סריס חמה ואנדרוגינוס אין זוקקין את היבמה לחליצה ויבום שאינם ראוים לילד ולא היה להם שעת הכושר וכתיב להקים לאחיו שם וגו'. והני בני הקמה שם נינהו וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כדכתיב אם לא יחפוץ האיש וגו' וחרש שוטה וקטן אינם חולצים קטן דאיש כתוב בפרשה לענין חליצ' שוטה לפי שיש בחליצה ריבוי דברים ואין בו דעת כלל לעשות לדעת ב"ד וחרש דאינו בעמד ואמר שחרש שדברו חכמים בכל מקום אינו שומע ואינו מדבר ואף על גב דקריאה לא מעכבא כדילפינן לעיל אפילו הכי ראוי לקריאה בעינן דכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו ואף על גב דכתיב בלולה כמה זימני לא משמע עיכובא כיון דלא כתיב ויבלול לשון ציווי אבל אי אין ראוי לבילה בילה מעכבת דלהכי אהני בלולה דכתיב בקרא דמעכבא היכא דאין ראוי דאי לאו הכי אמאי כתי' בלולה וה"נ אמרינן הכא דילפינן מהתם ונראה דהכא נמי אמרינן האי טעמא דמדכתיב עיכובא בככה יעשה לאיש כל דבר שהוא מעשה מעכב והקריאה אינה מעכב' א"כ עמד ואמר למאי אהני אלא אמרי דלהכי אהני דכתביה קרא דראוי לקריאה בעינן ומייבמים דכל אח שהוא בר הקמת שם זוקק וחרש ושוטה אין מוציאין קטן עד שיגדיל.

הספקות כגון שהיתה ספק ערוה על אחיו חולצין משום ספק יבמה ולא מייבמים דספק הוא דילמא היא ערוה עליו. ופצוע דכא וכרות שפכה וכיוצא בהם ממיני הסירוס מן התורה היו מייבמים דאתי עשה דיבמה יבא עליה ודחי לא תעשה מדאיצטריך עליה דיבמה ואחות אשה למעוטי יבום בערוה הא לאו גרידה דחי אלא מדרבנן הוא דחולצין ומכלאים בציצית נמי ילפינן בעלמא דאתי עשה ודחי ל"ת. אי נמי משום דחייבי לאוין קידושין תופסים בהם דכתיב הכא ולקחה לו לאשה הרי יש לו ליקוחין בה ויוציאו בגט שאין מצות עשה אלא בביאה ראשונה ופעם שנייה ביאתה אסורה שאסור לבא בקהל אבל סריס חמה דלא היה לו שעת הכושר נתמעט מלהקים וכל שהיה לו שעת הכושר חשבינן ליה ראוי להקים שם דאי לאו דשעת הכושר מהניא אין לך אשה שכשרה ליבם שלא נעשה בעלה סריס חמה סמוך למיתתו דיסורי מיתה מתישין כחו אלא דאמרינן הואיל ומעיקרא בר הקמה הוה לא הוה שמו מחוי ה"נ הואיל והיה לו שעת הכושר להקמת זרע היה ראוי ליבום מדאוריתא. וטומטום חולץ ואינו מיבם מפני שהוא ספק.

אשה שנשתטית תחת בעלה וקטנה שהשיאה אביה ונפלה לפני יבם חולצות ולא מתיבמות. שוטה דאין בה דעת כלל לריבוי דברים לחליצה כדאמר לעיל וקטנה לא דכמו דקטן לא דאיש כתיב בפרש' ה"נ קטנה לא דהוקשה לאיש כדאמר.

וכל אשה שהיא ספק מגורשת חולצת ולא מתיבמת שמא יפגע בערוה שאשת אחיו שגרשה אסורה עליו משום ערוה וספק קידושין לאחיו באשה או חולצת או מתיבמת וזקנה ועקרה רצה חולץ רצה מייבם דזקנה ועקרה היה להם שעת הכושר.

סריס חמה ואנדרוגינוס ואשת חרש מן התורה והשוטה והקטן ואילונית ומי שהיה ערוה לא חולצות ולא מתיבמות ופטורות שנאמר ולא ימחה שמו בישראל פרט לסריס חמה ואנדרוגינוס ששמם מחוי ואינם ראוים לילד מתחלת בריאתם והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה ראויה לילד מתחלת ברייתה לא תהיה אשת המת פרט לאשת שוטה וקטן מפני שאין להם אישות כלל ולקחה לו לאשה פרט לערוה שאין לו בה ליקוחין שאין קידושים תופסין לו בה שהיא פטורה מן החליצה ומן היבום.

היתה אסורה על יבמה באיסור לאו או עשה מן התורה חולצת או מתיבמת חולצת דיבמתו השערה ריבה דהא כתב לעיל יבמתו ומתיבמת דיבא עשה דיבמה יבא עליה וידחה לא תעשה אלא דחכמים גזרו אטו ביאה שנייה כדאמרינן לעיל לפיכך אם בעלה קנאה ומוציאה בגט ונפטרו צרותיה.

ואלמנה מן הנישואין שנפלה לפני כ"ג ובא עליה אע"ג דליקוחין יש לו בה לא אתי עשה ודחי לא תעשה דאלמנה ועשה דוהוא אשה בבתוליה יקח ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה דעשה דוחה לא תעשה הוא דילפינן לה [ולא] לא תעשה ועשה ולא הותרה היא וצרתה לזר עד שתחלץ.

היתה יבמה ערוה על בעלה אין זו אשתו דאין קידושין תופסין לו בה ואם היתה מותרת ליבם ורצה לישא אותה ולייבם צרתה הרשות בידו וליכא משום בית א' הוא בונה ואינו בונה ב' בתים.

היתה אסורה על בעלה משום לאו או עשה ולא היתה אסורה ליבם הרי זו מותרת ליבם דקידושין תפסי לאחיו בה חוץ ממחזיר גרושתו משנשאת ומת דחולצת ולא מתיבמת משום דטומאה כתיב בה לאוסרה ליבום ובעיא חליצה וכן יבמה ספק ערוה על היבם חולצת דדילמא לאו ערוה היא ולא מתיבמת דדילמא ערוה היא וספק ערוה על הבעל דכתב הרב ז"ל דחולצת ולא מתיבמת לא ברירא לי דאין כאן דבר לחוש לו דאם היא ערוה וודאי לא תפסי לאחיו קידושים בה ויכול לישאנה הוא וכדכתב הרב ז"ל לעיל בסמוך בערוה וודאי ואי אינה ערוה הרי היא זקוקה לו ויכול ליבמה וצ"ע. שוב ראיתי באבן העזר שכתב שנראה לו טעות סופר.

צרת ערוה פטורה ולא נפלה זיקה על בית זה שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו בית שיש לו ליקוחין באי זו מהן שירצה הוא שיש לו עליו זיקה ובית שמקצתו אינו יכול לבנותו שאין לו בה ליקוחין אינו בונה אפילו מקצתו שהיה מותר ונמצאה צרת הערוה ערוה עליו משום אשת אחיו שהרי אין לו עליה זיקה ומקרא דולקחה הוא דדרשינן הכי מדלא כתיב ולקח משמע ששנים נפלו לו מאחיו וכששתיהן ראויות לו בזיקה א' מהן דבית א' הוא בונה ולא ב' אבל אם א' מהם ערוה עליו שתיהן פטורות. וצרת צרתה אם ייבם אחיו את צרה זו שהיתה ערוה על אחיו והיה לזה אשה אחרת ומת ונפלו לפני האח צרת הערוה של ראשון וצרתה שהיא אשת השני מהכא נמי נפקא לן דפוטר זו הצרה לצרתה של אחיו אחר השני דמשנפלה לו צרת ערוה מאחיו הראשון ודחתה הערוה ממנו נאסרה עליו עולמית משום אשת אח וכשנתיבמה לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת וחזרה ונפלה לפני זה לא קרינא בזו שנאסרה עליו ולקחה הילכך תרוייהו אסירן וכן לעולם. וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו הואיל ואין לו עליה זיקה דכתיב כי ישבו אחים יחדיו עד שישבו ישיבה א' שניהם בעולם הרי זו ערוה עליו לעולם משום אשת אח ופוטרת צרתה כשיבמה אחיו והיה לו אשה אחרת ומת ונפלו שתיהן לפני זה שנולד אחר מיתת הראשון שניהם פטורות בין יבמה השני בין לא עשה בה אלא מאמר הן פטורות מן התורה אפילו מחליצה.

אשה שזנתה ברצון ובעדים תחת בעלה ומת קודם שיגרשנה פטורה היא וצרתה מן היבום והחליצה בערוה מ"ט טומאה כתיב בה בערוה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה וכתיב בהו בעריות אל תטמאו בכל אלה וכמו שהערוה דכתיב בה טומאה פוטרת עצמה וצרתה ה"נ בסוטה וסוטה ספק חולצת ולא מתיבמת דקרא דנסתרה והיא נטמאה בסוטה ודאי איירי אבל סוטה ספק לא כתיב בה טומאה וצרתה מותרת וחולצת או מתיבמת ואם אינה בת שתייה נמי חולצת ולא מתייבמת דכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר ולא ליבם והכי משתמעי קראי כי מצא בה ערות דבר יגרשנה בספר כריתות ויצאה מביתו כלומר וכל צד שתצ' מביתו בין ע"י גירושין בין ע"י מיתה אם באת לינשא תנשא לאיש אחר ולא ליבם שאינו אחר אצל נישואין של זו שמשעת נישואין של ראשון היא נזקקת לו אבל חליצ' מיהא בעיא דאלו איתיה לבעל מי משתריא בלא גט הא כתיב וכתב לה ספר כריתות אפילו מצא בה ערות דבר כריתות בעי השתא נמי בעיא חליצה דיבם במקום בעל קאי.

וכן שתי יבמות הבאות מבית א' והיתה א' אסורה על היבם מאיסור כרת ולמטה או היתה אילונית צרתה מותרת או חולצת או מתיבמת דלא אמרינן הצרה הוי כצרתה אלא בעריות דחמירי וכדילפינן מקראי אבל הני דיש לו בהן ליקוחין אינהו לחודייהו הוא דלא מייבמי להו אבל צרות או חולצות או מתיבמות. ערוה שהיא אילונית או שגרשה אחיו או מיאנה בו או מתה קודם שימות הוא הרי צרתה או חולצת או מתיבמת דהרי זו כמי שאינה ונפלה זיקתו על צרתה בלבד שאין הצרה אסורה עד שתהיה צרת ערוה בשעת נפילה ליבום דבשעה זו תלה רחמנא.

היתה זו שהיא ערוה על היבום ספק מקודשת או מגורשת מאחיו צרתה חולצת ולא מתיבמת דהויא ספק צרת ערוה וכדאמרינן לעיל. צרת ערוה שנשאת ואחר כך נמצאת הערוה אילונית הוי כיבמה זקוקה ליבם שנשאת ואם דמו שהערוה אילונית ויבם היבם את צרתה וא"כ נמצאת הערוה שלא היתה אילונית הולד ממזר כמי שייבם אשת אחיו שלא היתה זקוקתו וכדאמרינן פ"ג זיקת ב' יבמין מדברי סופרים: