעולם פוטר ועובד ע"ז נמי פוטר. אבל בנו הבא מן השפחה ומן הנכרית אינו פוטר את אשתו שזרע הבא מן השפחה עבדים דכתי' האשה וילדיה וגו' מלמד שוולדה כמותה ובגויה הוא אומר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלחשב בקהל ויש מפרשים בענין אחר דמדלא כתיב כי תסיר ש"מ אבתך לא תתן לבנו קאי וה"ק כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד היא מאחרי אלמא בנך הבא מן הגוי שילדה לו בתך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך דוולדה כמוה ולאו בר ישראל הוא כלל. אף על פי שנשתחרר בנו מן השפחה או נתגייר בנו מן הגויה הרי הם כשאר הגרים והמשוחררים ואינם פוטרים את אשתו דכיון דמעיקרא לא הוו בניו אינם חוזרים ונעשים בניו בשיחרור וגירות והא דוולד גויה ושפחה כמוה נפקא לן נמי מדכתיב כי תהיין לאיש וגו' וילדו לו כל היכא דקרינא כי תהיין דהיינו ישראלים שתופסין בה קידושין קרינא ביה וילדו לו שמתיחס אחר אביו וכל היכא דלא קרינא כי תהיין דהיינו שפחה ונכרית דלאו בכלל הויא נינהו דלא תפסי בהו קידושין כדילפינן לעיל הלכות אישות פ"ד לא קרינא ביה וילדו לו אלא אחריהן הוא מתיחס.

מי שמת והניח אשתו מעוברת אם הפילה אחר מותו הרי זו תתיבם דהא אין לו בן ואם ילדה ויצא הוולד חי לאויר העולם וגמרו סימניו אפילו מת בשעה שנולד הרי אמו פטורה מן החליצה ומן היבום דאע"ג דבשעת מיתה לא היה לו בן הא הוה ליה בתר מיתה ומדכתיב ובן אין לו בתר דכתיב ומת אחד מהם משמע דאין לו בן אחר מיתתו שלא ילדה אשתו הא היתה מעוברת וילדה קרינא ביה שפיר דיש לו בן ואם לא גמרו סימניו ולא נודע אי הוי בן ט' הוי ספק מן התורה.

מי שיש לו אח מכל מקום אפילו ממזר או עובד ע"ז זוקק את אשתו ליבום דמלענין יבום מיפטר את אשת אביו כדילפי' לעיל מיזקק נמי זקיק דבחד קרא כתיבי אחים ובן ולהכי לא ילפינן אחוה אחוה מבני יעקב דהוו כולהו כשרים ומשיצא ראשו ורובו לאויר העולם קודם שימות אחיו זיקק את אשתו דהא הוה להו ישיבה בעולם. ואח מן השפחה ונכרית אינו אח כדילפינן לעיל כיון שהיתה הורתו שלא בקדושה.

אחים מן האם אינם חשובים אחים לענין זה ולא לירושה שאין אחוה אלא מן האב דכתיב כי ישבו אחים יחדיו המיוחדים בנחלה שראויים לירש זה את זה פרט לאחיו מן האם שאינם יורשים זה את זה דכתיב ממשפחתו וירש אותה משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה כדכתיב למשפחותם לבית אבותם ולא תימא יחדיו דמיחדי באבא ובאמא דהא ילפינן אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן לא מן האם ואיצטריך למיכתב יחדיו דאי לאו יחדיו דהיו מיוחדים בעולם הוה ילפינן אחוה מלוט דכתיב כי אנשים אחים אנחנו ותתיבם אשת אחי אביו שהרי בן אחיו היה להכי איצטריך יחדיו וג"ש.

גרים שנתגיירו ועבדים שנשתחררו הרי הם כזרים ואפי' הורתו בקדושה עם אחיו שהורתו שלא בקדושה וילדתו בקדושה ואפילו תאומים שנולדו בקדושה דגוי משעה שהזריע אפקריה רחמנא לזרעיה דכתיב וזרמת סוסים זרמתם וזרמת היינו זרע שהוא יורה כחץ כזרם מים המקלח בכח וישראל הבא על גויה או שפחה נמי משעה שבא עליה הופקר זרעו אע"פ שילדו בקדושה. [ואפשר דילפי' הא מדכתיב גבי עבד עברי אם אדוניו יתן לו אשה וגו' האשה וילדיה (שמות כא, ד) דילדיה גרירי בתרה והיינו משום דאפקריה רחמנא לזרעיה גבי שפחה או גויה].

מי שהיו לו נשים רבות ומת ביאתה או חליצתה של א' מהם פוטרת השאר ואינו מיבם לשתים דכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו בית א' הוא בונה ואינו בונה ב' בתים ואינו חולץ נמי שתיהם דכתיב בית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ ב' בתים. ולא ייבם לא' ויחלוץ לא' דאם לא יחפוץ כתיב הא חפץ יבם מכאן שכל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ותו לא צריך קרא דלא יבנה דכיון דאין עולה לחליצה דאין חולץ ב' בתים אינו עולה ליבום ואייתר לא יבנה לנתק מכרת ללאו כדבסמוך והך כיון דאינה עולה ליבום משום שכבר ייבם חברתה אינה עולה לחליצה ולא תימא דחליץ חדא והדר ייבם אחריתי דכתיב אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ולא תימא נמי כי איכא חדא תתקיים מצות יבום כי איכא תרתי לא דיבמתו יבמתו ריבה. וכן אם היה לו אחים רבים אחד מהם חולץ או מיבם לאחד ויותרו שאר הצרות דכתיב אחים דהוו מב' ולמעלה ומנין אפילו הם מרובים ת"ל אחד מהם וכתיב יבמה יבא עליה דהוי חד כמה יבמות מכמה אחים מיבם או חולץ את כולן או למי שתרצה דהא הוי בית אחד מכל אח.

הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחים בעשה דכתיב יבמה יבא עליה ולא עליה ועל צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה ושאר האחין נמי דאיהו עביד שליחותא דאחין וכי היכי דלדידיה קאי בעשה הכי נמי לאחין והחליצה נמי אסורה עליו ועל כל האחין דכתיב אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ואיהו שליחותא דאחין הוא דעביד ולרב ז"ל אסורה מדברי סופרים דסבירא ליה דהאי קרא אסמכתא הוי להא מילתא דאיצטריך לבית א' הוא בונה וכו' כדלעיל.

אסור לישא קרובת זקוקתו כגון אמה או אחותה דזיקת יבום הויה ככניסה והויא אוסרת אמה ואחותה משום חמות ומשום אחות אשה וכשייבם א' מהם או יחלוץ לה תסור זיקת האחרים מעליה ויהיו מותרים בקרובותיה.

הכונס יבמתו וגרשה מותר להחזירה דכתיב ולקחה לו ויבמה מצי למכתב למה לי דכתב לאשה ש"מ הרי היא כאשתו לכל דבר.

קטן בן ט' שנים ויום אחד ביאתו ביאה הל"מ ככל שיעורין הל"מ ואינו חולץ דאיש כתיב בפרשה בענין חליצה ואם לא יחפוץ האיש וביאת בן ט' אינו קונה קנין גמור דהאי דביאתו ביאה נראה דהיינו לחייב האשה אבל לא לקנות כמו ביבמה דאם קדש אחד בבעילה פשיטא דאינה מקודשת דקידושי קטן לאו כלום נינהו. וכן יבמה קטנה מבת ג' שנים ויום אחד ומעלה ביאתה ביאה וזכה בנכסי אחיו ליורשה ולטמא לה דיבא עליה כתיב והרי בא עליה דביאתה ביאה ואינה חולצת עד שתעשה אשה גדולה דאיש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש דכתיב ועלתה יבמתו השערה דההוא דאיש משמע דבעינן אשה כאיש לחליצה. ויבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה ואינו יכול לגרשה דגט קטן אינו גט ואע"ג דכתיב להקים לאחיו שם והאי לאו בר הכי הא אמרן כי ישבו אחים יחדיו אפילו בן יום אחד וקאמר קרא יבמה יבא עליה אפילו לא הוי משמת אחיו אלא כל דהו ומסברא שריא ליה בקטנות.

היבמה לא תתיבם ולא תחלוץ עד שיודע שאינה מעוברת לא תתיבם שמא תלד ולד של קיימא וקא פגע באיסור אשת אח דאוריתא ולא תחלוץ דכתיב אם לא יחפוץ הא אם חפץ יבם והאי כיון שאינה עולה ליבום כדאמר שמא יפגע באשת אח אינה עולה השערה אל הזקנים לחליצה ואם יבם או חלץ לה אם נתברר אח"כ שלא היתה מעוברת הרי זו נפטרה ואם היתה מעוברת והפילה חוזר וחולץ לה הוא או אחד מן האחין דחליצת מעוברת לא שמה חליצה דדילמא באותה שעה ראויה היתה לילד ולד גמור אלא אחר כך גרם לה איזה דבר להפיל ונמצא דחליצה דמעיקרא לאו כלום היא וא"נ מדכתיב ובן אין לו עיין עליו הואיל ובאותו שעה היה ראוי להתקיים עיין עליו שלא תחלוץ ולא תנשא כל זמן שעומדת בספק לפיכך לא נפטרה צרתה עד שתלד זו החלוצה שאין הולד מתיר עד שיצא לאויר העולם כדכתיב ובן אין לו וחליצתה אינה מתירתה הואיל ואינה מתרת עצמה כדפר' ואם חלץ לה והפילה נראה דמן התורה מותר ליבמה דבחליצה לאו מידי עביד ומדרבנן הוא דאסורא ואם כנס יבמתו והפילה מותר לקיימה ואם ילדה אינה צריכה ממנו גט דערוה היתה עליו. ילדה לאחר ג' חדשים שנתיבמה הוי ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון לפיכך יוציאה בגט דהוי ספק אשת אח ואם בא על זאת אחר שילדה הבנים שיבאו אחריו ספק ממזרי' דשמא בן הראשון הוא של אחיו והיא היתה אסורה עליו באיסור אשת אח: